Posted in ספרים, tagged אליוט צ'ייז, ביקורות ספרים, הוצאת זיקית, כנפיים שחורות למלאך שלי, ללכת בשדות הכחולים, קלייר קיגן on 13 במרץ 2016| 1 Comment »
ללכת בשדות הכחולים מאת קלייר קיגן. מאנגלית: ארז וולק. אחרית דבר: עודד וולקשטיין. זיקית, 2015, 224 עמ'.
כנפיים שחורות למלאך שלי מאת אליוט צ'ייז. מאנגלית: עודד וולקשטיין. זיקית, 2014, 300 עמ'.
יד המקרה זימנה לי לקרוא, אחד אחרי השני, שני ספרים מצוינים שיצאו בהוצאת 'זיקית'. כך שהצטערתי להבין שעתידה של ההוצאה הזאת לוט בערפל, לאחר ששני העורכים שהקימו אותה, אוריאל קון ושירה חפר, פרשו איש ואשה לדרכם.
Posted in ספרים, tagged ביקורות ספרים, ויהי ערב ויהי תוהו, מות האם, מיה טבת דיין, שירים on 28 בפברואר 2016| 2 Comments »
ויהי ערב, ויהי תוהו מאת מיה טבת דיין. פרדס 2015, 97 עמ’.
שיריה של מיה טבת דיין המקובצים בספר זה נכתבו בעקבות מות אמה. הכאב בוקע מכל מלה בהם, וכך גם היופי. קראתי וקראתי ולא יכולתי להרפות. בשיריה יש משהו החונק את הגרון אך פותח את הלב. השפה השירית שלה כמוה כיהלום: חדה עד כדי מאיימת לפצוע, אך משיבה ללב יופי שהלך פעם לאיבוד. שיריה, בפשטות, מכשפים. ואני מצאתי את עצמי מכושפת.
Posted in ספרים, tagged ארטו פאסילינה, ביקורות ספרים, הטוחן המיילל on 27 בינואר 2016| Leave a Comment »
הטוחן המיילל מאת אַרטוֹ פָּאָסילינה. תרגם מפינית והוסיף אחרית דבר: רמי סערי. עם עובד 2015, 265 עמ'.
אל לפלנד שבצפון פינלנד מגיע מדרום הארץ גוּנָר הוּטוֹנֶן, שקונה את טחנת הקמח הישנה בסוּקוֹסְקִי, מתיישב בה ומשפץ אותה בידי הזהב שלו. הרקע של הטוחן אינו ברור ואנשי הכפר, המכנים אותו קוּנָרִי, אינם מצליחים להתחקות אחר קורותיו. הוטונן הוא בעל אישיות מורכבת שהניגודים בה בולטים. עליצות רבה יכולה להתפרץ מקרבו, כשהוא נהפך למוקד תשומת הלב בארועים חברתיים, לצד תקופות של דיכאון עגמומי שבהן הוא מתייסר. מנהגו להשמיע מדי פעם יללות כחיית פרא, יללות הנותנות מוצא וביטוי לתחושותיו טוב יותר מכל מילים, מקנה לו סופית את התואר משוגע בעיני שכניו אנשי הכפר.
Posted in ספרים, tagged ביקורות ספרים, ג'ניפר איגן, הקרקס הנסתר on 17 בנובמבר 2015| Leave a Comment »
הקרקס הנסתר מאת ג’ינפר איגן. מאנגלית: ברוריה בן ברוך. עם עובד 2015, 411 עמ’.
ספרה הראשון של ג’ניפר איגן, רואה אור בעברית 20 שנים לאחר צאתו ב-1995. ההתעניינות הזאת נובעת מההצלחה לה זכה ספרה ‘מפגש עם חוליית הבריונים’, זוכה פרס הפוליצר, שתורגם לעברית לפני שנתיים. לא אחת קורה שאנו מחפשים ספרים נוספים של סופר שספרו קסם לנו ודיבר אל לבנו. לא תמיד להליכת הקוראים אחורה במנהרת הזמן של הכתיבה, אל הספרים המוקדמים יותר, נודעת הצלחה. אבל ‘הקרקס הנסתר’ לא מאכזב. הוא מספק חוויית קריאה בשלה ומלאה ופשוט קשה להאמין שמדובר ביצירת ביכורים.
Posted in ספרים, tagged איאן מקיואן, ביקורות ספרים, בית משפט, טובת הילד, עדי יהוה on 11 באוקטובר 2015| Leave a Comment »
טובת הילד מאת איאן מקיואן. מאנגלית: מיכל אלפון. עם עובד 2015, 195 עמ'.
