קרוא וכתוב

בין ורטר ללוי: על הייצוג התקשורתי של יצוג הנשים בפוליטיקה

יוסי ורטר מעיתון הארץ קיבל אתמול את אות מיס פיגי של הבלוג (זאת הפעם השנייה, אגב), על הפסקה שחתמה את מאמר ה"פרשנות" שלו ביום שישי, שכבר הספיקה לעשות די הרבה רעש (הנה שתי תגובות מוצלחות כאן (FB) וכאן):

מרב מיכאלי וסתיו שפיר הן הילדות השובבות של הרשימה. שפיר היא ג'ינג'ית וזה אומר הכול. למיכאלי יש ברקורד אפיזודות מביכות ביותר: אכילה בידיים, ישיבה על שולחנו של ראש ממשלה, וחשיפת חזייה בטלוויזיה. מדבר אחד היא בטוח תצטרך להיגמל במהרה: מהנוהג המטופש והילדותי, לדבר בשפת נקבה. אם היא תבחר לנאום כך במליאה ובוועדותיה, היא תהפוך מהר מאוד לבדיחה של הכנסת ה-19.

המשך…

Read Full Post »

לפני שש שנים כתבתי על כך שהארץ חגג בעמודו הראשון על טעות שעשה הניו-יורק טיימס. טעות שהטיימס תיקן בכתבת תיקון שפירסם בעמודו הראשון, ובהערת עורך (תת-מדור נפרד המוקדש לתיקונים מיוחדים הדורשים את התייחסות העורך) מיוחדת:

המשך…

Read Full Post »

לפני זמן מה כתב גדעון לוי בעיתון הארץ: “אם ניוותר עם הדיגיטל לבדו, יבוא הקץ על עיתונות המתנהלת על פי אמות מידה מקצועיות".

כן, אמות מידה מקצועיות, המהמתי בתגובה. כמו, למשל, אלה של העיתון שהוא כותב בו: בפרשת כשר האחרונה, בפרשת הזרחן, בפרשת הטיפול הרפואי לאריק שרון. ואלה רק כמה דוגמיות ששליתי מהזיכרון. באף אחת מהן העיתון לא תיקן; שלא לדבר על התנצל.

המשך…

Read Full Post »

ממש כמו באמריקה (אמריקה)

אחרי שהנחתי מידי את הספר ‘אמריקה אמריקה’ של איתן קיינין, גיגלתי קצת כדי לראות מה כתבו עליו. התחלתי בעברית, בחיפוש “איתן קיינין”. והגעתי בין השאר לביקורת מלומדת שכתב ירח טל (בעבר עיתונאי הארץ) ב”ערוץ המדע”; שהוא סוג של פרוייקט משותף ולא ברור של אוניברסיטת בר-אילן ועיתון הארץ. (עדכון: הרשימה המדוברת (שנמצאת אצלי) הורדה מהאתר שם, בעקבות פוסט זה. ראו תגובתו של ירח טל למטה).

המשכתי בחיפוש באנגלית, על Ethan Canin. והגעתי לביקורת שפורסמה בשיקגו טריביון ב-2008. מעניינת. ורגע, נורא מוכרת. אופס. לא יכול להיות. זאת הביקורת שפירסם ירח טל בעברית! בערוץ המדע! אני חוזרת אליה לבדוק: אולי פספסתי את ההערה שירח טל רק תירגם את הביקורת הזאת, מהשיקגו טריביון? לא. לא מצאתי שום ציון לכך. מתחת לכותרת ‘צבעי השלטון’ מופיע שמו של ירח טל ככותב הרשימה, בציון התאריך והשעה שבהם הועלתה לאתר: ה-30.7.2012 בשעה 13:42. בסופה מופיעים רק פרטי הספר. לא העובדה שמדובר למעשה בתרגום – מלה במלה! – של מאמר שכתב ארט וינסלו בשיקגו טריביון לפני ארבע שנים.

