• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« משרד החינוך מקים לנו מפלצת
שקרים, שקרים »

תאונה במשפחה

14 ביולי 2010 על-ידי נעמה

המקרית מאת אלי סמית. מאנגלית: ארנה קזין. בבל 2010, 331 עמ’.

אשה זרה נכנסת לחייה של משפחה אנגלית הנופשת בבית קיט בנורפוק. הכניסה הזאת תטלטל את המשפחה. את חייהם של כל אחד מבני המשפחה ואת התא המשפחתי כיחידה. תאיים על לכידותו הרופפת ממילא, תפרום את גדיליו של האריג הזה ותפזר את אניציו לכל רוח. איב סמארט, סופרת השוקדת בחופשה על ספר נוסף בסדרה של ראיונות עם אנשים שמתו לפני שנים רבות, שני ילדיה המתבגרים אסטריד ומגנוס, ובו זוגה מייקל סמארט, מרצה לספרות המתעניין בעיקר בסטודנטיות שלו, ולא מבחינת הישגיהן האקדמיים.

מה פירוש אשה זרה נכנסת? איך זה שבחורה צעירה ופריקית נכנסת בפשטות לביתם של אנשים זרים ונשארת אצלם, גם אם היא לנה במכוניתה אשר בחוץ? אפשר לסחוט מהטקסט תשובה מאולצת אבל זה לא כל כך חשוב. כי השאלה המעניינת באמת כאן איננה השאלה הריאליסטית אלא האופן שבו זווית חיצונית לחיינו מאפשרת לנו להתבונן בהם באופן חדש; משנה את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על עצמנו וחיים את חיינו.  תפקיד המסור ב’המקרית’ לאמבר הזרה, שעבור כל אחד מבני המשפחה היא מסמלת משהו אחר הלקוח מחייו ומן הבעיות המטרידות אותו. על חייו של כל אחד היא משפיעה בצורה אחרת אבל את המשפחה כולה היא מפרקת באופן עמוק. זאת המקרית – The accidental, המיתרגמת גם כלא צפויה, צדדית, טפלה וארעית. ורומזת, כמובן גם לתאונה. הארוע הצדדי, האקראי והטפל לכאורה נהפך לנקודה ארכימדית, בהופכו את חייה של המשפחה על פיהם, בשל נקודת המבט השונה שהוא מספק. האם אפשר להגיע להסתכלות שונה שכזאת על חיינו בלי מבטו של האחר, מבחוץ?

קשה לי לשים את האצבע על מקור ההנאה הגדול מהמקרית ולנסח לעצמי במדויק מדוע אהבתי אותו. יש משהו מלא קסם בכתיבתה של אלי סמית. לא שגרתי, שובר מוסכמות, מקורי ומבריק, אבל עדיין מאד סיפורי וקריא. המקרית מסופר מפי חמש דמויותיו: ארבעת בני המשפחה והזרה. פרק לכל דמות, על נקודת מבטה, לשונה וסגנונה. וסמית מצליחה לסיים את הספר באופן לא שבלוני או מאכזב, אלא מעורר מחשבה.

לפני המקרית קראתי שניים משלושת ספריה של אלי סמית שתורגמו לעברית: כמו (בבל 1997) ובת פוגשת בן (פן 2008). הבא בתור יהיה עולם מלון (בבל 2008), שכבר מזמן קראתי בשבחיו. המקרית – שנכנס ל-shortlist של הבוקר והאורנג’ וזכה בוויטברד – בהחלט מצדיק את אהבתי לסופרת הזאת.

הסופרת הכי מעניינת שתקראו השנה: ראיון שערכה דפנה לוי עם אלי סמית

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בספרים | מתויג אלי סמית, ביקורות ספרים, המקרית | 3 תגובות

3 תגובות

  1. ב- 14 ביולי 2010 בשעה 11:46 צור שפי

    תודה על ההמלצה, בגלל שאני חי כרגע בחו"ל המלצות כאלה חשובות לשמור את האצבע על הדופק הספרותי למרות שרק אתמול גמרתי לקרוא ספר שקיבל ביקורות טובות ואכזב אותי – "גוף שני" של סייד קשוע.


  2. ב- 14 ביולי 2010 בשעה 13:46 דפנה לוי

    שמחה לראות שגם את אוהבת את אלי סמית, ורוצה לנצל את המקום כדי להמליץ על עוד סופרת בריטית מאוד לא שיגרתית ומצוינת – ג'נט וינטרסון. אני יודעת ש"תפוזים אינם הפרי היחיד", ספר הביכורים המצוין שלה, תורגם בהוצאת בבל. לא יודעת על עוד אבל שווה לחפש ולקרוא במקור.


  3. ב- 15 ביולי 2010 בשעה 12:26 תרצה

    מודה לך על ההמלצה. גם אני אוהבת את אלי סמית. קראתי ספרים שלה בעבר ונהניתי מההיבט שלה על החיים. אין ספק שהיא שוברת מוסכמות ועושה זאת באופן שאינו מקומם את הקורא.



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie