ב-20 בנובמבר ימלאו 20 שנים לאמנה לזכויות הילד. במונחי האמנה, היא כבר בגירה (האמנה מגדירה "ילד" כמי שמתחת לגיל 18). זוהי אמנת זכויות האדם המאושררת ביותר בעולם: למעט ארה"ב וסומאליה, כל מדינות העולם הן צד לה.
ילדים הם הקבוצה האחרונה שזכויותיה הוכרו, כחלק מהתהליך האוניוורסליזציה של זכויות האדם. הדמוקרטיה היוונית כללה רק גברים חופשיים ובעלי רכוש; המאגנה כארטה "חילצה" ויתורים מסוימים מן המלוכה לאצולה; המהפכה הצרפתית העניקה זכויות לבורגנות; וכן הלאה. ההתקדמות ההיסטורית נעשית במעגלים המתרחבים והולכים עד שהם כוללים – או אמורים לכלול – את כל בני-האדם.
המאבקים לזכויות השחורים והנשים בארה"ב, בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, נתנו את הדחיפה גם לשלב האחרון של הכרה בזכויות ילדים. למעשה, נשים וילדים הן שתי הקבוצות החברתיות האחרונות שהוכנסו למעגל של בעלי הזכויות. בשוויץ, למשל, קיבלו נשים זכות הצבעה רק ב-1971. מובן שההכרה הפורמלית בזכויות עדיין איננה מספיקה. במקומות מסוימים בעולם אנו רחוקים מרחק שנות אור משוויון זכויות לקבוצות אלה, שהן עדיין החלשות ביותר בחברה. זה מתחוור אם בודקים, רק לשם דוגמא, מי הם הקורבנות דהיום של אחד האיסורים המוחלטים היחידים במשפט הבינלאומי של זכויות האדם – על עבדות וסחר עבדים. רובם נשים וילדים.
ייחודן של זכויות ילדים, בין השאר, הוא בכך שהן נוסחו בידי מבוגרים ומשקפות את תובנותיהם בדבר היכולות והאינטרסים של ילדים, כמו גם את מידת נכונותם של מבוגרים להכיר בזכויותיהם ולאפשר את מימושן. ככלל, אפשר להגיד שזכויות ילדים מבטאות מחד גיסא זכויות מופחתות יחסית למבוגרים ומאידך גיסא – הגנות מיוחדות. עוד על הההיבטים העקרוניים של זכויות ילדים והקשיים הכרוכים בהן, ניתן לקרוא בקישור למאמרי על זכויות ילדים בסוף הרשימה.
את האמנה יש לקרוא כמכלול, כשהוראותיה משלימות זו את זו. כל זכויות הילדים יינתנו על-פי העיקרון של הכשרים המתפתחים של הילד, כולל זכויות שונות לכשרים שונים.
טובת הילד היא השיקול הראשון במעלה בהחלטות לגבי ילדים. לכל החלטה יש לגשת מהעמדה של הילד שנמצא במרכז ונקודת המוצא היא זכותו. אין דיכוטומיה בין טובת הילד לזכויות הילד, משום שהרעיון באמנה הוא של זכויות ילדים כזכויות מותאמות. הן מותאמות לילדים ולא זכויות מבוגרים ש"מולבשות" על ילדים.
סעיף הדגל של האמנה, ליבתה, הוא סעיף 12 המבטא את עיקרון ההשתתפות. הוא מורה לתת לילד קול, לשמוע אותו ולהעניק לו אפשרות להשתתף בהליכים הנוגעים אליו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו.
עקרונות נוספים הם נפרדות של הילד: הילד כאדם נפרד, לא חלק מההורים או המדינה. התפתחות, המהווה מאפיין מהותי של ילדים; שוויון מהותי בינם לבין מבוגרים (להבדיל משוויון טכני); וייחודיות של יחסי ילד-הורה. סעיף ההשתתפות שהוזכר לעיל חופן את כל הרעיונות והעקרונות של האמנה בקליפת אגוז.
ילדים הם הקבוצה האחרונה שהוכנסה למעגל הזכויות, והכרה בזכויותיהם, שהאמנה הגדירה וניסחה, היא שינוי משמעותי שמעורר עדיין התנגדות רבה. יומולדת 20 – תחילת גיל הבגרות אבל רק סיום גיל הילדות, גם של האמנה ושל הרעיון בדבר זכויות ילדים כזכויות אדם. מזלטוב.
זכויות של ילדים
ומה אִתנו, לנו אין זכויות? (תשובה לטרוניית המורים)




