Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘שונות’ Category

עבר שבוע (כ"ד)

הזכות לחינוך ולימודי קודש

it's about time – זו התגובה המתבקשת להחלטתו של בג"צ השבוע, שקבע כי מוסדות חינוך שאינם מיישמים את תכנית הליבה ומלמדים לימודי קודש בלבד לא יזכו במימון המדינה. לא רק משום שמדובר באכיפת החוק על רשות שחרגה מסמכותה (בתקצבה מוסדות ללא תכנית ליבה); לא רק משום שהמדינה רשאית להעמיד תנאים למימון שהיא מספקת, כל עוד הם סבירים; אלא משום שספק אם מניעת לימודים כלליים עולה בקנה אחד עם חובתה של המדינה לספק חינוך. הזכות לחינוך מובטחת בסעיף 28 לאמנה בדבר זכויות הילד, המטיל חובות שונות על המדינות על-מנת להשיג בהדרגה זכות זו על בסיס הזדמנות שווה. בזמנו היה ניסיון להגיש תביעה ייצוגית של קבוצה מבוגרי החינוך החרדי נגד המדינה, בטענה שזו לא מילאה את חובתה לממש את זכותם לחינוך ובכך לא איפשרה להם בבגרותם ליהנות מההזדמנויות הפתוחות בפני שאר בוגרי מערכת החינוך ולהיות חברים פעילים ומלאים בחברה. הניסיון לא הבשיל לכלל תביעה, אבל העיקרון ברור: באי-חיוב בתי-ספר ליישם תכנית ליבה תמעל המדינה בחובתה להבטיח את הזכות לחינוך.

זה מה שנקרא לבקש תגובה

בחדשות ערב-שבת של ערוץ 10 תקפו את הפרקליט הצבאי הראשי על פנייתו ליועץ המשפטי לממשלה, לבדוק אם בהקרנת כתבות על המ"פ המועמד לדין בגין וידוא הריגה לא נעברה עבירת סוב-יודיצה*. (בין השאר גרסה שהוקרנה בערוץ שלהם, אלא מה, אחרת לא היה כל-כך אכפת להם). בסיום האייטם אמר גלעד עדין שהם מזמינים את הפצ"ר להגיב אם הוא מעוניין. יפה מאד. רק שהפצ"ר שומר שבת. קשה לי להאמין שהם לא ידעו את זה. קשה גם לקבל שאי-אפשר היה לבקש את תגובתו מראש.

* החוק הנוגע לסוב-יודיצה תוקן וכיום הוא אוסר לא על כל פרסום הנוגע למה שתלוי ועומד בהליכים משפטיים אלא רק על פרסום במטרה להשפיע על מהלך המשפט ותוצאותיו. עם זאת, "ראייה מראש את ההשפעה האמורה כאפשרות קרובה לודאי כמוה כמטרה להשפיע". ר' סעיף 71 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984.

ליודעות ח"ן בלבד?

בעמ' א13 של הארץ מהיום מתפרסמת מודעה תחת הכותרת לא ניתן יד להשתקה!, המספרת  כי "בימים האחרונים ניתנה במה להכחשת גילוי עריות". איזו במה? מה? איפה? אם מוציאים כל-כך הרבה כסף על מודעה, לא כדאי לתת איזה מינימום של מידע כדי שנדע במה מדובר והיא גם תשיג את מטרתה? או שאולי היא מיועדת רק ליודעות ח"ן?
פשפשתי ופשפשתי בזכרוני, וכל שיכולתי לחשוב עליו היה זה (אייטם שני). לא בדיוק הכחשת גילוי עריות כמו ביקורת על אי-קיום תחקיר עיתונאי נאות, ואולי אף עבירה על האתיקה העיתונאית הדורשת בקשת תגובה מהצד המותקף. מצד שני, אולי זה לא על זה, לכי דעי.

יום המהגר הבינלאומי

מצוין היום, 18 בדצמבר, ברחבי העולם.

