קרוא וכתוב

בושה / אסמכתא / בדיקה / צדקה / וברכה

בושה

ילד בן 11, אזרח ישראלי, עומד להיות מגורש מהארץ יחד עם אמו שכן לאם אין מעמד בארץ ולא מתכוונים להסדיר לה אותו. ככלל, אזרחים אסור למעשה לגרש, שכן מוקנית להם זכות כניסה קבועה לארץ (סעיף 6ב' לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). לכן דוברת מינהל האוכלוסין לא מתכחשת לזכותו של הילד לשוב ולהיכנס לישראל כרצונו. רק שברור שאם האם מגורשת – הוא לא יישאר כאן לבד. על ערלוּת הלב הזאת כתבתי לגבי פרשה אחרת, שבה גירשו "רק" את האב והפרידו אותו מבתו הקטנה שנשארה בישראל עם אמה (הזוג נפרד).
שוב ושוב נתקלים בעוולות שמייצרת מדיניות ההגירה הישראלית, המתירה מאד לגבי הגירת יהודים (ובני משפחתם) אך חוסמת באופן דרקוני הגירה והתאזרחות של כמעט כל אחד אחר. את המדיניות הזאת הגיע הזמן לשנות. אבל במקרה הזה, אם הדיווח מדויק, הרי שדומה כי מנעו מן האם אזרחות גם בניגוד לחוק הקיים, בעייתי ככל שיהיה. האֵם לא קיבלה בזמנו מעמד של עולה (המקנה אזרחות על-פי חוק האזרחות) למרות שבעלה היה זכאי חוק השבות, משום שעלתה שנה אחריו. לעומת זאת, סעיף 4א(ב) לחוק השבות קובע כי הזכויות שמקנה החוק לבני משפחה של יהודי העולים ארצה אינן תלויות בשאלה האם אותו יהודי עודו בחיים או לא, או אם עלה ארצה או לא. לכן – בניגוד לפרשות שניתנה – גם אם עלתה האם שנה מאוחר יותר אחרי בן-זוגה, היא עדיין היתה צריכה לקבל מעמד של עולה ומכוחו אזרחות ישראלית.

אסמכתא

נשיא המדינה משה קצב צוטט כמי שאמר "מדיניות החיסולים היא נורמה צודקת מבחינה מוסרית ומשפטית". אז עכשיו אני רגועה. אם סמכות כזאת, מוסרית ומשפטית, אומרת שהמדיניות מוצדקת – תם הוויכוח.

בדיקה

דיוויד רמניק, עורך הניו-יורקר המבקר בארץ, מתאר מנגנון מעורר קנאה של בדיקת עובדות במערכת שלו. אחרי כל ראיון מתקשרים אל המרואינת מהמערכת ומוודאים אִתה, בשפתה, כל עובדה שנרשמה מפיה בראיון. לעיתון שראיין את רמניק יש עוד הרבה מה ללמוד. אם לא בבדיקה מוקדמת, לפחות בתיקון בדיעבד. בשני העיתונים הזרים שקראתי השנה על בסיס יומיומי בחו"ל – הגרדיאן והניו-יורק טיימס – מקפידים לתקן כל פסיק, לא רק שגיאות מהותיות, במדור מיוחד. בגרדיאן זה בכלל אחד המדורים הטובים בעיתון… ב(ה)ארץ, כידוע, אין בכלל תיקונים. רק הבהרות. (אלא אם כן אתה משפטן שאיים בתביעה של סכומי עתק).

צדקה (תתחיל מבית)

המכון הישראלי לדמוקרטיה יזם כנס שבו ניתנה למועמדות בכירות לכנסת בימה להשמיע את קולן בנושאי ביטחון, כלכלה וחברה. קונטרה לכנס הרצליה המדיר נשים ומיעוטים. יוזמה ברוכה. כדאי רק להתחיל, אולי, בייצוג הולם לנשים בכנסים של המכון לדמוקרטיה עצמו. הוא לא מצטיין בכך, בלשון המעטה.

ברכה

השופטת האנגליה רוזלין היגינס נבחרה לנשיאת בית הדין הבינלאומי (ICJ). היגינס היא האשה היחידה שכיהנה אי-פעם בבית הדין, ובין המשפטניות הטובות והמוערכות ביותר, בכלל ושם בפרט. בזמנו כתבתי על חוות הדעת הנפרדת שלה בעניין החומתגדר.

ואם אתם מחפשים משהו על הקריקטורה הדנית – זה כאן.

Read Full Post »

דילמת הסובלנות

אשה לא יכולה להיות ח"כ, הצהיר ח"כ ניסים דהן מש"ס בפני תלמידים. זה כמובן לא זלזול בנשים; הן רק לא יכולות להיחשף בזירה הציבורית בלה בלה בלה.

דהן וחבריו זכאים לדעותיהם החשוכות. השאלה הקשה היא שאלה כללית יותר, הנוגעת למידת הסובלנות של הדמוקרטיה הפרלמנטרית למפלגות לא-דמוקרטיות. מפלגות שלא רק מדירות נשים משורותיהן אלא גם מבקשות לקדם משטר שיפגע בזכויותיהן ובאופן כללי יותר משטר לא-דמוקרטי השולל זכויות אדם בכלל (כמו מדינת הלכה, בדמותה היהודית או המוסלמית). הטלת מגבלות על התמודדות בבחירות היא בעייתית ביותר בחברה דמוקרטית. משמעותה שלילת הזכות להשתתפות פוליטית מקבוצות שזוהי תפיסת עולמן. נדמה לי שאנחנו מאפשרים את השתתפותן של קבוצות לא-דמוקרטיות בתהליך לא מתוך תפיסה עקרונית, אלא משום שאנחנו מעריכים שמדובר בגורמים שוליים שלא יצליחו להגיע לשלטון ולקיים את הבטחותיהם המרנינות. באופן פרדוקסלי, כוחם הזניח הוא שמאפשר להם להתחרות בשוק הדעות. אבל כמובן שאיש אינו יכול לערוב לכך שהם יישארו שוליים. זה הרי הרעיון של התמודדות דמוקרטית – האפשרות לצבור כוח פוליטי על-ידי שכנוע. מה יקרה אם הם ישכנעו מספיק אנשים ויום אחרי שיעלו לשלטון יבטלו את החירויות האזרחיות שלהם? הרי דמוקרטיה אין משמעה החלטת רוב; הרוב לא יכול לשלול זכויות מהמיעוט רק כי הוא רוב. מדינות בעלות חוקה מוצקה הכוללת מגילת זכויות מתמודדות עם הבעיה הזאת לאו דווקא (או לא רק) על-ידי איסור על התמודדות בבחירות, אלא על-ידי שריון של עקרונות מסוימים וזכויות יסוד באופן שקשה או אף בלתי-אפשרי לשנות. אבל ברור שחוקה איננה תרופה, ודאי לא תרופת פלא: מי שאחרי שעלה לשלטון ביקש להשליט משטר טוטליטרי פשוט ביטל את החוקה. כך שנראה כי הדילמה העקרונית של סובלנות דמוקרטית לכוחות לא-דמוקרטיים צריכה למצוא פתרון בשלבים מוקדמים יותר, שימנעו את התסריט הזה. לא ברור לי בדיוק אופיו של הפתרון הרצוי; ברור לי מאד שלא צריך להכחיש את הבעיה.

אגב, מי שלא מתרגש מדי מהצהרות ש"ס לגבי נשים, שיחליף את המִלה ב"ערבים", "יהודים", "מזרחים" או "אתיופים". שמא אז אופייה האמיתי של ההצהרה יתחוור לו ביתר בהירות.

האדמו"רים של שינוי (החדשה)

טומי לפיד ואברהם פורז מתכוונים להרכיב את הרשימה לכנסת של ח"ץ – זהו שמה של המפלגה בראשות פורז והפורשים שלא אהבו את תוצאות הבחירות במפלגתם שינוי. זוהי כבר המפלגה השנייה שלא מקיימת בחירות דמוקרטיות אלא חוזרת לימי הוועדה המסדרת. בשתיהן מדובר בוועדה מסדרת בת שני אנשים. בקדימה מחוסר ברירה – אולמרט השלים את מה שהתחיל שרון. בח"ץ מדובר בשני אנשים שאחד מהם הכריז על פרישתו מהפוליטיקה, אך על-פי הפרסום ישמש למפלגה "מנהיג רוחני". בעצם, למה אמרתי שזאת המפלגה השנייה? המפלגות החרדיות הרי אף פעם לא מקיימות בחירות פנימיות. המנהיג הרוחני שלהם (גם להן יש כזה) קובע מי יופיע ברשימה ובאיזה מקום; ומועצת גדולי התורה שלהן קובעת איך יצביעו בכל דבר ועניין. רגע, אלו לא המפלגות שאותם אדמו"רים חילוניים מבקרים תמיד בצווחנות על אי-הדמוקרטיות שלהן?

