מתוך טור העיתונות היומי של ולווט, על מוסף הארץ החדש:
המדור תוצרת הארץ משתרע עד ע' 16. לאחר מכן יש כפולה הנקראת "באנה באנה | נשים מתפרעות על עמוד"
הא! דאבל מינינג. אבל זה לא עמוד אלא כפולה, והעמוד לו ייחלתם לא קיים פה.
בתחתית הכפולה יש קרדיטים.
מערכת | מהממת: מיקה אלמוג | הורסת: אור ישראלי | לוהטת: לילך ברנע-לשם | משגעת: שחר סגל | ממכרת: ליאת שביט מטריפה: רונה תמיד | מפנקת: מאיה סובול | אלוהית: ענבל ארבל
מהממות. הורסות. לוהטות. משגעות, ממכרות. מטריפות. מפנקות. אלוהיות.
כל מִלה נוספת מיותרת.
(כן, ברור, הכול בהומור. זה שאין לפמיניסטיות).
פעם אחת אסכים עם עמוס שוקן: קרדיט – כזה – הוא קלקול. אבל הוא מצביע על משהו מקולקל עמוק הרבה יותר מבתקשורת.
קרוא וכתוב 
רציתי לכתוב תגובה עניינית ומנומקת אבל גיליתי שנלי מקיי עושה את זה הרבה יותר טוב:
האם החמצת את הביטוי הדו-משמעי "מתפרעות על עמוד" ?
האם החמצת את: "הא! דאבל מינינג" מהציטוט מדבורית?
ההנחה שלי נבעה מהעובדה שמתחת ביקורת (ללא מילים כי, אכן, כל מילה מיותרת) על ה"שבחים" שהוצמדו לבנות המערכת ולא התייחסת לסקסיזם הבוטה של הדימוי "מתפרעןת על עמוד".
עדין מגלה אותך, לאט לאט. מהירות הכתיבה שלך שניכרת במבנה המשפטים, דורשת ממני קריאה נוספת. הנושאים מדברים אלי. זה יגיע בסוף, ההבנה. תודה בכל מקרה. שמחה להכיר את בלוגך המעניין אליו נקלעתי בשיטוט סקרני.
[…] בדיוק מה שחשבתם (נעמה כרמי, קרוא וכתוב) […]