• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« שני ספרים על חיפוש (ב')
מילים, בין מיל למילטון »

ילדים זה שמחה חה חה חה

19 באוגוסט 2008 על-ידי נעמה

סיפור הפגה ש"קמה לתחייה" הוא כמובן לא נס רפואי אלא סתם פשלה רפואית, של קביעת מוות של פגה שהיתה בחיים. מילא שהטוקבקיסטים ב-Ynet מכתירים זאת כ"נס" (של הקב"ה הכל יכול, אלא מה); אבל שסגן מנהל בית החולים מגדיר זאת כך זה כבר סתם מריח מכסת"ח.

הארוע ייחקר, כך מבטיחים לנו במשרד הבריאות. אבל הוא מאפשר להתמקד לרגע בעניין שבדרך-כלל נוהגים אצלנו לטאטא מתחת לשטיח. אילו חיים היו לפגה בת 23 שבועות, לו היתה שורדת? האמנם צריך לעשות את כל המאמצים כדי לשמור עליה בחיים? המחקרים מצביעים על בעיות גופניות והתפתחותיות קשות אצל פגים שנולדו גדולים ממנה, אבל את השאלות האלה לא נכון ולא ראוי להשאיר להחלטה של רופאים. חובתם המקצועית של רופאים היא להציל חיים ולהגן על הבריאות. השאלות האלה הן שאלות שההכרעה בהן צריכה להיות חברתית ולהישען על תפיסת עולם מוסרית רחבה. הסוגיות הדורשות בירור הן כבדות משקל. האם כל חיים ראויים לחיותם? איזה נטל מוצדק להטיל על הורים? האם רציונלי להשקיע משאבים כה רבים בהצלת פגים לנוכח החיים הצפויים להם, ומול דרישות רפואיות של חולים קשים, המתחרות על אותם משאבים? אבל לשם כך צריך להתקיים דיון רציני, נטול אמוציות וכותרות צהובות, ובזה די חלשים אצלנו.

לא סגי, אלא שכל הסוגייה גם רוויה בצביעות. במדינת ישראל מתבצעות הפריות מבחנה בלי הכרה. ישראל מחזיקה בשיא עולמי במספר מחזורי ההפריה המבוצעים, ביחס בין מספר מרכזי הפוריות למספר התושבים, ובכמות ההפריות הממומנות או מסובסדות על-ידי המדינה. הפריון הוא משימה לאומית (לפחות כשמדובר ביהודיות. כשמדובר בערביות ההתלהבות הלאומית קצת פוחתת, נדמה לי). כשאשה בישראל מגיעה לרופא או אחות הממלאים טופס השאלה לעולם איננה "ילדים?” אלא "כמה ילדים?”.

אבל מה קורה אחרי שמביאים ילדים לעולם? כאן המדינה הרבה פחות מעורבת. בשלב זה המשימה נהפכת למשימה פרטית של ההורים. גם כשמדובר בילדים בעלי התפתחות תקינה ועוד יותר כך כשמדובר בילדים עם בעיות גופניות או אחרות. אז המדינה נעלמת ומשאירה את ההורים להתמודד לבדם עם הנטל הכספי, הנפשי, התעסוקתי.

אפשר לטעון שהזכות להקים משפחה איננה מנביעה בהכרח חובה של המדינה לסייע לכך סיוע פוזיטיווי, אלא רק לא להפריע למימושה. אין ספק שעל מי שמחליטים להביא ילדים לעולם (בהנחה האופטימית שהיתה מעורבת כאן החלטה מושכלת) מוטלת אחריות כבדה. זכויות של ילדים מטילות חובה נגדית קודם כל על ההורים ובאופן משלים על המדינה. אבל כמו שקובע פתגם אפריקני (שממנו נטלה הילארי רודהאם קלינטון את השם לספרה), "דרוש הכפר כולו כדי לגדל ילד". ובכל אופן, את מסך הצביעות הזה, שבחסותו מעודדת החברה הישראלית הבאת ילדים לעולם כמשימה חברתית-לאומית ראשונה במעלה, אבל נוטשת את ההורים לנפשם מרגע הצליחו בכך – הגיע הזמן לקרוע. אם זה יעד כה חשוב צריכה להינתן תמיכה לאורך כל הדרך. עדיף, לנהל דיון של ממש בשאלה עד כמה היעד הזה מביס יעדים חברתיים אחרים, ומה הנפקויות התקציביות, הרפואיות, החינוכיות והאחרות של התשובה. ילדים? כן, למי שרוצה. אבל לא בכל מחיר.

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בחוק ואתיקה |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפו ל 648 מנויים נוספים
  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • הבלוג בפייסבוק

  • הטוויטר שלי

  • מפתח

  • ארכיון

  • רשימות אחרונות

    • ומעין תנחומותי עוד לא דלל
    • שובל של חסד
    • גישה לרשומות פסיכיאטריות – מה הבעיה
    • ניגוד העניינים של גאולה אבן-סער
    • עיגון משפטי לזכויות אדם אינו מספיק: זכויות חולים כמקרה בוחן
  • סימניה

    התיקון החוקתי שאינו חוקתי
    למילים יש כוח
    מסכת השקרים של ההפיכה המשטרית
    המשבר הפוליטי והחוקתי בישראל
    מחשבת את קצה לאחור
    בחזרה לאדם השלם
    המתה בסיוע רפואי בקנדה
    כן, רק לא ביבי
    הומוסקסואלים לא שמאלנים
    למה הארץ הולך על הראש של העבודה ומרצ

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חמלה חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כאב כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


  • הרשמה רשום
    • קרוא וכתוב
    • הצטרפו אל 648 שכבר עוקבים אחריו
    • כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
    • קרוא וכתוב
    • התאמה אישית
    • הרשמה רשום
    • הרשמה
    • להתחבר
    • העתקת קישור מקוצר
    • דווח על תוכן זה
    • View post in Reader
    • ניהול מינויים
    • צמצום סרגל זה