• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« מה קרה לחינוך הרפואי
צדק, רשע ומשפט »

משהו השתבש

19 בספטמבר 2013 על-ידי נעמה

לפני שאשרף מאת גאוטה הייוול. מנורווגית: דנה כספי. מודן, 2013, 297 עמ'.

בקיץ 1978 משתוללת שורת שריפות בכפר שלו בנורווגיה. המוציאות אותו משלוותו. שריפות הנגרמות, כך מתברר, מידו המכוונת של פירומן. מתברר לקוראים הרבה למדי לפני שמתברר לתושבי הכפר, כמו גם זהותו של אותו פירומן. הגילוי אינו גורע דבר מחווית הקריאה ש'לפני שאשרף' מעניק לנו. אם לחשוב על בלש, המתח עובר מהמישור שבו השאלה היא מיהו הפושע למישור שבו השאלה היא מתי ואיך יגלו זאת הדמויות האחרות, כשהקורא והמספר שותפים לדבר ידיעה. הגילוי המוקדם לא גורע אפילו מהאיכות המרתקת של הקריאה. הייוול יודע מתי בדיוק ללחוץ על מתג הסופרים, רגע לפני שהספר יאיים להלאות בהשתלשלות העניינים שהוא מגולל.

באותו קיץ נולד ומוטבל באותו כפר ממש תינוק בשם גאוטה הייוול. שעשרים ושבע שנים לאחר מכן ינסה לשחזר, כסופר בוגר, את ארועי הקיץ ההוא, עליהם שמע כילד. זוהי העלילה השנייה של 'לפני שאשרף'. לא ההיסטוריה אלא ניסיון שחזורה. ההיזכרות. מה רוצים בני אדם לזכור ומה הם מבכרים לשכוח. ויש גם סיפור נוסף שמגולל הספר בפנינו: סיפור חייו והתבגרותו של המספר עצמו.

שני סיפורי התבגרות, המתכתבים ביניהם ארוכות לאורך הספר. לכאורה מתבגרים שונים כל-כך זה מזה. ובכל זאת, באופן מפתיע (או לא, כמו תמיד בחיים), הוא עצמו מגלה ביניהם קוי דמיון. ואנו נקראים להשלים את השוני.

מה היה בחייו של האחד שהשתבש לבלי הכר? והיאך זה מצא השני את דרכו? מתחת לשאלות הללו מסתתרות אחרות, עמוקות יותר.   כיצד מתגבשת האישיות? עד כמה אנו נזקקים לשם כך להורינו ולא פחות מכך להיפרדות מהם? מתי האהבה של הורינו יכולה להציל אותנו ומתי – ומדוע – היא אינה מספיקה לשם כך?   שפיות וטירוף, צד האור וצד החושך של העולם, של החיים, של עצמנו: באיזו דרך אנו מתוודעים אליהם? מתי אפשר לבחור ולהצליח בהליכה על קו האור, בלי להישרף, תוך היכרות עם החושך וידיעה שהוא תמיד אורב; ומתי החושך קורא, מושך אותנו אליו בעבותות שאי-אפשר להתנגד להן, מחכה לרגע הנפילה שלנו כדי לשאוב אותנו לתוכו?   מתי הדרך שהותוותה לנו היא שתוביל אותנו בביטחה במשעולי החיים העקלקלים כדי שלא נתעה בהם ונאבד ומתי עלינו למרוד כדי למצוא את דרכנו? לא פחות – כיצד? כיצד נעשה זאת בלי ליפול לתוך האפלה שממתינה לנו תמיד בצידי הדרך, נשרפים, משאירים לאחרים לאסוף את החתיכות שנותרו מאתנו?   ומה, בסופו של דבר, קובע מה ייעשה מאתנו? האם ניהפך לאימת הכפר, אימתנו אנו, או נמצא את דרך הביטוי הייחודי לנו, את היצירה, את שירת חיינו, שגם אם לא תציל אותנו מהפינות והזוויות החדות לפחות תרכך את ההתנגשות בהן, תמצא בהן – ותוציא מהן – משמעות?

בכל השאלות האלה שמתחת לפני השטח, מתחת לסיפור המתח (בדרכו), עוסק 'לפני שאשרף' בכתיבה מדויקת ומדודה.

אני אוהבת, ככלל, את הסופרים הסקנדינבים. על שום האיפוק העדין שיש בכתיבתם. איפוק המזכיר לי, באופן מוזר או לא, את זה של הסופרים היפנים. זהו איפוק המיטיב בהרבה להעביר את הסערות המטלטלות והרגשות הכאובים שמתחת לסגפנות, מכתיבה רגשנית הצועקת את עצמה לדעת. ובאופן הרבה יותר נוגע ללב. 'לפני שאשרף' ניחן באיכות הזאת של האיפוק. וגם של הפיוט. זהו ספר נפלא.

Gaute Heivoll, FØR BRENNER NED.

כל ביקורות הספרים

הערה מנהלתית: לאחרונה התקבלו תרומות לאחזקת הבלוג דרך כפתור הפייפאל המיועד לכך. ברצוני להודות לתורמים/ות.

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בספרים | מתויג ביקורות ספרים, גאוטה היוול, לפני שאשרף | 2 תגובות

2 תגובות

  1. ב- 19 בספטמבר 2013 בשעה 20:36 nina ramon

    תודה (-:


  2. ב- 28 בספטמבר 2013 בשעה 13:45 מומלצי הבלוגוספירה של אסתי

    תודה על הפוסט. מומלץ כאן
    http://hamimlatsim.blogspot.co.il/2013/09/510-289-2013.html



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-645 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
    • מי יגן על החולים?
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie