ראש הממשלה אהוד אולמרט הביע סיפוק מכך שנשיא מצרים מובראק עומד בהתחייבותו לישראל. ההקשר המספק הוא החזרתם של 50 מבקשי מקלט (רבים מהם מדרפור) למצרים בסוף השבוע בנוהל "החזרה חמה". מצרים אולי עומדת בהתחייבותה לישראל, אך מי שלא עומדת בהתחייבותה הבינלאומית היא ישראל. האמנה בדבר מעמדם של פליטים (שכבר נלאה הפה מספֵּר שישראל היתה פעילה במיוחד בניסוחה, על רקע השערים שנסגרו בפני הפליטים היהודים שנמלטו בזמן השואה, והחזרת חלקם לגרמניה הנאצית), ממסדת את העיקרון של אין להחזיר (non refoulement). עיקרון זה אוסר על מדינה להחזיר מגבולה או לגרש משטחה פליט למקום שנשקפת בו סכנה לחייו או לחירותו (או למדינה שתחזיר אותו למקום כזה). נפקותו של עיקרון זה היא כי המדינה חייבת לבדוק באופן אינדיבידואלי את מצבו של כל פליט המגיע לשטחה ומבקש בה מקלט. שאחרת לא תדע אם היא מחזירה אותו למקום שבו נשקפת לו סכנה. בדיקה כזאת לא נערכה, ולא ניתנו ערבויות מספיקות כי מצרים לא תחזיר את פליטי דארפור לסודאן.
בעניין הערבויות נקבע כבר תקדים בינלאומי מעניין בהקשר של עינויים דווקא. עיקרון אי-ההחזרה החל אמנם את דרכו באמנת הפליטים, אך לימים התרחב ונכנס גם לאמנה נגד עינויים, האוסרת בסעיף 3 על החזרת אדם למדינה שיש יסוד מהותי להאמין כי הוא יהיה נתון בה לעינויים. עיקרון זה נחשב כיום לחלק מן המשפט הבינלאומי המנהגי. גם החזרת אדם למדינה שבה הוא צפוי לעונש מוות היא פרקטיקה אסורה. בזמנו, החזירה שוודיה מבקש מקלט מצרי למצרים וקיבלה ממנה ערבויות בכתב כי האיש יועמד למשפט הוגן ולא יעונה. למרות ביקורים של השגריר השוודי בכלא, התברר לאחר מעשה כי האיש עבר עינויים. ועדת האו"ם המנטרת את האמנה הבינ"ל נגד עינויים (CAT) קבעה כי בהחזרתו למצרים, שוודיה הפרה את האמנה. מכאן אנו למדים כי עצם קבלת ערבויות אין בה די. לא רק שיש לקבל ערבויות ממשיות שניתן לבטוח בהן ולפקח עליהן, אלא שכאשר יש מידע בדוק שעל-פיו במדינה מסוימת נהוגים עינויים (או לחילופין, שהן מחזירות מבקשי מקלט למקום סכנה) – אין להחזיר אליהן.
קישורים:
אמנה בדבר מעמדם של פליטים (אנגלית)
אמנה נגד עינויים ונגד עונש ויחס אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים
החלטת הוועדה נגד עינויים בעניין שוודיה (אנגלית)
קרוא וכתוב 