אם לומר מִלה אחת ברצינות, לפיד שיבח את השיטה של הוועדה המסדרת וקבע כי הפריימריס הם מתכון לשחיתות. הפריימריס הם ללא ספק שיטה בעייתית ביותר. בין השאר הם פועלים נגד מיעוטים ומי שאינם שטופים באור הזרקורים של התקשורת. אבל לחזור אחורה לימי הוועדה המסדרת איננו צעד דמוקרטי במיוחד. הוא מרוקן מתוכנו את כל הרעיון של ייצוג ושל נשיאה באחריות בפני הבוחרים. יש גם עוד כמה אפשרויות ביניים מלבד הוועדה המסדרת והפריימריס. רק מה, זה דורש מוסדות מסודרים. לא מתאים למי שמתרגל שעל-פיו ישק דבר, יהיה אדמו"ר חרדי או אדמו"ר חילוני.

המחסל

נתניהו הכריז כי יחסל את העוני תוך שלוש שנים. האמת, אני לא מבינה למה לא מאמינים לו: הוא לא רק מצהיר אלא מקיים. העניים אצלו חוסלו לאט לאט. וכשכולם יהיו מחוסלים, הרי לא יהיה עוני, לא?

שלוש הערות על הבחירות (2)
שלוש הערות על הבחירות (1)

Read Full Post »

נצחון הירוקים

קשה היה למצוא מועד מתאים יותר לכנס שנפתח אתמול באוניברסיטת Tufts, "דמוקרטיזציה במזרח התיכון?", מהיום שבו נודעו תוצאות הבחירות לרשות הפלסטינית. ואכן, פרופ' רשיד חאלידי, שנשא את הרצאת הפתיחה בכנס, סיפר שכשפתח בבוקר את 'אל ג'זירה', הדחף הראשוני שלו היה להשליך את ההרצאה שהכין דרך החלון. רק מה, לא היה לו זמן להכין הרצאה אחרת. לא באמת נורא, כי חאלידי הוא תמיד מרצה מעניין, היסטוריון חשוב שזווית הראייה שלו מרעננת מפני שהיא פוסחת על הקלישאות שאנחנו כל-כך רגילים לשמוע על הסכסוך. הרצאתו נסובה על תקדימים היסטוריים לדמוקרטיה בעולם הערבי. הוא פתח ואמר שמקובל לחשוב שהרצאה כזאת תהיה קצרה מאד, אולי בת משפט אחד שיסכם אותה ב"אין מה לומר"… אבל יש ויש מה לומר, וללמוד.

לא צריך להיות חאלידי כדי לאבחן שניצחון הירוקים הוא תופעה ייחודית בעולם הערבי, של בחירות שגם מביאות להחלפת השלטון…; בחירות שהמוקד שלהן הוא פרלמנטרי ולא חמולתי. וכל זה דווקא תחת שלטון כיבוש השולל מהפלסטינים את זכויותיהם הדמוקרטיות. הגורם האחרון הוא אולי גם מפתח לתשובה איך זה קורה. למאבק לשחרור לאומי יש תמיד פוטנציאל דמוקרטי. כאן המעניין הוא שהשלטון המושחת שהעלו הפלסטינים קודם לא הצליח לחנוק את הפוטנציאל הזה, כמו שקורה הרבה פעמים במשטרים טוטליטריים שצומחים אחרי מהפכות. החלפת שלטון היא דבר חיובי בגלל נטייתו להסתאב, ומצביעה על חושיהם הבריאים של הבוחרים. זה נכון גם כשמחליפים את המפלגה הליברלית במפלגה שמרנית, כפי שקרה השבוע בקנדה. זה נכון גם לגבי הפלסטינים, ואולי אף יותר, שכן כאן מדובר בהחלפת שלטון תוניס באנשי פנים. כל זאת למרות החששות שמביאה עמה עליית החמאס, לא רק לישראלים אלא גם לפלסטינים רבים. חבל שלא נבחרו אנשים מתונים יותר? בהחלט. לא פחות משחבל שהעם בישראל לא בוחר באנשים מתונים יותר. הנה לנו עוד מקבילה בין שני העמים: בשניהם דפוס ההצבעה של רוב הבוחרים איננו משקף את עמדתם.

כן, לדבר

נכון, מדובר בתנועה ששוללת את זכות קיומה של מדינת ישראל. אבל מדברים עם אויבים. (זה מוכר לי מאיזה שהוא מקום. אה, זה מה שאמרנו כל השנים לגבי אש"ף). מלדבר עוד אף אחד לא מת. מי יודע, אולי גם מנהיגי החמאס יווכחו לדעת, כמו שרון, ש"דברים שרואים מכאן לא רואים משם". במילים אחרות, עכשיו הם לא יוכלו רק לתקוף, במילים ובפצצות. הם יהיו אחראים לעמם. מצד שני, אם הם בכל זאת יבחרו להמשיך לפוצץ, אף אחד כבר לא יוכל להתחמק ולומר שאין לנו מלחמה עם הרשות אלא רק עם ארגונים.

נרגשים בבוסטון

בארוחת הערב שהתקיימה בסוף יומו הראשון של הכנס, אמר בשולחן אחד המשתתפים האמריקנים שהוא "נרגש" מנצחון החמאס. אין ספק שמדובר בתופעה מעניינת. לא רק בגלל מה שנכתב לעיל, על בחירות דמוקרטיות בפעולה. גם כי אבו-מאזן, שמייצג את הקצה המתון של הפלסטינים, יצטרך לחיות עכשיו ב"קו-הביטאנס" עם פרלמנט המייצג את הקצה האחר; גם בגלל השלכות אחרות שיהיו לבחירות האלו, שאת רובן קשה לצְפות. אבל להיות "נרגש" – נו, את זה יכול להרשות לעצמו רק מי שאת התוצאות לא יחזה על בשרו… מי שבשבילו מדובר במושא מחקר אקדמי, שמביא מדי פעם נסיעות ממומנות לכנסים וארוחות ערב (הפעם גרועה במיוחד, אגב).

החמאס יקבע

כמו פעמים לא מעטות בעבר, והפעם יותר מתמיד, יקבע החמאס את תוצאות הבחירות בישראל. סיכוייו של נתניהו לחזור לשלטון, שנראים דלים ביותר כרגע, עלולים עוד להשתקם אם הירוקים יבצעו כמה פיגועי טרור. עוד אירוניה של ההיסטוריה, בהתחשב בעובדה שהירוקים הם במידה רבה יציר כפינו, ולא להתפאר.

Read Full Post »

מפלגה של מספרי שתיים לשעבר

זה מתחיל להסתמן כמגמה: ביותר משתי מפלגות הפסיד מי שראה את המקום השני כשמור לו (בטאבו, כנראה). מעבר לזעזוע האישי, לפחות באחת זה גרם ממש לרעידת אדמה. באחרת להפסקה זמנית של ההצבעה; ובאחרונה מדובר רק בתופעה "משונה מאד" כלשון המפסיד טרם היוודע התוצאות. (דמוקרטיה היא בהחלט תופעה משונה). אולי צריך להקים מפלגה של כל מספרי השתיים לשעבר. השמות המובילים כרגע הם פורז, מח'ול וכהן. השאלה היא רק איך תיקבע בה הרשימה; הרי לא כולם יכולים להיות מספר שתיים, אפילו שם.

ולא, לא מדובר ב"הדחה", כז'רגון שאומץ בדיווחים התקשורתיים לפחות לגבי שניים מהמקרים. מדובר בהפסד בבחירות דמוקרטיות (ע"ע). מספרי שתיים לשעבר באמת רוצים שנאמין שהם מגלים את קיומם של דילים ורשימות הצבעה רק אחרי שהם מפסידים?

הקולגה

גם הארץ וגם Ynet בחרו להצטרף ביום הפריימריס בעבודה למועמדת שלי יחימוביץ. יש בה תכונות תרומיות מיוחדות המצדיקות את הנהייה התקשורתית אחריה, חוץ מזה שמדובר בעיתונאית לשעבר?

המנצח הגדול

ללא קשר לתוצאות הבחירות, אהוד אולמרט הוא כבר המנצח הגדול. מישהי היתה מאמינה שהאיש הזה יגיע להיות ראש הממשלה, ולו רק בפועל? מסתבר שהוא הימר על הקלפים הנכונים. בזכות עצמו הוא לעולם לא היה מגיע לשם.

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

Read Full Post »

בובה של יועצים?

לא עבר יום מאז יצאתי מהארץ, וראש הממשלה מאושפז במצב ידוע בבית-החולים. אחרי שסיפרו לנו על הטיפול הכושל של הרופאים (באשפוז הראשון), מטילים כעת את האחריות על היועצים. הם אלו שלחצו שראש הממשלה ישוב לשגרת הפעילות הקדחתנית שלו, אומרים לנו, כדי לשדר עסקים כרגיל וכדי שחלילה הקריירה הפוליטית שלו לא תיפגע מכך שמן המחלה שאובחנה אצלו סובלים לעיתים קרובות גם חולי אלצהיימר. לא ממש משכנע. מה, שרון הוא ילד קטן? מדובר באיש בסוף שנות השבעים שלו, שכבר עבר אי אלו דברים בחייו. לא ברור למה צריך להטיל אחריות על כולם ורק אותו לשחרר ממנה. בהנחה שהרופאים עדכנו אותו במצבו, הוא לא קיבל החלטות בעצמו אלא עשה מה שהיועצים אמרו? אם זה כך, והוא כזה בובה של יועצים, אולי גם קודם הם החליטו על הכל. אז יכול להיות שמבחינת התנהלות המדינה לא כל-כך משנה שהוא עוד לא התעורר? לא יעלה על הדעת.

איך (לא) מתקנים טעות

כותרת ראשית בהארץ בישרה על-כך כי מחלת כלי-הדם של שרון לא אובחנה במהלך אשפוזו הראשון. כתוצאה מכך ניתנה לו תרופה שהחמירה את מצבו ולטענת רופאים הביאה עליו את הארוע הקשה השני. טענה חמורה. אופס… כמה שעות אחר-כך הפריך את הטענה מנהל הדסה. כמובן שעדיין עולות שאלות נוקבות לגבי מהימנותו של הדיווח אודות מצבו הרפואי של שרון, שאותו מסרו רופאיו לציבור לאחר האשפוז הראשון. אבל אם חשבתם שהארץ יכה על חטא על פרסום שגוי (שהתבסס, כמעט כמו כל הדיווחים בפרשה, על מקורות אנונימיים), ואולי אף יתנצל בפני רופאים שהוציא דיבתם רעה – טעיתם. העניין הוצנע בשׁוּרה לקונית בדיווח המעודכן למחרת (שוב בכותרת הראשית), אודות המחלה המאובחנת שלא נמסר עליה, יעד מחודש להתקפות.
אגב, מעניין כי באותו יום של הדיווח הראשון בכותרת הראשית, יצא אותו עיתון עצמו במאמר מערכת שתקף את הבולמוס התקשורתי בפרשה וקרא להוריד את מינון הדיווחים על מצבו הרפואי של שרון. היתכן שכותבי מאמרי המערכת של הארץ לא קוראים את הכותרות שלו?

"דמוקרטיה" משמעה שאני מנצח

במדינה שבה מי שלא זוכה בהתמודדות על ראשות המפלגה פורש וחובר למפלגה היריבה (רק למען תהליך השלום, כמובן), לא מפליא שמי שמפסיד בבחירות הפנימיות פורש מהמפלגה ומאיים להקים את בת-דמותה "האמיתית". במפלגה אחרת הופסק תהליך הבחירה כדי שהמפלגה "תשקול את צעדיה" לנוכח העובדה שמספר שתיים הנוכחי לא נבחר שוב למקום זה.
לא רק להפסיד בכבוד הפוליטיקאים שלנו לא יודעים; נדמה שהם גם לא תמיד מבינים מה זו דמוקרטיה. בחירות דמוקרטיות, לדידם, הן כנראה רק בחירות שהם מנצחים בהן.

Read Full Post »

נפתחה ב-Youghal שבאירלנד. כך נוכחנו לדעת באביב שעבר. למרבה הצער, להכנסות החנות אין קשר לאתר.

המחברת בפתח חנות קרוא וכתוב

אז עדיין לא חנות, אבל אוטוטו הבסטה עוברת לבוסטון ותתעדכן משם כרגיל במשך חודשי החורף. להתראות.