פיונה מיי היא שופטת בית המשפט הגבוה העוסקת בדיני משפחה. לא מפתיע, לכן, במיוחד למכירים את מקיואן, שהמשבר הפרטי שאליו תיקלע במקביל לדילמות המקצועיות שבהן היא פוגשת, יתחולל במשפחתה שלה. משבר קצת מעליב בבנאליות שלו, אולי, למי שמתמודדת בחייה המקצועיים עם הכרעות כגון כיצד יחונכו בנותיהם של בני זוג חרדים המתגרשים, שמידת אדיקותם אינה שווה. עם הצורך להורות מה ייעשה בתאומים סיאמיים שאם לא יופרדו ימותו שניהם ואם יופרדו ימות אחד מהם, מה שהוריהם הקתולים מסרבים לאשר. או עם חשש לחטיפת ילדים על פי אמנת האג. אך ימיה של מיי מלאים בעניינים יומיומיים יותר של התפוררות האהבה לשני פרקליטים מייצגים, משני צידי האולם והחיים: מזונות, צווי הרחקה, מגורי ילדים, חלוקת רכוש והכנסות. ילדים שהובאו לעולם באהבה נהפכים לקלפי מיקוח, וחלומות מלאי תקווה לגדלם בעולם הזה למעשים טובים – לקרבות מרים על "הסדרים", שהיחידים המרוויחים מהם הם עורכי הדין. כך חולף הבוקר, "כמו מאה בקרים אחרים: בקשות, טיעונים שנקלטו במהירות, טענות נשמעו, החלטות ניתנו, צווים הוצאו". לפיונה וג'ק מיי אמנם אין ילדים, אך המשבר בחיי הזוגיות הבורגניים שלהם משתלב היטב בתמונת הרקע הזאת.
Posted in ספרים, tagged אורית סן גופטה, בהירות, ביקורות ספרים, התקרבות, ויג'נאנה, יוגה, לב האימון, תודעה on 9 בספטמבר 2015| 2 Comments »
לב האימון: מחשבות על יוגה מאת אורית סן גופטה. ספרי ויג'נאנה 2012, 106 עמ'.
לו נזקקתי למלה אחת בכדי לתאר בה את הספר המופלא הזה, היתה זאת המלה צלול. זהו ספר צלול.
ספרים לא מעט קראתי על אימון התודעה על צורותיו השונות, שיוגה היא אחת מהן. גם הספרים שאהבתי ביותר, מלאי החמלה, דוגמת ספריו של ג'ק קורנפילד, חצצו ביני לבין האימון עצמו. יצרו שכבה. שכבה שעולה צורך למוסס אותה ולא ברור תמיד איך; שכבה שתמיד ובהכרח יוצרת תסכול. כי יש בה מרחק ממה שאמור לקרב. 
ספרה של אורית סן גופטה הוא שקוף לאימון. ללא כל שכבה החוצצת בין המילים שעל הדף לבין התרגול היומיומי בבית. זהו הישג נדיר בפני עצמו, משום שטבען של מילים הוא שהן חוצצות. מתווכות. המלה הרי היא ייצוג של המציאות. ואילו כאן מצליחות המילים להביא את האימון עצמו, ברכות, וללא תיווך, אל תוך חיינו. כמו כף יד שמונחת בתוך ידה של המתאמנת, מובילה אותה בין התנוחות, הישיבה, הנשימות וההרהורים על אודות כל אלה. וכשצריך לדבר, מדברת בגובה העינים. זהו ספר מקרב.
Posted in ספרים, tagged ביקורות ספרים, סנדיק ספרים, קריס בריי, שיר לאיזי ברדלי on 21 באוגוסט 2015| 2 Comments »
שיר לאיזי ברדלי מאת קריס בריי. מאנגלית: שי סנדיק. סנדיק ספרים 2015, 409 עמ' כולל אחרית דבר מאת ד"ר תומר פרסיקו.
כמחצית מהספר הזה, אם לא יותר, קראתי תוך שאני דומעת ללא הפוגה וללא שליטה. "רומן מרגש, מצחיק ומטלטל" הוא מתואר על כריכתו האחורית. את ההיבט המצחיק כנראה פספסתי (אולי כמו היופי, הוא בעיני המתבוננת), אף כי בהחלט יש בספר רגעים משעשעים ושנונים. זהו בכל אופן לא ספר מדכא. למרות שהוא שובר את הלב. ובהחלט, אכן, מרגש ומטלטל. תוך שקריס בריי מצליחה לגעת ברגישות בנימים דקים ועדינים מבלי ליפול לרגשנות. הדמעות היו שלי, וגם אם כמוני תדמעו ותכאבו, הספר אינו "סוחט דמעות" במובן הרע של המלה. אלא בעיקר אנושי. ועל אף נושאו הלא פשוט, זהו ספר שיכול להתאים גם לקוראים צעירים יותר, כמו בני נעורים בוגרים בנפשם.
