במערב הפרוע

21 בספטמבר 2007 על-ידי נעמה

מבדיקת האו"ם עולה כי מספר המחסומים בגדה המערבית עלה ב-40 מאז יולי ועומד על 572. כך מספרים לנו היום. טוב מראה עיניים. ביום שני השבוע יצאתי לסיור בגדה מטעם בצלם שנועד לעמוד, בין היתר, על ההגבלות על חופש התנועה של התושבים הפלסטינים.

יצאנו מירושלים בכביש 60, "עוקף רמאללה", לכיוון שכם. אין איסור נסיעת פלסטינים בכביש אך בפועל תנועתם עליו מועטה כתוצאה מנקיטת אמצעים שונים, מכשולים בדרך, ולפי הנטען גם אכיפה סלקטיבית של חוקי התעבורה. השילוט על רובו של הכביש, להוציא קרוב לשכם, הוא לישובים ישראלים בלבד. כך נוצרת מציאות "וירטואלית" המתעלמת מהמציאות בשטח, שזרועה כפרים ערביים. מציאות מסומלת השוכנת מעל המציאות הקיימת ומנסה למחוק אותה מהתודעה.

בנוסף למחסומים המאוישים ראינו אינספור מכשולים פיזיים – ערימות עפר, תעלות, סלעים ושערים נעולים – החוסמים יציאה של התושבים מכפרם וכניסה אליו, ומאלצים אותם לנסוע בדרכים עוקפות כדי לנתב את תנועתם למחסומים מאוישים בודדים. כך, דרך של 2 ק"מ מאחד הכפרים בואכה רמאללה אליה חסומה, והתושבים נאלצים לפנות לדרכים עוקפות שאורכן 20 ק"מ המאריכות את דרכם ומכבידות על חייהם. על כבישים המובילים להתנחלויות בסמוך לשכם כבר אסור לפלסטינים לנסוע. אפילו לא לחצות אותם כדי להגיע מכפר לכפר. הם למדו זאת בדרך הקשה, מסביר המדריך שלנו. לעיתים חטפו מכות, לעיתים יותר מכך. סביב אחד הכפרים חפרו תעלה והערימו סוללת עפר, כדי לוודא ששום מכונית או אדם לא יוכל לצאת לכיוון הכפר השני ובדרכו לחצות את הכביש של "בעלי הבית". בצהרי יום חוצות נשים מחסום בחזרה משכם, תינוקן בזרועותיהן. אחרי היציאה מהמחסום מחכה המונית, המכונית שהושארה שם בבוקר, או פשוט הליכה רגלית עד הכפר בשמש הקופחת. שגרה.