Read Full Post »

כוחו של כוח בינלאומי

אני עצמי חתמתי פעם על עצומה שקראה להתערבות של כוח בינלאומי בסכסוך המקומי רווי הדמים. מאז שיניתי את דעתי. בעיקר בעקבות קריאת ספרו המאלף של ויליאם שאוקרוס, Deliver Us From Evil. שאוקרוס סוקר ומנתח את התערבויות האו"ם במשך כמה עשורים בסוף המאה ה-20, ומראה שבשום מקום שבו לא היתה נכונות של שני הצדדים (להבדיל מיכולת), לא הצליחה התערבות ונוכחות של כוח בינלאומי במטרתה. מי שהיתה זקוקה לחיזוק נוסף, קיבלה אותו בדמות הידיעה על בריחתם של הפקחים האירופים ממעבר הגבול ליד רפיח, בעקבות השתלטותם עליו של שוטרים פלסטינים. כוח בינלאומי זה נשמע נורא טוב, אבל לשים עליו את מבטחנו בענייני ביטחון –  נראה קצת מוגזם.

למה (לא) מרצ?

כותרת המודעה בעמודו הראשון של הארץ של יום שישי: "למה מרצ?" הדוברים בכנס המיועד: חמישה גברים. אני כבר יודעת למה לא מרצ.
לא שבמפלגות האחרות המצב יותר טוב, אבל מאלה עם היומרות מצפים ליותר. מרצ היא הצאצאית של רצ -התנועה לזכויות האזרח ולשלום. האם המייסדת של זו, שולמית אלוני, אולי לא היתה תמיד פמיניסטית בהתנהלותה האישית, אבל יש לה מניות ראשיות בהעלאת מעמד הנשים בישראל לתודעה הציבורית. אם גם מרצ מרשה לעצמה לארגן כנס על טהרת הגברים היהודים – המצב באמת רע. הגיע הזמן שגם בישראל יווצר "פער מגדרי" בהצבעה לבחירות: דפוסי הצבעה של נשים הנקבעים גם על-פי עמדתן של המפלגות בנושאים הקרובים ללבן של נשים. שום מפלגה לא יכולה להתעלם מדפוסים כאלו. ועמדה כנ"ל היא לא רק עניין של הצהרה מן הפה לחוץ. היא מתבטאת גם בהרכב המגדרי של כנסים, בין השאר.

מלך השטיח(ונ)ים

נחוץ חוט שדרה

יובל אלבשן הולך לפוליטיקה. כמו כל דבר שהוא עושה, גם זה מקבל כותרות וכתבות בעיתון הבית הארץ. יש להניח שכתבת המוסף השבוע היתה ניסיון תיקון מצדו לראיון האומלל לדה-מרקר, שבו תקף את כור מחצבתו  – הארגונים החברתיים. אלבשן טען שם שהארגונים החברתיים (אלו שעד לאחרונה הוא הוצג כיו"ר שלהם, להזכירכם) הם "כלי אנטי דמוקרטי" וכי הוא נפל קורבן לשטיפת מוח מצדם. לגיטימי לחלוטין לחשוב ולומר שכדי לשנות צריך לעבור למגרש הפוליטי עצמו; רק לא ברור (או אולי כן) למה צריך לעשות זאת תוך יריקה לבאר שהוא שתה ממנה לרוויה. נו, אם אפשר לשטוף את מוחו כל-כך מהר אולי אין לו בדיוק את חוט השדרה שמומלץ לבני-אדם בכלל ולפוליטיקאים בפרט (לפחות כדי להתבלט לטובה מול רוב הנוכחיים).
מה ששווה מחשבה נוספת בכתבה הנוכחית הוא הצידוק שמוצא אלבשן לכך שבפרשת הסופר-פארם – שבה היה מראשי הנאבקים נגד האיסור שהוטל על הקופאיות לשבת בזמן העבודה – הוא התפשר מאד מהר לטובת עמידתן על שטיחונים אורתופדיים. מסביר אלבשן: "אני עומד מול מנהל סופרפארם, אני יודע שהתקשורת תתעניין רק עוד פעם-פעמיים וצריך לסגור אתו. זו דילמה קשה: מה המקסימום שאפשר להשיג." הבעיה היא לא שבמאבקים צריך להתפשר. הבעיה היא בתפיסה שהמאבק עצמו כפוף לסדר-היום התקשורתי. התזזיתיות של התקשורת היא נתון, אבל היא לא צריכה להכתיב את המאבק עצמו אלא לכל היותר את אופן קידומו בדימויים תקשורתיים. מאבקים ממשיים לשינוי חברתי נעזרים בתקשורת, לא מוכתבים על-ידה. נכון, זה תהליך ארוך, מתיש לעיתים, שחלקו הגדול לא נעשה לאור הזרקורים ולא מזכה אותך בכותרות חמימות. אבל אני סומכת על אלבשן שאם היה עובר אותו, הוא היה מצליח גם אחרי חצי שנה לעניין את ידידיו בתקשורת בתוצאה, שאולי היתה מוצלחת הרבה יותר.
אגב, לפני כמה שבועות נכנסתי לסניף של סופר-פארם ושמחתי לראות את הקופאית יושבת. שאלתי באירוניה אם כבר מרשים להן לשבת. היא השיבה ברצינות גמורה: רק בהריון.