מוקד סיוע לעובדים זרים
קשה להיות יהודי וגם לא כל אחד יכול: ישראל כמדינת הגירה
האמנה הבינ"ל להגנה על זכויות מהגרי עבודה ובני משפחותיהם

Read Full Post »

עבר שבוע (כ"ג)

אין כל חדש

משרד החוץ הודיע כי "אין כל חדש" בנכונותו של אסד לפתוח במשא-ומתן לשלום. אין גם כל חדש בסירובן של ממשלות ישראל, כל פעם בתירוץ אחר, להיענות לנכונות זאת ולנסות לחסוך בדמים. אף אחד לא ייהרג מזה שיישבו לדבר. לעומת זאת, רבים עלולים להיהרג אם לא יעשו זאת. פעם הצהירו המנהיגים כי הם "מחכים לטלפון". היום הם פשוט מתעלמים מהצלצול.

מוות קודם להמטת קלון

מאמר מעניין בשם זה פורסם השבוע באובזרוור הבריטי, על רצח על רקע "כבוד המשפחה". חומר קריאה מתאים לרגל יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים שחל אתמול.
וצל"ג ענק לעיתון הארץ, שיומיים לפני יום זה בחר לפרסם מאמר של יואל מרקוס הקורא לחוס על יצחק מרדכי. השורה התחתונה: הוא רב-פעלים וגם מזרחי. הממזרים שינו את הכללים. ובינינו, הנפגעות הן בסך-הכל נשים.
אורית קמיר כתבה על זה מצוין כאן. אפשר לכתוב לעורך הארץ דוא"לי מחאה.

מי ישמור על השומרים?

התאבדותו של יצחק הרשקוביץ לאחר פרסום תחקיר בערוץ 2 הביא לאחדות דעים מרשימה בין העיתונאים, שיישרו שורה על-מנת לתקוף את המתקיפים. ההגנה הטובה ביותר, כידוע. אבל התקשורת, שעיקר עיסוקה בביקורת על אחרים, איננה חסינה מפני ביקורת. וכמי שלהוטה לשחוט כל פרה קדושה, לא תוכל לשמר לעצמה מעמד של פרה כזאת בעצמה. אלא מה, כפי שביקורת על שופטים היא תמיד פגיעה ב"שלטון החוק", ביקורת על עיתונאים היא תמיד פגיעה ב"חופש הביטוי"…

עיתונאים רבים רואים את תפקידם כשמירה על מי שבידיו הכוח לבל ינצל אותו לרעה. זאת אכן משימה ראויה לכל שבח. אבל כדאי לעיתונאים לזכור שגם בידיהם מצוי כוח רב ולכן גם הם מצוּוים למשנה זהירות. כל מוסד הפועל במסגרת דמוקרטית חייב להיות מוגבל ולפעול על-פי כללים המבטיחים שאיננו חורג מסמכותו. העיקרון הידוע כ"הפרדת רשויות" הוא למעשה איזון בין רשויות במובן שלשום רשות אין את מלוא הכוח על עצמה. זהו הרציונל של בלמים ואיזונים. אם התקשורת לא תחיל על עצמה כללים מרצון, ותדאג שהגוף שאוכף אותם יהיה חזק דיו, תבוא גם חקיקה. עיתונאים מתריעים כי זה יהיה אסון, שכן מדובר במחוקקים גדושי אינטרסים. לעיתונאים, כידוע, אין אינטרסים… על רייטינג מעולם לא שמעו שם. שלא לדבר על האינטרסים של מי שמפעיל אותם, לעיתים בלי ידיעתם. צריך להיזהר מפני חקיקה פופוליסטית שתגביל את התקשורת, אך היושרה של התקשורת תעלה אם מקצת מביקורתה תכוּון גם כלפי עצמה.

מצעד הפזמונים

קצין חינוך ראשי מודאג מכך שלאינתיפאדה, לעומת המלחמות הקודמות, אין שירים. לפיכך הוא הכריז על כתיבת פזמון האינתיפאדה. זה מה שמדאיג את קצין חינוך ראשי בכל הנוגע לאינתיפאדה. יוחזרו הלהקות הצבאיות לאלתר!

מיל(לה)קי(א) הפוך

זאת בהחלט לא הפרסומת הדוחה או הוולגרית ביותר המשודרת בטלוויזיה. ודווקא משום כך היא ממחישה את אותם מסרים שכבר עָבָה עורנו מלשים לב אליהם. גבר מתעורר ומחייך בערגה לתמונת אשתו שחורת השיער, המונחת על השידה שליד מיטתו. כשהוא מסתובב הוא כמעט חוטף שבץ: אשתו הנמה לידו נהפכה לבלונדינית. הפרסומת היא למילקי הפוך והמסר פשוט: השוואה בין אשה למצרך, במקרה הזה מוצר מזון שאוכלים אותו.

פרוצדורה "רגילה"

ירון אלקיים ובת-זוגו נה סו רואיינו הבוקר בערוץ 10. לשניים תינוקת בת שנה (גם היא היתה באולפן אך לא רואיינה…). נה סו נעצרה לפני כמה ימים בידי משטרת ההגירה והוצא נגדה צו גירוש מן הארץ שאפשר היה להמירו בערבות של 10,000 ש"ח, שידם לא השיגה לשלם. בעקבות פרסום בעיתון הארץ הפקיד תורם אלמוני את דמי הערבות ובינתיים תוכל המשפחה להישאר יחד. אלקיים גולל את סיפורם, הכולל דרישה של משרד הפנים כי יעבור בדיקת רקמות שתוכיח את אבהותו במסגרת תיק שפתח לשם כך בבית הדין לענייני למשפחה.
המראיין: "עד כאן הפרוצדורה הרגילה". ובכן, לא מדובר בפרוצדורה הרגילה במדינת ישראל אלא לגבי זוגות לא נשואים כשהאם היא תושבת זרה. כאשר בני-זוג אזרחים ישראלים שאינם נשואים מגיעים ללידה בבית-חולים, האב איננו נדרש לעבור בדיקת רקמות שתוכיח את אבהותו. די שהוא מצהיר כי הוא אבי הילוד. ההתייחסות כלאחר יד להליך שדורש משרד הפנים מזוגות אלו כאל פרוצדורה "רגילה" היא עדות נוספת עד כמה גס לִבֵּנוּ. "חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְהוָה.  תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד, יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר, הַגָּר אִתְּכֶם." (במדבר ט"ו, טו-טז).  שבת שלום.

Read Full Post »

עבר שבוע (כ"ב)

תחסוך לנו

אני מקווה שהעובדה שג'ורג' וו. בוש ניצח בבחירות בארה"ב לא נובעת מהצטנעותו של אתר "קרוא וכתוב", שלא הצטרף בפומבי לקריאת העיתונים הגדולים בעולם להצביע לקרי. דבר אחד בטוח: על-פי המסורת האמריקנית, קרי לא ישוב ויצוץ לקראת הבחירות הבאות, כפי שעשה השבוע מיודענו אהוד ברק. הנ"ל סיים כנראה לעשות לביתו.

נתב"ג 2000

חריגת ענק בתקציב, הדיוטי-פרי הכי גדול בעולם כיאה לתרבות הצריכה של הישראלים ומיליון שקל הוצאות אבטחה על ארוע הפתיחה המפואר. רק דבר אחד שכחו בטרמינל החדש: שילוט בערבית.

פינת התגובה [1]

קורא כתב לי שיחד עם הביקורת המוצדקת, כדאי לומר שהמרצים במכללה החברתית-כלכלית עושים עבודתם בהתנדבות ושכר הקורסים הוא שכר עלות. אז הנה אמרתי.

