צו צבאי חדש אוסר על פלסטינים להיכנס לישראל בכבישים שמהם נכנסים ישראלים וכן על הסעתם בכבישים אלו. המלה 'פלסטיני' איננה מוזכרת בצו, ובשלט שהוצב המתריע על כך. כדרכם המכובסת של הצווים הללו, מוגדרים הפלסטינים על-דרך השלילה, על-ידי הקביעה "מי שאינו ישראלי". ומיהו "ישראלי"? – ההגדרה איננה חדשה. הורתו של משטר ההפרדה הזה בהקמת ההתנחלויות ובצורך להחיל על תושביהן את החוק הישראלי, בעוד שתושבי האזור הפלסטינים יישארו כפופים לצווים הצבאיים ולחוק הירדני. כדי שחלילה לא יועמדו המתנחלים לדין בפני בית משפט צבאי, או לא יוכלו לקבל את כל ההטבות שמקנה להם החוק הישראלי. כך, למשל, בחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשל"ח-1977, המוארך ע"י הכנסת באופן תקופתי, מוגדר תושב ישראלי "גם אדם שמקום מגוריו הוא באזור והוא אזרח ישראלי או שהוא זכאי לעלות לישראל לפי חוק השבות, התש"י-1950, ואשר אילו מקום מגוריו היה בישראל היה נכנס בגדר הביטוי כאמור". גם האיסור על שהייה במה שהוכרז "מרחב התפר" איננו חל על אזרחי ישראל ותושביה, לרבות מתנחלים הגרים בגדה המערבית וכמו-כן מי שזכאי להגר לישראל מתוקף חוק השבות, אפילו אם הוא אינו אזרח ישראלי. וההגדרה הזו מופיעה גם בחוקים נוספים כמו חוק הביטוח הלאומי.
הצו החדש מתיר נסיעה גם למי שאינם תושבי האזור (בין אם אזרחי ישראל בין אם "זכאי חוק השבות"), אם יש בידם אשרת כניסה לישראל. בקיצור: כל התבל ואישה רשאים לנסוע שם, חוץ מהפלסטינים תושבי המקום (ודוק: כאלו שהם בעלי היתר כניסה לישראל). קטגוריית התיירים מהווה תוספת לחוקים הנ"ל, שבהם הקטגוריה של ישראלי כוללת רק את תושבי האזור שהם אזרחי ישראל או זכאים לעלות אליה על-פי חוק השבות. חוק השבות, הו, חוק השבות – כמה נוח שאין צורך לאזכר את המִלה המפורשת "יהודי". הלשון הנקייה, שעברה כביסה לשבת והולבנה כדבעי. והבושה, לאן נוליך את הבושה.
חידה לשבת: איך קוראים למשטר משפטי שבו כפופים תושבי אותו שטח לשתי מערכות חוקים שונות?
עוד בנושא: במורד האפרטהייד
קרוא וכתוב 