קרוא וכתוב

כן, אני יודעת, דוח וינוגרד וכל זה. אבל אני בעניין ארוע שהייתי עדה לו ביום ראשון בערב. בשובי מעצרת המחאה בעניין דרפור נכנסתי לאיקאה. בדרך מהמכונית לכניסה קונן אדם על כסא גלגלים על כך שמישהו החנה לידו כך שלא היה לאֵל ידו להיכנס לרכבו. אמרתי לו שאגש לאנשי הביטחון ואבקש מהם שיטפלו בעניין. הוא אמר שאחת מן המטפלות שלו כבר תעשה זאת, אבל סייעתי לה שכן היא איננה דוברת עברית והעובד שהיא ניגשה אליו התקשה להבין את רצונה. בתוך ה"היכל" אכן שמעתי במערכת הכריזה שנהג הטיוטה הלבנה שמספרה זה וזה מתבקש לפנות וכן הלאה. אבל כשיצאתי מהחנות, בדיוק לאחר שעה, האיש עדיין ישב שם, חסר אונים, עם שתי המטפלות. נדהמת ניגשתי אליו והתברר שדבר לא קרה מאז והוא עדיין חסום. ניגשתי שוב לעובד שהיה בחוץ ושטחתי שוב את העניין בפניו. הוא אמר שהחניון איננו באחריות החנות אלא באחריות העירייה ומלבד לקרוא במערכת כריזה אין באפשרותם לעשות דבר. לעיתים חונים שם אנשים שבכלל הולכים למקום אחר. אמרתי לו שאולי כדאי שלפחות יביאו לאיש משהו לשתות או לאכול. חברו התלווה אלי למכונית החסומה. בדרכנו אמר לי עובד אחר שטילפן לעירייה וביקש שישלחו פקח. אולי יגררו את הרכב. החלטנו להתקשר גם למשטרה. נדלג עכשיו על כמה זמן חיכינו שב-100 יענו לנו. בסופו של דבר המוקדנית רשמה את הפנייה והבטיחה כי היא תטופל. בינתיים הגיע הפקח. חוץ מלהציע לו ולמלוות שלו מים ולאחל לו שהסיוט יסתיים במהרה הייתי חסרת אונים.

ואם זה לא היה ברור: המכונית שחנתה ליד הוואן המדובר לא נשאה תו של נכה. השעה היתה אחרי שמונה בערב, ובמקום היו מאות מקומות חניה פנויים. אבל נהגה (כן, חבל שלא רשמתי את המספר לצורך הפוסט) היה חייב לחנות כך דווקא בחניית הנכים. 

נזכרתי בכך שוב כשצפיתי, אמש נדמה לי, בכתבה בחדשות ערוץ 10 על תלאותיו של עיוור עם כלב נחיה בתחבורה הציבורית של ת"א: אוטובוסים רבים לא עוצרים לו למרות שהוא עומד בתחנה, כי הוא לא מסמן להם בידו (איך יסמן כשהוא אינו רואה שהאוטובוס מגיע ולא איזה מספר הוא); ומוניות אינספור חולפות על פניו כי נהגיהן לא מעוניינים להסיע כלב, למרות שהם מחויבים על פי חוק להסיע כלבי נחיה של עיוורים.

ההבדלים המהותיים בין העניינים שעסקה בהם ועדת וינוגרד לבין שני הסיפורים הנ"ל ברורים וידועים. ובכל זאת הרגשתי כי התמונות האלה מטיחות בפני בעוצמה לא פחותה מעשרות העמודים עם הניתוח המאלף והמצמרר, למעשה באופן חד הרבה יותר, את מה שנהפכנו להיות.