• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« דליה דורנר ואח’ נ’ שלטון החוק
“רעייתו של” נגד המאבק הפמיניסטי ובג”צ »

חמלה והבנה

14 באוגוסט 2010 על-ידי נעמה

המטייל מאת אדריאן פן-דיס. מהולנדית: רן הכהן. כתר 2010, 212 עמ’

בשבוע שעבר קראתי בזה אחר זה שני ספרים של סופרים הולנדים. ‘ארוחת הערב’ ו’המטייל’. ארוחת הערב בבליעה אחת; המטייל – במנות קטנות. ארוחת הערב ברושם מיידי שאחר-כך קצת נכזב; המטייל – בהצטברות איטית של הכרה שמדובר בספר מצוין. מארוחת הערב התפכחתי במקצת בעזרת י”קירי; את המטייל הוא לא קרא. על ארוחת הערב קשה לכתוב בלי ספויילרים. על המטייל אני רוצה לכתוב מכמה סיבות.

מילדר הוא הולנדי אמיד שהיגר לצרפת ומתגורר בפריז בבדידות אך בכל הנוחות שכסף יכול לאפשר. הכול משתנה כשכלב אחד בוחר בו. זה קורה לא אחת, שבעלי החיים שלנו בוחרים בנו ולא אנו בהם. אולי זה קורה בעוד זירות בחיים, שבהן אנו סמוכים ובטוחים שאנו הבוחרים, המובילים והשולטים, אך לאמיתו של דבר נבחרים, מובלים ונסחפים. השאלה היא רק לאן. מילדר נסחף  לכיוון הטוב. זה מתחיל כשהכלב נמלט מבניין נטוש המאוכלס במהגרים לא חוקיים, כשהוא עולה בלהבות. נמלט חצי שרוף ומאמץ את מילדר לבעלים.

wandelaar מילדר מטפל בכלב היטב. הוא לא מצליח לברר עד הסוף מי היה בעליו, והכלב גם נותר חסר שם עד סוף הספר. אבל בזכות הכלב מתוודע מילדר לעולם חדש. פריז של מטה, על חסרי הבית, העניים המרודים והמהגרים הלא-חוקיים שבה. סבל וכאב של אנשים שמעולם לא התחכך בהם נגלה לעיניו. הכלב הוא המושך אותו שוב ושוב למקומות האלה שבהם הוא בן-בית.

הכלב מלמד את בעליו החדשים את השיעור החשוב ביותר שאנו לומדים כשיש יצור חסר ישע (אף כי במקרה זה רב תושייה) התלוי בנו כל כולו לקיומו. ולהבדיל מילדים נותר כזה גם כשהוא מתבגר. אלה היצורים המחזירים לנו באהבה, הקשבה ונאמנות אין קץ.  שהרי הכלב אנושי יותר מבני אדם רבים שמילדר פוגש בהם, אולי מכולם. וכשהוא מדבר אליו ומתייעץ אתו, הוא פוגש: “עיניים שקדיות הביטו בו, מלאות חמלה והבנה”. את החמלה וההבנה הללו ילמד מילדר ויפנים. זה יהיה ודאי הדבר החשוב ביותר שילמד. גם אנחנו.

‘כמה דברים כבר הראית לי'?’ שאל מילדר. ‘איזו דרך חתחתים אתה מכין לי?’ הכלב הביט בו מלא אהבה, הקשיב, גם ניסה בכל כוחו לומר דבר-מה בתשובה, בחוטמו, שמשך בו והניעו אנה ואנה, חוטם שאמר: זאת רק ההתחלה.

זוהי רק ההתחלה לא רק בדברים שיראה מילדר בחוץ, אלא בהבנה שייפתח כלפי עצמו והתנהגותו אל מול העולם החדש שמתגלה לו. בזכות הכלב, כך נראה לו, הוא ירצה “לעשות משהו”. כספו של מילדר הוא שער הכניסה שלו לא רק לנוחות אלא גם לעזרה לזולת העני והסובל. אבל הכלב מלמד אותו את דרך העזרה האולטימטיווית, שאיננה תלויה כלל ועיקר בנכסינו החומריים אלא בנכונות שלנו להרפות ולוותר דווקא על מה שיקר לנו מכול. כי לזולת הוא נחוץ יותר.

שיחות רבות מנהל בספר מילדר – רציונליסט חסר אמונה – עם הכומר ועם עצמו על דת ועל אלוהים. האם אפשר לרפוא בלעדיו? הביקורת המרומזת של ‘המטייל’ נשארת תמיד מעודנת והתשובות לעולם אינן פשטניות. לעמק השווה לא מגיעים מילדר והכומר, אבל איש איש עושה את הטוב בדרכו. בסוף הספר שואל אותו הכומר אם באמת עשה טוב. מילדר מספר, במשפט. והכומר עונה:

‘קיפחת את עצמך’.
’בלי לקפח את זולתי.’ (…) ,זה לא הרבה, אבל זה משהו, וזה יפה, אתה לא חושב?’

כן. זה משהו. זה הרבה.

DE WANDELAAR, Adriaan van Dis

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בספרים | מתויג אדריאן פן-דיס, ביקורות ספרים, המטייל, חיות מחמד | תגובה אחת

תגובה אחת

  1. ב- 14 באוגוסט 2010 בשעה 19:55 אברהם שרון

    ביקורת מקסימה. חשתי כאילו אני כבר בחצי הספר, אשר את שמו לא שמעתי מעודי אלא כאן ועכשיו, בקריאתי את הביקורת אודותיו, זו מה שביקורת טובה, מעולה, עושה: מגרה לקריאה. אשתדל להשיג את הספר ולו רק כדי לא להחמיץ את מה שגרם לך לכתוב ביקורות יפה ורגישה זו. תודה.



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-645 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
    • מי יגן על החולים?
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie