• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« מה איננו בגדר "חיים פרטיים"
הקסם של קרל אובה קנאוסגורד »

מתחת לכל זה מסתתר עצב גדול

18 ביוני 2017 על-ידי נעמה

סוס אחד נכנס לְבָּר מאת דויד גרוסמן. הספריה החדשה 2014, 198 עמ'.

את 'סוס אחד נכנס לבר', שזיכה את גרוסמן ואת המתרגמת לאנגלית ג'סיקה כהן בפרס מאן בוקר הבינלאומי בשבוע שעבר – לא קראתי לפני כן. (קראתי שני ספרים אחרים מתוך ה-shortlist של המועמדים לפרס). מיד למחרת אצתי לספרייה, ואת הספר, שבלעתי ממש, אהבתי מאוד. אני מציינת זאת משום שזה רחוק מלהיות המצב אצלי ביחס לחלק גדול מספריו של גרוסמן. כן אהבתי את כתיבתו המסאית, ב'הזמן הצהוב' וב'נוכחים נפקדים', ובעיקר אני מוקירה לו תודה גדולה כאינטלקטואל, על דמותו המוסרית מעוררת ההערכה, ועוד יותר מכך פשוט על האנושיות שלו. אבל מתוך יצירות הספרות שכתב, נדמה לי שמלבד 'עיין ערך אהבה' ועוד חלקים מספר או שניים אחרים – אל רוב ספריו לא התחברתי. יש ברבים מהם רעש יתר שמלווה את הקריאה, רעש שנוצר ממה שבאין מלה טובה יותר אקרא לו פטפוט. הספר הזה, לעומת זאת, הוא לא פחות ממבריק. הוא גם השאיר בי סקרנות גדולה לראות את התרגום האנגלי שלו (את המתרגמת אני מכירה), שכן קשה לתאר ספר קשה יותר לתרגום. ספר כל–כך ישראלי, גם בדיבור, בסלנג, וגם במה שהוא מרפרר אליו. אבל זוהי גדולתה של ספרות במיטבה – שהמקומי מאוד מקבל בה את המשמעות האוניוורסלית.

גיבורו של גרוסמן ב'סוס אחד נכנס לבר' הוא דובלה ג'י, בדרן שמופע הסטנדאפ שלו בנתניה הולך ונפרם, מתפרק יחד עם גיבורו, לנגד עיני הצופים שלו ועינינו, הקוראים, המצטרפים אליהם. כלוליין הוא מנסה לתמרן בין הבדיחות, המפנות את מקומן לסיפורו כילד בירושלים, בן יחיד להוריו, שהוזעק ממחנה הגדנ"ע בדרום ללוויה משפחתית. ואולי הסטייה לסיפורו האישי, סיפור הילדות שקרוב לוודאי זו לו הפעם הראשונה שהוא מספר אותו – מכוּונת ומתוכננת. שאם לא כן מדוע הזמין לערב הזה את חבר הילדות שלו, שופט בדימוס, שהוא גם המספר בספר. אמנם לא כדי "לשפוט" אותו הזמין את השופט, אבל בעצם כן. סוג של. דובלה רוצה שהשופט יגיד לו מה שראה. יותר מזה, הוא רוצה, כדבריו, "שתראה אותי". היש רצון בסיסי יותר מזה שהזולת יראה אותנו? יראה באמת? ולראות אדם אחר – זה לראות מתחת לפסאדה. "את הדבר הזה שיוצא מהבנאדם בלי שהוא שולט בו – אותו אני רוצה שתספר לי". אמנם השופט אומר לעצמו ש"אי-אפשר לומר אותו במלים […] זה כנראה העניין עם הדבר הזה". אבל ליבת הספר הזה היא דווקא מה שמילים מאפשרות. מסתירות אך גם מגלות, ובעיקר בוראות.

והדבר הזה שיוצא מהבנאדם בלי שהוא שולט בו, הליבה שלו, מה שנמצא בלב – הוא תמיד רגש עמוק, ולעיתים קרובות, אם אנחנו יודעים להביט היטב, על עצמנו או על אחרים – טרגי. הגדולה של גרוסמן כאן היא הליהטוט בין שני הרבדים האלה: של המילים המבדחות, המבדרות, והמילים החודרות ונוקבות, היורדות חדרי בטן.
הספר קריא מאוד, כפי שכבר אמרתי. הוא מהנה, סוחף, יש בו ממד מותח אפילו, אך לא מצאתי אותו מצחיק כלל. מתחת לכל זה מסתתר עצב גדול.

הליצן העצוב, הבדרן שבדיחותיו מסתירות טרגדיה, איננו המצאה או חידוש של גרוסמן, כמובן. אבל לאורך כל הספר לא עזבה אותי התחושה שלמרות שגרוסמן רחוק מלהיות בדרן, או מי שמשעשע אותנו, הרי הוא עצמו מי שמספר לנו סיפורים בזמן שלבו בלוויה.

כל ביקורות הספרים

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בספרים | מתויג בוקר, ביקורות ספרים, ג'סיקה כהן, דויד גרוסמן, סוס אחד נכנס לבר |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    חיסונים, התניות ונשיאה בעלויות
    אבישי בן-חיים הוא מנוול
    השורה התחתונה
    ישראל חייבת להבטיח חיסון פלסטינים
    היועמ"ש בלם ניסיון הפיכה
    כבשן האש ושמם הטוב של האנסים
    חושבת מדברת חושבת מדברת
    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie