קרוא וכתוב

תחילה אנו מעלים את האבק ואחר-כך טוענים שאיננו יכולים לראות (ברקלי)

כבר שבועות שהתקשורת מפמפמת את וינוגרד, פמפום שהגיע לשיא בימים האחרונים. נדמה שהדוח כבר נהפך למשני ביחס לרעש התקשורתי שהיא נחושה בדעתה להקים. כאילו מוטלת עליה חובה עליונה ליצור דרמה, by hook or by crook. והמציאות? עם כל הכבוד, היא לא תמיד יוצרת רייטינג.

וכמו בתרגיל שחוק מלימודי הספרות, מצטרפת לסערה הפוליטית שבה מאיימת עלינו התקשורת הסערה החורפית התורנית, שהיום פרצה סו"ס אחרי ציפייה ארוכה. גם כאן לא מספיק שיהיה קר, גשום וסוער. ממש כמו בקיץ, צריך לאיים עלינו בכל המילים המפחידות שבמילון, עד שנגיע למסקנה שיציאה מהבית תהיה בבחינת התאבדות. שלא לדבר על שלג שזוקפת אזניים בכל פעם ששמה מוזכר ולא מבינה למה פתאום כל החזאים מדברים עליה. אבל למי שהתמזל מזלו ויש לו בית וגם אפשרות להסיקו, והוא איננו דר-רחוב הקופא למוות במדינת היהודים במאה ה-21, אין סיבה להיכנס לפאניקה, למורת רוחם של השדרים.

אז מחר שיא הסערה. איזו סערה? שתיהן, כמובן. אבל המחזה שיציגו בבנייני האומה (בחסות מפלסות השלג של עיריית ירושלים) הוא לא באמת העניין בשביל התקשורת. העניין הוא היא עצמה, היכולת שלה למלא דפים בניתוחים שערכם מפוקפק, לפתוח אולפנים במשך כל היום ולגייס את כל הפרשנים במיל'.

כי כמו הסערה בחוץ (עדכון: יצאתי. שלג זקוקה לטיול שלה. וזה הרבה פחות נורא מכפי שזה נראה מתוך הבית, שלא לדבר על מרקע הטלוויזיה), גם וינוגרד משרת יותר מכל דבר אחר את האינטרסים התקשורתיים. הדוח שכבר פורסם איננו דוח ביניים, כפי שטועים לומר פרשנים רבים, אלא דוח חלקי. משמע, הוא איננו דוח שמסקנותיו הן מסקנות ביניים שעשויות להשתנות בדוח הסופי. מדובר בדוח סופי לגמרי לגבי אותה תקופה שנבדקה בו. על אותה תקופה לא צפוי להיאמר דבר חדש בדוח שיפורסם מחר. ומה שנאמר עליה כבר חמור דיו, כמו שיודעים מי שספרו כמה פעמים מוטה שם הפועל כ.ש.ל.  כשיוצרים כזאת דרמה, האנטי-קליימקס די צפוי. בסוף עוד וינוגרד לא יספק את הסחורה חלילה. לא נורא: כמו בפרשת רמון, התקשורת גם אז לא תבחן את עצמה אלא תשפד את הוועדה.

עוד בנושא
שלוש הערות על המלחמה האחרונה (ולא בלבנון)
ועדוקרטיה: דמוקרטיה כשלטון הוועדות