Read Full Post »

צ'ופרים לבוחרים

כלכלת הבחירות של מופז

שר הביטחון שאול מופז פנה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לקבלת אישור לחזור להרוס בתים של מחבלים מתאבדים. לא מזמן קיבל מופז המלצה של ועדה שהקים הצבא עצמו להפסיק את ההריסות משום שהן לא אפקטיביות (לא משום שהן לא מוסריות, חלילה…). נו, אז אם הן לא אפקטיביות הן עכשיו ייעשו אפקטיביות, רק כי מופז מתמודד על הנהגת הליכוד ורוצה לחלק צ'ופרים?

יש מאין

גלעד עדין, שמונה למנכ"ל הזמני של חדשות 10, שלח מכתב לעובדים עם היכנסו לתפקידו. "אני משוכנע שמעכשיו נצליח להתמקד בעיקר – להביא סיפורים בלעדיים, לשרת את הצופים שלנו, ליצור יש מאין…" הו, לא. נשמע נורא יצרני, אבל ליצור יש מאין – זה בדיוק מה שעושה התקשורת בלי הרף ואסור לה לעשות. ליצור סערות בשלולית, להעלות אבק (ואחר-כך להתלונן שקשה לראות, כמו שאמר ברקלי), להוביל קמפיינים ואחר-כך לדווח על כך ש"המערכת גועשת". בואו תתרכזו בלדווח, לפרש ולחקור. יש מספיק יש, לא צריך להמציא אותו מהאין.

רק דוגמית

והנה דוגמא לאייטם הקודם. "עכשיו כשהאבק שוקע", כותב על פרשת מינוי גביזון יובל יועז, מי שהיה מעלה האבק הראשי. "עם סיום הפסטיבל על שם גביזון", ממשיך וכותב מי שקרא את הפסטיבל הזה על שמה. יש לו גם החוצפה להמשיך לספר לקוראים מה "ראוי" לעשות. אה, מה יש להוסיף מילים. רק עוד אחת: חשבתי שהארץ נגד סיכולים ממוקדים.

יום זכויות האדם הבינ"ל 2005: הקץ לעינויים

היום הוא יום זכויות האדם הבינלאומי. היום מצוין בתאריך 10 בדצמבר, שבו התקבלה ב-1948 בעצרת הכללית של האו"ם ההכרזה האוניברסלית לזכויות האדם. הפעם מצוין היום באו"ם בסימן הקץ לעינויים. ב-7 בדצמבר נפתחה בארמון האומות בז'נבה, מקום מושבה של נציבת זכויות האדם של האו"ם, תערוכה בנושא "לרפא את פצעי העינויים". הסקנדל האחרון באירופה הוא סביב הגילוי של "טיסות העינויים" של ארה"ב, שעשו שימוש בנמלי תעופה אירופיים, ובהן מוטסים חשודים במעורבות בטרור למדינות שבהן ייחקרו בעינויים. דיוויד אהרונוביץ' בטיימס הלונדוני.

כרזה של אמנסטי

משפט השבוע

בעולם כמו שלנו צריך להחליט על מה להתרגז. חייבים איזה שהוא סדר עדיפות. לא מלה במלה, אבל זה מה שדרש השבוע מוטי קירשנבאום. לאמץ בחום.

לוח 'קרוא וכתוב'

אני מחפשת כלוב טיסה לכלבה בינונית (גובה 50 ס"מ, משקל 15 ק"ג). אם למי מכם או ממכריכם יש כזה, אשמח לשאול או לקנות יד שנייה. צרו קשר דרך קישור "כתבו אלי" למעלה. תודה מראש ממני ומשלג.

Read Full Post »