ערוץ המדע? במדעית קוראים לזה פלגיאט.

עדכון נוסף: follow up של העין השביעית, בתחקיר שמגלה שלא מדובר במקרה בודד.

Read Full Post »

מיהו איש רוח? על-פי מועצת העיתונות – נכון לעכשיו – זהו עיתונאי המועסק גם ככותב נאומים לראש הממשלה. כך עולה מההחלטה לדחות תלונה שהוגשה למועצה על כך ששני עיתונאים – דרור אידר מ"ישראל היום" ואורי אליצור מ"מקור ראשון" – מועסקים גם ככותבי נאומים ויועצים למשרד ראש הממשלה. ההחלטה, של המשנה ליועצת המשפטית של המועצה, נומקה בין השאר בטעם ש"אין פסול בכך שאנשי הרוח יעשירו בשפתם את שרוצים מנהיגי ציבור להביא בפני הציבור" (כפי שנכתב במכתב החתום בידי מזכ"ל המועצה, אריק בכר, המודיע למגיש התלונה, עו"ד ערן חרמון, על גניזתה).

להמשך קריאת הטור שלי ב’עין השביעית’

Read Full Post »

טוויטר רגש: יש שמועה שמשה סילמן נפטר. והוצא צא"פ על מותו. המלה "שמועה" נשמטה כמעט מיד. זאת נהפכה לחדשה ודאית. גם הצא"פ שהוצא בזדון, אלא מה: נתניהו הורה ל"אנשיו" במשטרה. חלק מהמדיניות המכוונת להחניק את המחאה החברתית! צ'אושסקו! עדיין מרגישים צורך להיות מאופקים? והעיקר – תפיצו!!

זה עבד כל כך טוב שווינט, ואחריו אתר הארץ, הזדרזו להעלות מבזקים ובהם הודעה מ'שיבא' שמצבו של סילמן ממשיך להיות קשה.

צא"פים לא מוציאים על מקרים כאלה. לכל היותר משהים פרסום עד שכל בני המשפחה מקבלים הודעה. שמגיע להם לא לדעת על זה מהאינטרנט. אנושי.
וכאילו אפשר להשתיק מוות כזה. אבל העובדות לא ממש חשובות ואיש גם לא טורח לבדוק. עצם זה ש"יש שמועה ש…" נחשבת למקור אמין. תפיצו!! גם הנסיונות המאוחרים יותר לתקן כבר לא ממש הועילו.

אבל מה זה מעניין את אנשי הקונספירציה. ובמה בדיוק הם טובים יותר מאלו שהם טוענים נגדם לקונספירציה, כשבכזאת קלות הם מפיצים שמועה על מותו של אדם?… אנשים שבשבילם המטרה מקדשת את האמצעים – גם כשהאחרונים הם בני אדם – קיימים, מסתבר, בכל הצדדים.

איסורי פרסום: זה קצת יותר מורכב

Read Full Post »

כדרכן של פשרות, הסדר הטיעון שנחתם בין הפרקליטות לאורי בלאו לא ירצה אף אחד מהצדדים. לא את המתנגדים להעמדתו לדין – מחמת התקדים המסוכן שנוצר כאן לדעתם מהעמדה לדין של עיתונאי על שביצע את עבודתו – שכן הסדר הטיעון משמעו למעשה הרשעה, על-פי כתב האישום המתוקן שיוגש. (וכדברי בא כוחו, בלאו לא כפר בעובדות שבכתב האישום). ולא את הסוברים, מן הצד השני, שהיה צריך למצות עם בלאו את הדין, שכן ארבעה חודשים עבודות שירות הם סנקציה קלה מאוד.

המשך…

Read Full Post »

פשע! נגד! האנושות!

