קרוא וכתוב

פרשת מעצרו ומותו בכלא של הקצין מאמ"ן היא פרשה מטלטלת, הופכת קרביים וטורדת מנוחה. אין בכוונתי להתייחס לכל היבטי הפרשה מן הטעם הפשוט שאנחנו לא יודעים עליה כמעט דבר, זולת מה שמפרסם הצבא – שלומר עליו שהוא צד "בעל עניין" בפרשה יהיה האנדרסטייטמנט של השנה. וגם פיסות המידע המעטות ששוחררו לפרסום – באיחור רב, אחרי שננקטה מדיניות של הסתרה מלאה – נגועות בסתירות עמוקות. גם בין פריטי המידע שהצבא עצמו פירסם בנקודות זמן שונות וגם בין הודעות דובר צה"ל לדברי הרמטכ"ל, שאליהם אתייחס להלן. הכתבים והפרשנים הצבאיים בכל כלי התקשורת נתונים אף הם לחסדי המידע שמשחרר הצבא, בלי לדעת אם המידע נכון או שמא מדובר בדיסאינפורמציה מכוונת (אני מציעה להיגמל מעידן התמימות של ההנחה שדובר צה"ל אמין). ולמרבה הבושה אין לכתבים אלה היושרה המינימלית לתת את הגילוי הנאות הזה: שאין להם שום אפשרות לבצע תחקיר אמיתי ולהצליב מקורות כפי שדורשת עבודה עיתונאית רצינית, ולמעשה הם מדקלמים את הודעות הצבא ומדבררים אותו כאילו היו קבלני משנה של דובר צה"ל. או לא כאילו. טוב, הם תלויים בדובר צה"ל לעיסוקם, והצבא – כפי שאנחנו יודעים ולמדנו שוב בפרשה הכאובה הזאת – יכול להיות נקמן ואכזרי מאוד.

אין טעם לחזור על האמת הידועה שכאשר אוסרים באופן גורף פרסום – מעודדים חרושת שמועות ופריחה של תורות קונספירציה. רק מבחינת הצבא זאת תגלית מרעישה. (הן חדרו מבלי משים בכיתוב לתמונה לעיל, אפילו למהדורה האנגלית של הארץ). מעניין אם רק בחזית התקשורתית נלחם הצבא את המלחמה של אתמול. ומתי אם בכלל יגלה שלא כל כך משנה מה יפרסם עכשיו, כמעט אף אחד כבר לא יאמין לו. אפילו הכתבים הצבאיים אמרו שצה"ל טעה במדיניות הפרסום שלו. איזה אומץ. אבל לגבי העיקר: העבירות שבהן הואשם הקצין, נסיבות מעצרו, ומותו הטראגי בכלא – הם מיישרים קו צייתני עם צה"ל. כולל דקלום חסר בושה של נסיונות ההשחרה המרומזים והגלויים של הצבא את אישיות הקצין, ששוב לא יכול להגן על עצמו, לא בבית המשפט ולא בציבור, והוריו ההמומים התוודעו לאישומים נגדו רק כעת, כשקיבלו לידיהם את כתב האישום לאחר מותו, וגם זאת בעקבות דרישה נחרצת מצידם. וממילא כתב האישום נמסר לידיהם תוך חתימה מצדם על התחייבות לסודיות.

