• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« פרידמאניה (2): זהירות, זה מדבק
לחסל, לחסל »

מוות

16 בינואר 2008 על-ידי נעמה

זה היה לפני שבוע בדיוק. שבוע שאני יודעת שאני רוצה, צריכה, לכתוב על זה. שבוע שהתמונות האלה רודפות את מנוחתי. שבוע שאינני מוצאת את הזמן, ועוד יותר מכך את ההתפנות הנפשית הנחוצה לכתוב על כך. יודעת כי אכתוב ובה בעת מנסה לדחות את הקץ. והגיע הזמן.

יום רביעי שעבר. צהריים. אני בדרכי מהרופאה לשיעור באוניברסיטה. השיעור האחרון כי בפקולטה החליטו לקצר את הסמסטר בשבוע. כדי לחסוך לסטודנטים ולי לבוא יום נוסף לשיעור השלמה קיימתי שיעור כפול. בדרך עצרתי להציץ באיזו חנות ולשתות קפה עם חצי כריך. כשנכנסתי בחזרה למכונית, שמעתי ברדיו שממש בשכונה שבה עצרתי ארעה תאונה. רוכב אופנוע נהרג מפגיעת מכונית. זה היה בבוקר, כך חשבתי ששמעתי. לא עברו שתי דקות, אני פונה ימינה לעלייה לאוניברסיטה והנה זה מולי. הכביש חסום. משטרה, זק"א, ניידת טיפול נמרץ חונה בצד. ובאמצע הכביש מוטלת הגופה. מכוסה ביריעת ניילון. התנועה הוסטה לכביש עוקף, אך כזה שמגיע בחזרה למקום התאונה מן הצד ומתחבר לאותו כביש בהמשך. המכוניות מאיטות. חבורת אנשים מתגודדת, רדופה בצורך המוכר כל-כך, המורבידי והאנושי כאחת, לצפות בהתפרקותו של הגוף האנושי. הגופה מכוסה, אך הנעליים הכבדות שלרגליה חשופות. וכך גם היד, יד שמאל, הפונה אלי, וכף היד, כחולה מעט כך נדמה לי, פרושה אל על. כמו בתחינה נואשת. כמו בפליאה על החיים שנעקרו ממנה באחת. המוות.

אין זו לי הפעם הראשונה שאני רואה גופה, חוזה במוות מקרוב. קרוב הרבה יותר אפילו. ובכל פעם מחדש התדהמה השקטה מפריכותו של הגוף. מן האופן שבו הוא דבק בחיים, מחזיק  בהם בעקשנות כה רבה, נחלץ פעם אחר פעם מהחולי והמכות שניחתות עליו בכושר התאוששות מופלא, ומן הקלות הבלתי נתפסת שבה בסופו של דבר פורחים ממנו החיים; ננשמת הנשימה האחרונה. פעמים רבות כל כך, הרבה יותר מדי, בייסורים. ובכל פעם אי-ההבנה הזאת. לאן נעלמה הנשמה. וכיצד הגוף בלעדיה הוא רק קליפה. ואני הלא מטריאליסטית בכלל.

אדם צעיר יצא אל יומו. אולי היה בדרך לאוניברסיטה אף הוא. אולי באמצע העבודה. המשכתי במעלה ההר, נלפתת להגה, אבל שום דבר לא המשיך להיות אותו הדבר באותו יום. חשבתי על משפחתו, שאולי בכלל עוד לא יודעת שהוא מוטל שם על הכביש, מוקף באנשים זרים המתבוננים על מותו. שעדיין לא יודעת שהנה תקבל את הבשורה שתשנה את חייה. בעיקר, רדופה בתמונה הזאת של הגופה על הכביש ושל היד המבצבצת מתחת לניילון, ופגיעוּתה מכמירת לב. שריד למי שהיה עד לפני רגע אדם שלם ומלא חיים ובאבחה אחת נקרע מהם.

המוות. הפלרטוט המתמיד אִתו, הפחד הנורא ממנו. הקרבה המבהילה אלינו שבה הוא שוכן. מרחק צעד, נגיעה, תנועה לא זהירה. והקהות שבה אנו עוברים לסדר היום עם הסטטיסטיקה על עוד גוף שאוזלים ממנו החיים. החיים שמקודשים רק במליצות של חוקים. חיינו הקטנים. חיינו הקטנים המחשבים קיצם אחור.

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בשונות |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפו ל 648 מנויים נוספים
  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • הבלוג בפייסבוק

  • הטוויטר שלי

  • מפתח

  • ארכיון

  • רשימות אחרונות

    • ומעין תנחומותי עוד לא דלל
    • שובל של חסד
    • גישה לרשומות פסיכיאטריות – מה הבעיה
    • ניגוד העניינים של גאולה אבן-סער
    • עיגון משפטי לזכויות אדם אינו מספיק: זכויות חולים כמקרה בוחן
  • סימניה

    מסכת השקרים של ההפיכה המשטרית
    המשבר הפוליטי והחוקתי בישראל
    מחשבת את קצה לאחור
    בחזרה לאדם השלם
    המתה בסיוע רפואי בקנדה
    כן, רק לא ביבי
    הומוסקסואלים לא שמאלנים
    למה הארץ הולך על הראש של העבודה ומרצ
    מדוע וכיצד ללמד היסטוריה
    פשעי ציות ופשעי סירוב, שם וכאן

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חמלה חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כאב כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


  • הרשמה רשום
    • קרוא וכתוב
    • הצטרפו אל 648 שכבר עוקבים אחריו
    • כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
    • קרוא וכתוב
    • התאמה אישית
    • הרשמה רשום
    • הרשמה
    • להתחבר
    • העתקת קישור מקוצר
    • דווח על תוכן זה
    • View post in Reader
    • ניהול מינויים
    • צמצום סרגל זה