משום מה, ראש עיריית ירושלים נמנה באופן מסורתי עם שורת המכובדים המעניקים את הכיבוד הממלכתי הרם ביותר, פרס ישראל. על-פי כללי הטקס, חתני וכלות הפרס לוחצים גם את ידו, לאחר שקיבלו את התעודה מהנשיא (השנה מממלאת מקומו, תודה לאל), את המעטפה עם הצ'ק משרת החינוך, ולחצו את ידיהם של הנ"ל ושל ראש הממשלה ונשיאת בית המשפט העליון.
ראש עיריית ירושלים, אורי לופליאנסקי, הוא יהודי חרדי וככזה איננו לוחץ את ידן של נשים. כך אנו נידונים לחזות במחזה המבזה שבו הוא נמנע מללחוץ את ידן של כלות הפרס, בעודו לוחץ בלבביות את יד החתנים. המחזה הזה מביש לא משום שהוא מבייש את הכלות באופן אישי. הוא מביש משום שאורי לופליאנסקי איננו נמצא בטקס כאדם פרטי אלא כאיש ציבור, המבזה בהתנהגותו ההרבה יותר מאשר את כללי הטקס. דומה כי לפחות את האמרה המשמשת ככותרתה של רשימה זו לא שינן דיו.
אינני מבקשת כי יכפו על לופליאנסקי דבר-מה המנוגד לאמונתו (אם כי נדמה לי שלא היינו כל-כך סובלניים אם זאת היתה אוסרת עליו ללחוץ את ידיהם של אתיופים, נניח). אבל כנציג ציבור, ייטיב לעשות אם ידיר רגליו מטקס שאיננו מסוגל לכבד את כל משתתפיו. למצער, שלא ילחץ את ידו של איש, גבר או אשה. מאחר שזה אינו קורה, אולי צריכים החתנים הגברים לחרוג אף הם מכללי הטקס ולא ללחוץ את ידו, כמי שלא לוחץ את ידן של עמיתותיהם. מי שלא מכבד אחרות אינו ראוי שיכבדו אותו.