קשה לכתוב טור שבועי בעיתון על סוגייה אחת. כל עיתונאית מכירה את התחושה: לפעמים צריך לחפש מתחת לאדמה את הנושא, את הזווית, את הייחודיות; לא לחזור על עצמך. התוצאה, לפעמים, היא שנכתבות שטויות, או שהכותב מפליג למחוזות רחוקים שהקשר בינם לבין מה שהטור אמור לעסוק בו קלוש.

קשה לי במיוחד לבקר טור פמיניסטי, שעצם קיומו בתקשורת הוא ברכה. אבל כשצריך אז צריך. לצפי סער זה קורה יותר מדי לאחרונה והטור היום של ‘גברת מג’ונדרת’ הוא דוגמא בולטת. האייטם הראשון עוסק בגירוש הילדים הסודאניים. זה מושווה לחטיפת ילדי תימן ונקבע שהוא מהווה פשע נגד האנושות. שכולנו משתפים איתו פעולה.

המשך…

Read Full Post »

מתוך טור העיתונות היומי של ולווט, על מוסף הארץ החדש:

המדור תוצרת הארץ משתרע עד ע' 16. לאחר מכן יש כפולה הנקראת "באנה באנה | נשים מתפרעות על עמוד"
הא! דאבל מינינג. אבל זה לא עמוד אלא כפולה, והעמוד לו ייחלתם לא קיים פה.
בתחתית הכפולה יש קרדיטים.
מערכת | מהממת: מיקה אלמוג | הורסת: אור ישראלי | לוהטת: לילך ברנע-לשם | משגעת: שחר סגל | ממכרת: ליאת שביט מטריפה: רונה תמיד | מפנקת: מאיה סובול | אלוהית: ענבל ארבל

מהממות. הורסות. לוהטות. משגעות, ממכרות. מטריפות. מפנקות. אלוהיות.
כל מִלה נוספת מיותרת.
(כן, ברור, הכול בהומור. זה שאין לפמיניסטיות).
פעם אחת אסכים עם עמוס שוקן: קרדיט – כזה – הוא קלקול. אבל הוא מצביע על משהו מקולקל עמוק הרבה יותר מבתקשורת.

Read Full Post »

הצעת החוק שמדוּוח כי הגישה ח”כ זהבה גלאון – להסיר אחריות פלילית מעיתונאי שהחזיק במסמכים סודיים לשם מילוי תפקידו – היא בעִתה. לא, למעשה העת היתה כשפרצה פרשת בלאו. אם לא קודם. שכן אם החוק במתכונתו הנוכחית בעייתי, אם סוברים שיש להכניס בו חריג לעיתונאים, מעבר לסעיף 113(ה) לחוק העונשין – המקנה הגנה למי שהחזיק במסמכים סודיים בתום לב ולמען מטרה סבירה – יש לפעול לתיקונו. הכפפה הזאת, שזרקתי מזמן, לא הורמה עד היום. וכל שחזינו בו הן הודעות, עצומות והפגנות נגד הפגיעה בחופש העיתונות המתבטאת בהחלטה להעמיד לדין את אורי בלאו. ללא יוזמה מקבילה לתקן את החוק, אם סבורים כי הוא פגום, כל שנותרנו אִתו הוא טעם חמצמץ של קולגיאליות גרידא. וכבר כתבתי אז: “בין שאר תפקידיה הביקורתיים של התקשורת מצויה גם הביקורת על אי אכיפת החוק ועל אי-שוויון בפני החוק. לתפקיד הזה היא צריכה לבוא בידיים נקיות. ואלה קצת מתלכלכות שכשמדובר בקולגה פתאום צריך לא לאכוף את החוק.” הרצון לתקן את החוק על אף שהוא מקנה הגנות, כאמור, נובע מהטענה המוצדקת כי חופש העיתונות עלול להיפגע מעצם האיום להעמיד לדין והאפקט המצנן שלו, אף אם אחר-כך זה מסתיים בזיכוי.

המשך…

Read Full Post »