קרוא וכתוב

מועצת זכויות האדם של האו"ם היא גוף חדש שהחליף את נציבות זכויות האדם של האו"ם. זאת בניסיון נואש לשקם את אמינותו המתדרדרת של הארגון כולו בשל הפוליטיזציה שפשתה בגוף הקודם. כתבתי על כך כאן.  מי שתהו האם יתחדש משהו קיבלו תשובה נחרצת בדמות ההחלטה שהתקבלה בעניין לבנון. הנושא עלה לדיון בישיבה מיוחדת של המועצה שהתקיימה אתמול, ביוזמתה של תוניסיה בשם קבוצת המדינות הערביות, שנתמכה בידי 16 מדינות חברות. ההחלטה התקבלה ברוב של 27 מדינות מול 11 מתנגדות ושמונה נמנעות.

ההחלטה "מגנה בחריפות את הפגיעות הגסות של ישראל בזכויות אדם ואת ההפרות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי בלבנון… היא קוראת לישראל לכבד את עיקרון המידתיות ולהימנע מפתיחה בכל התקפה שניתן לְצַפּוֹת כי תגרום באופן משני לאובדן של חיי אזרחים".
חד-צדדיות? מה פתאום. המועצה "קוראת לכל הצדדים המעורבים לכבד את המשפט ההומניטרי הבינלאומי, להימנע מאלימות כלפי אזרחים ולהתייחס בכל הנסיבות ללוחמים עצורים ולאזרחים על-פי אמנות ג'נבה"; ומחליטה להקים ועדת חקירה שתחקור, בין היתר, "את ההפיכה השיטתית של אזרחים למטרה והריגתם בידי ישראל".

שני הצדדים "נקראים", רק צד אחד מגוּנה ומעשיו עומדים להיחקר. ישראל נדרשת לא לנקוט בשום פעולה שניתן לְצַפּוֹת כי תפגע באופן משני באזרחים (אין שום עיקרון כזה במשפט ההומניטרי הבינלאומי, אגב); פגיעתו המכוּונת של חיזבאללה באזרחים – לא מוזכרת ולא עומדת להיחקר. אז מה עוד חדש?

החלטה חשובה הרבה יותר שהתקבלה אתמול היא החלטתה של מועצת הביטחון על הפסקת אש. על מעמדן של החלטותיה של מועצת הביטחון ועל חשיבותן המיוחדת של החלטותיה על-פי פרק 7 למגילת האו"ם – בפוסט הבא.