קרוא וכתוב

אהוד ברק אמר בעצרת לזכרו של רבין כי העשבים השוטים של הימין הקיצוני היו לגידולים סרטניים.
מה באה ללמד אותנו המטאפורה של סרטן? שמדובר בתופעה המתחילה במקום אחד אך מתפשטת למקומות אחרים בחברה (גרורות)? שמדובר בתאים שיש להשמיד, לפני שיסכנו את התאים הבריאים שבסביבתם? שמדובר בתופעה קטלנית וחסרת-תקנה שתביא למותה של החברה כולה?

בכל מקרה,
המטאפורה של סרטן נסמכת על תפיסה הרואה בחברה אורגניזם, גוף, ומשווה בינה לבין האורגניזם האנושי. האדם שוב איננו אינדיווידואל העומד בפני עצמו ובזכות עצמו, אלא איבר בגוף (חבר בקבוצה). תפיסה קולקטיוויסטית זאת משותפת לאידיאולוגיות טוטליטריות ממינים שונים. היא מצדיקה שימוש באדם כאמצעי לטובת החברה כולה. במקרים הקיצוניים,יש לכרות איבר על-מנת להציל את הגוף כולו.

השוואת בני-אדם או קבוצות מיעוט למחלה מפחידה או במקרים אחרים ליצורים מעוררי בחילה ("ג'וקים מסוממים בבקבוק"), גם מאפשרת ומצדיקה שימוש באמצעים דרסטיים כנגדם. כולנו יודעים איך נפטרים מג'וקים ומהו הטיפול הנפוץ בסרטן ותופעות הלוואי שלו. ומן הצד השני, השוואת מצבם לתופעות מגונות בחברה מהווה מסר מעליב לחולי סרטן הנאבקים באומץ במחלתם.

כדאי לברק, ולרבים אחרים, לקרוא את דבריה הנכוחים של סוזן סונטאג:

"אין זו דוקא הפעם האחרונה, שיצדיקו אלימות מהפכנית בהסתמך על כך, שהחברה סובלת ממחלה רדיקלית ונוראה. למלודרמטיות של מטאפורת המחלה בהתבטאויות הפוליטיות המודרניות נלווית מחשבה מענישה: המחלה איננה עונש, אלא סימן לרע, משהו שראוי לעונש.
תנועות טוטליטריות מודרניות, בין מן הימין ובין מן השמאל, נטו במיוחד – ובאופן שחושף את טיבן – להשתמש בדימויי מחלה. הנאצים הכריזו, שאדם שמקורו ה'גזעי' מעורב דומה לחולה עגבת. את יהדות אירופה דימו ללא-הרף לעגבת, ואף לסרטן שיש לשרשו. מטאפורות המחלה היו מצרך נפוץ בפולמיקה הבולשויסטית, וטרוצקי, המחונן ביותר בין הפולמוסנים הקומוניסטיים, השתמש בה בשפע (…) הסטליניזם כונה כולרה, עגבת וסרטן. השימוש רק במחלות פטאליות לשם דימויים בתחום הפוליטיקה מקנה למטאפורה אופי הרבה יותר מחודד. ברם, לדמות מאורע או מצב פוליטי למחלה הרי זה להאשים, לקבוע עונש.
דבר זה נכון במיוחד לגבי השימוש בסרטן כמטאפורה. אין זאת אלא לומר קודם כל, שהמאורע או המצב רעים ללא-סייג וללא-תקנה. מה שעושה את הדבר כבד הרבה יותר. (…) הנאצים מיהרו לעשות את הרטוריקה שלהם למודרנית, ואכן דימויי הסרטן התאימו הרבה יותר למטרותיהם. כפי שנהגו לומר במשך כל שנות השלושים בנאומיהם על 'הבעיה היהודית', כדי לטפל בסרטן חובה לחתוך הרבה מן הרקמות הבריאות סביב לו. דימויי הסרטן הורו לנאצים טיפול 'רדיקלי' בניגוד לטיפול ה'רך' המתאים לשחפת – ההבדל בין סנטוריום (דהיינו: גלות) לבין כירורגיה (דהיינו: קרמאטוריום). (…)
לתאר תופעה כסרטן הרי זו הסתה לאלימות. השימוש בסרטן בהתבטאויות פוליטיות מעודד פטאליזם ומצדיק אמצעים 'חמורים' – ובה במידה מחזק מאוד את הדיעה הנפוצה, שהמחלה היא בהכרח אנושה. מושג המחלה אף פעם אינו תמים. (…)
הסרטן נשאר מטאפורת המחלה הרדיקלית ביותר. ודוקא משום שהיא כה רדיקלית, היא מגמתית במיוחד – מטאפורה טובה לפראנואידים, לאלה שצריכים להפוך מבצעים למסעי-צלב, לפטאליסטים (סרטן=מוות), ולאלה הנתונים לקסמי האופטימיזם המהפכני הבלתי-היסטורי (הדיעה שרק השינויים הרדיקליים ביותר רצויים). כל עוד דבק בתיאור הסרטן ובטיפול בו כה הרבה מן ההגזמה המיליטריסטית, הרי זו מטאפורה שבמיוחד אינה מתאימה לאוהבי השלום".
(סוזן סונטאג, המחלה כמטאפורה. תרגום: יהודה לנדא, עם-עובד 1980).