קרוא וכתוב

ומשפטיזציה כאבקת כביסה

מזווית מסוימת, במה שקורה כעת לנתניהו אין שום חדש. זהו הסיפור הישן מאוד על השיעור הכואב של מגבלות הכוח. אף כי כנראה השיעור לא באמת נלמד כאן, ולכן גם הנפילה תהיה כה כואבת (לו).

מאז הבחירות האחרונות נתניהו הוא שיכור כוח. המנדטים שהצליח להחזיר לליכוד במו פיו המסית והגזעני (בניגוד להערכותיו שלו עצמו על התוצאות הצפויות, כנראה) – סיחררו את ראשו. גם המשילות המיוחלת נראית בהישג יד, תוך שהוא משיל מעצמו ומממשלתו את שרידי הממלכתיות, אם נותרו כאלה בכלל. זה אמנם לא מפריע לו להתבכיין באופן סדרתי על כך שהוא נרדף, ולשסות את כולם נגד כולם. משילות שמשילות, ישראל לעזאזל – מה שחשוב הוא מה שכותבים עליו בעיתון, מה שאומרים עליו בטלוויזיה, בקיצור – התדמית. בזה הוא עסוק ללא הרף. לולא היה מדובר במי שהרס כאן כל חלקה טובה, במי שלא עושה דבר זולת להסית ולזרוע פילוג ושנאה – זה היה מעורר רחמים. אך הרחמים צריכים להיות מופנים כלפינו, מי שהוא רואה בהם את נתיניו.

כשהכוח עולה לראש, לומדים בדרך הקשה את מגבלות הכוח. אבל זה במקרה הטוב, שבו שנלמד שיעור. כשלא לומדים – מגיעה הנפילה. ונפילה היא תמיד כואבת.  במקרה הזה כואבת במיוחד, משום שנתניהו נראה כלוקה בהיבריס אך לא הגיע לאנאגנוריזיס. זהו המעבר מאי-ידיעה לידיעה, הגילוי, ההכרה של הגיבור בטעותו. לא סתם נחשב האנאגנוריזיס בטרגדיה היוונית לשלב התרת העלילה.

*

ועוד הערה. כדאי שההתפלפלות המשפטית סביב שתי הפרשיות (מה קרה לצוללות, אגב?) – כן שוחד לא שוחד, כן הפרת אמונים לא הפרת אמונים, כן טובות הנאה לא טובות הנאה, כן הסדר כובל לא הסדר כובל – תיכנס לפרופורציה. המשפטיזציה שלקינו בה היא חלומו הרטוב של כל פוליטיקאי. "זה לא פלילי" היא המנטרה של מלבין החטאים, כאילו באבקת כביסה עסקינן.

הבה נניח שדבר כאן איננו פלילי – האם זוהי התנהגות שנראית לנו ראויה במישור הציבורי? ראש ממשלה (ושר תקשורת) המכהן כמו"ל, שעוסק בסחר סוסים? ומרופד במתנות בשווי של סכומי עתק מ"חברים"? נתניהו אמנם ידוע זה שנים כמי שהולך ללא ארנק, אך כידוע אין ארוחות חינם. ומי שמשלם אותן במקרה הזה, את ה"ארוחות" שמרעיפים עליו נדבניו – הם אנחנו. הציבור. שאת האינטרסים שלו ימכור נתניהו עבור עוד יום ברח' בלפור לכל המרבה במחיר.  גם אם דבר מכל זה לא יגיע לבית משפט (בעזרתם האדיבה של היועץ המשפחתי לממשלה ואחרים) – נתניהו צריך ללכת הביתה.

אי-הגשת כתב אישום איננה הופכת דבר לנאות ותקין. ורף הראיות בפלילים איננו רף הראוּיוּת בזירה הציבורית. הגיע הזמן לזנוח את אי-הפליליות כקריטריון לראוּיוּת של פעולה. ודאי בתחום הציבורי, ודאי כשמדובר בראש ממשלה. לא כל מה שאיננו פלילי הוא ראוי. יוחזר ה-לא ייעשה כן!