קרוא וכתוב

"מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה. ואבכה יומם וליל חללי בת עמי. על ההרים אשא נהי על נאות מדבר – קינה. והפכתי אבלם לששון ושימחתי מיגונם". כך היה שר ג' בטקסי יום השואה בקיבוץ, בקול החזן המצמרר שלו, הופך את עורנו לעור ברווז.
זכרון ראשון: אנחנו בכיתה ב'. מתרגשים לקראת הטקס בבית-הספר. מתאפקים לא לצחוק בצפירה, אבל לא מצליחים. מתביישים. איך אפשר שלא, כשעל ידיה של תמר המטפלת – העסוקות כל הזמן, המכפתרות לנו כפתור אחרון, הרועדות – מוטבע מספר כחול. זכרון אושוויץ.
עם כל שנה שעוברת, ככל שאני מתבגרת, מה שהיה שם רק פחות נתפס.

אנדרטת השואה, בוסטון

"לעולם לא עוד?" – ניקולס קריסטוף מהניו-יורק טיימס זכה בפוליצר השנה על סיקורו את דרפור. בצפון קוריאה מחנות ריכוז. בסין מחנות עבודה בכפייה ועינויים. אחמדינג'אד מאיים למחות את מדינת ישראל מעל פני האדמה. הגזענות מרימה ראש באירופה. היא אף פעם לא נעלמה משם; אבל יש שם גורמים (מחוץ לימין) שלו היינו היום ב-1939, הם היו מתנגדים בכל כוחם למלחמה בהיטלר. הצידוקים כבר היו נמצאים.

הערב יוקרן בערוץ 8 הסרט מכתב ללילי, על-פי הספר לבי הפצוע שכתבתי עליו בשנה שעברה. לידיעת השוהים, כמוני, בארצו של הדוד סאם: בשבועות אלו מוקרן כאן, בשלושה חלקים, הסרט התיעודי אושוויץ: אל תוך המדינה הנאצית. והנה המלצות על כמה ספרים.

שנה לשחרור אושוויץ
ביקור בטרזין
הלקח של אושוויץ
נא לא להחזיר
רכבת סיאול
חרפת סודאן
הספד עתידי לקופי אנאן