הרמטכ"ל: ההתנצלות גרועה מהחטא

כאן אני מבקשת להתייחס לדברים המבישים שהרמטכ"ל נשא בפומבי. במקום לגלות מנהיגות ולהתייצב כדי לתת הסברים לציבור (וקודם לכן למשפחה), בחר הרמטכ"ל לדבר באיחור רב. במקום לעשות זאת מרגע שהיה ברור שהסיפור מתגלגל ככדור שלג וגורם לצבא נזק לא פחוּת מהנזק הביטחוני שנטען כי נגרם או ייגרם – ואפשר, כן, לתת הסברים גם בלי לגלות סודות צבאיים – כוכבי רק עירפל במקום להבהיר. לא רק שלא נתן הסברים, אלא סתר, כאמור, דברים שפורסמו מטעם הצבא עצמו קודם לכן (נגרם נזק ביטחוני עצום או עצרנו בדקה ה-90 לפני שהוא נגרם כפי שטען כוכבי? או שאולי טענתו היא בעצמה דיסאינפורמציה כדי למזער את הנזק? יש לנו הרי רמטכ"ל כל כך מתוחכם ובקיא בלוחמת מעל). לדבריו של הרמטכ"ל יפה הפתגם "ההתנצלות גרועה מן החטא". במקרה זה לא רק שהתנצלות לא היתה כאן, אפילו הבעת תנחומים למשפחה רא"ל כוכבי לא טרח להביע. כל שהצליח לדלות בדבריו, שכל מילה בהם היתה מחושבת וניכרה בהם טביעת ידם של יחצ"נים, הוא "צר לי"; כשלא ברור אם צר לו על העבירות הנטענות, על המוות המיותר או על שניהם.

לעומת זאת מה שעשה הרמטכ"ל בדבריו הוא לקחת לעצמו את תפקיד בית המשפט ולהרשיע את הקצין המנוח. הרמטכ"ל קבע שהוא ביצע עבירות חמורות נגד ביטחון המדינה, ובכוונה תחילה. הקצין שמת כבר לא יזכה ביומו בבית המשפט, למרבה הדאבה, ובא כוחו לא יוכל להשמיע את טענות ההגנה נגד האישומים (גם אם הודה במעשים כפי שנטען, עדיין אין זאת הודאה באשמה ושאלת הכוונה משמעותית מאד גם להגדרת העבירות וודאי שלגזר הדין, שלא לדבר על כך שיש לבחון באילו נסיבות ניתנה ההודאה). מכיוון שהקצין מת למרבה הכאב – ומותו הוא באחריות מלאה של הצבא גם אם התאבד שכן הוא מת במשמורת צבאית – בוטל כתב האישום, המשפט לא יתקיים ואין שום אפשרות לקבוע כי הוא אשם. הוא חף מפשע שכן האישום נגדו לא הוכח כלל. בעוד שחוקית נדרש להוכיחו מעל לכל ספק סביר כדי להרשיעו. אבל מה לרמטכ"ל ולחזקת החפות? הוא כבר הרשיע אותו. קשה באמת להפריז בחומרת דבריו של הרמטכ"ל, מעבר לחוסר האנושיות שגילה בהם. הנה כי כן יש לנו צבא שהוא גם תובע, גם שופט וגם תליין.

במשמרת של כוכבי

האמון שנשבר כאן מהווה נזק לא פחוּת לצבא ולביטחון המדינה, ויהיה קשה מאד לתיקון, אם בכלל. האם נדע את האמת? נראה שזאת תוכל להיחשף רק אם לאחד משותפי הסוד יציק מצפונו. כפי שקרה, בנסיבות שונות, בפרשת קו 300. אך הפרשה כולה – גם העבירות הנטענות, גם המעצר והאישום וגם נסיבות המוות – צריכה להיחקר בידי ועדה בלתי תלויה, ולא בידי הצבא עצמו. את הקמת הוועדה הזאת כוכבי היה צריך ליזום כבר לפני שבוע.

יתכן מאד שהקצין כשל, לא נדע. אך כשלונו של מפקד הצבא כולו, הרמטכ"ל, גלוי לעין כול בדבריו הוא. בעקבות דברי הרמטכ"ל הוציאו הורי הקצין מכתב שובר לב שבו דרשו ממנו להפסיק להכפיש את בנם המת, והשמיעו טענות קשות שחייבות להיבדק ביסודיות. לו אני הרמטכ"ל הייתי מגיעה היום לבית המשפחה להתנצל בפניהם. ולהשתתף בצערם על מות בנם, שמת במשמרת שלו.

אני מבקשת לכבד בתגובות את צו איסור הפרסום על זהותו של הקצין, כל עוד הוא בתוקף. כרגע המשפחה האבלה ביקשה לא לפרסם את שמו מסיבות משפחתיות ואני, לפחות, מתכוונת לכבד את בקשתם. ומשתתפת מעומק לבי ביגונם ובכאבם.