Posted in ספרים, tagged ביקורות ספרים, המשטר הסיני, כיכר טיינאנמן, מא גי'אן, תרדמת בייג'ינג on 13 באוגוסט 2015| Leave a Comment »
תרדמת בייג'ינג מאת מא ג'יאן. מאנגלית: ענת מוניץ. אחוזת בית 2014, 669 עמ'.
על מיטת ברזל בבית אמו שוכב דאי ווי, המצוי שנים בתרדמת מאז נורה בראשו בכיכר טיינאנמן בדיכוי האלים של מחאת הסטודנטים שארע שם בארבעה ביוני 1989. הוא אינו יכול לתקשר עם סביבתו, אך קולט הכול. שרוי כביכול בתרדמת, אך תודעתו ערה לחלוטין. והתודעה הזאת נזכרת. ומספרת. דרך תודעתו אנו מתוודעים לסיפור חיייו, לסיפור המחאה בטיינאנמן, ובעיקר לאימי המשטר הסיני. קשה לתפוס מה הם החיים תחת משטר דיכוי כזה. מבלי לזלזל בזעקות השבר הנשמעות אצלנו לבקרים, עלינו לברך בכל בוקר שאיננו חיים שם. יחד עם לתקן אצלנו את הטעון תיקון, יש בעיקר לשאול את עצמנו מה ואיך עושים מול משטרים דכאניים ואכזריים כדוגמת זה הסיני. ואיך מאפשרים לבני אדם בעולם כולו חיים של חופש וכבוד.
Posted in ספרים, tagged swimming in a sea of death, אשמה, ביקורות ספרים, דיוויד רייף, מוות, ממואר, סוזן סונטאג, סרטן, רופאים, תקווה on 14 ביולי 2015| Leave a Comment »
David Rieff, Swimming in a Sea of Death, A Son’s Memoire. Granta, 2008, 179 pp.
הממואר שכתב דיוויד רייף על מותה של אמו, המסאית והסופרת סוזן סונטאג, ממחיש יותר מכול כי אדם מת כפי שהוא חי. לא פחות מכך, שאין “דרך נכונה” למות או דפוס אחד היוצר “מוות טוב” (אם יש כזה בכלל). סוזן סונטאג מתה ללא השלמה עם היותנו בני תמותה, עם עובדת המוות ועם מותה האישי. היא מתה לא מפויסת. היא מתה במאבק. כסטודנטית בת 16באוניברסיטת שיקגו, כתבה באחד מיומניה המוקדמים: “אינני יכולה אפילו לדמיין שיום אחד לא אהיה יותר בחיים”. הכיליון, כליונה האישי, היה עבורה תמיד בלתי נתפס. סונטאג דבקה בחיים ורצתה לחיות בכל מאודה. על אף שלא היתה מאושרת רצתה לחיות, לא מאושרת, זמן רב ככל שהיא יכולה.
Posted in ספרים, שונות, tagged ביקורות ספרים, גרי גרינשפן, חולים, ליעם גרינשפן, נגיעה של מלאך, רופאים, רפואה, שבעה חטאים on 8 באפריל 2015| 6 Comments »
נגיעה של מלאך מאת גרי גרינשפן. אופיר ביכורים, 2012, 329 עמ'.
ידעתי שאכתוב על הספר הזה בעודי קוראת בו. קוראת ובוכה. ועם זאת הוא נשאר ימים רבים לצידי מבלי שאצליח לגשת למלאכת הכתיבה. וגם כשהתחלתי היא לא זרמה כרגיל. מה עיכב אותי, הקשה עלי? אולי משהו דומה לחששו של המחבר לפרסם את ספרו: "השחקן הראשי בו טהור כל כך, אציל כל כך, שפחדתי לפגוע, להרוס, לקלקל. ולו במשהו. לכתוב ברמה שאינה הולמת דיה. לומר מילה לא נכונה. לא רציתי לקחת על עצמי אחריות כה גדולה".
השחקן הראשי הוא ליעם בן גרי וליאורה גרינשפן, שחי על האדמה הזאת ארבע שנים וחודשיים בלבד. אך הפיץ בהן את אורו כפנינה נדירה. וחסד גדול עשה אתנו אביו, גרי גרינשפן, שפירסם את ספרו כדי להפיץ את אורה, יופיה וקסמה של הפנינה שזכו להביא לעולם, ובכאב אינסופי לקבור, גם לאלה שלא זכו להכיר את ליעם ומשפחתו באופן אישי. וכך לחוות גם הם, ולו בעקיפין, נגיעה של מלאך.
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה
קרוא וכתוב 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.