פינת התגובה [2]

קוראת כתבה לי שנשות קום איל פו, ששיבחתי את הקטלוג שלהן, הן סוחרות ציניות שעושות הון ממודעות פמיניסטית על-מנת למכור בגדים במחירי האלפיון העליון, ונוטות להכתיב לספקיות שלהן קבלת בגדים במקום תשלום. באשר לנקודה האחרונה: ידוע לי (מהעִתון, בזמנו) על ארוע אחד כזה, שאכן היה שערורייתי ובלתי-פמיניסטי בעליל. לא ידוע לי שזהו דפוס התנהגות. בזמנו קראתי שבית האופנה טוען כי המחירים הגבוהים נובעים בין השאר מתשלום הוגן ליצרנים ולפועלים. אם אכן כך, זהו תשלום עבור העקרונות שלנו. זה שהן מרוויחות – זה ברור. לא נראה לי שהן מוכרחות להתנצל על כך. אכן יש אלמנט ציני בְּשיווק. התוצאה נראתה לי שווה הפעם.

הבהרה: פרסום תוכן התגובות נעשה בהסכמת כותביהן.

שלג שבה הביתה

שלג, שאספתי כגורה קטנטונת אחרי שהושלכה ולאחר שמצאתי לה בית היתה הפרידה קשה למרות שבילתה כאן רק שבוע, שבה הביתה. לבעליה החדשים היה קשה להחזיק אותה ולי לא היה לב שתעבור שוב בית. עכשיו היא ומשי לומדות co-habitance, שלג בחוץ ומשי בבית, וכולנו מאושרות. תמונות בקרוב, אני מקווה.

Read Full Post »

חמש הערות על התנתקות

חינוך חובה?

בהתנחלויות מתכוונים להשבית מחר את הלימודים כדי לתגבר את ההפגנה הצפויה בירושלים בזמן ההצבעה בכנסת על ההתנתקות (זאת שהתקשורת, מצִדה, עושה הכל כדי לבנות לקראתה את המתח). איפה משרד החינוך?

מי שהעלה גם יוריד

הערה לאותם מתנחלים שהתלהמו נגד זה שהצבא, חו"ח, יפנה אותם: כל תפיסת השטח לצורך הקמת התנחלויות נעשתה על-פי צווים צבאיים, שכן זהו הערוץ האפשרי בדיני התפיסה הלוחמתית, שבה נתונים השטחים. אז כמו שהצבא העלה כך הוא יכול גם להוריד. הם יכולים לצרוח עד מחר שמדובר בארץ ישראל. אפילו בית המשפט העליון הסביר להם שאם לא היה מדובר בשטח כבוש המפקד הצבאי לא יכול היה להוציא את הצווים שמכוחם נתפסה הקרקע שעליה הם יושבים.

פתאום עכשיו

הוא הדין באלו הטוענים כי למרות שהמשטר בישראל הוא משטר פרלמנטרי הנקבע בבחירות יחסיות, כשמדובר בצעדים יוצאי-דופן מוצדק לעשות משאל-עם. אז למה לא עשו משאל-עם כשהעלו את ההתנחלויות, רק כשמורידים אותן? אבל ברור ששום משאל-עם, בחירות או הצבעה בכנסת אינם יכולים להכשיר מה שהוא בלתי-חוקי על-פי המשפט הבינלאומי, וכשהנכבשים לא נשאלים לדעתם.

מפוכחים

מכל המפלגות הערביות, מסתמן שהמפלגה האיסלאמית היא שנוקטת בגישה המפוכחת ביותר להתנתקות. נכון, חד-צדדיות זה רע; נכון, שרון רוצה להעמיק את האחיזה בגדה; נכון, קשה פתאום לתמוך בו. אבל בסופו של יום, כשצריך להצביע בעד או נגד, דומה כי צריך לחזק את המגמה שלא אגזים אם אכנה אותה היסטורית, של הורדת התנחלויות. בכירים במפלגות הערביות האחרות מודים שלוּ הם היו לשון המאזניים יתכן כי היו נוקטים בגישה אחרת. מכיוון שלא זה המצב, הם יכולים לאמץ את העמדה של הילד המפונק. המפלגה האיסלאמית, לעומת זאת, מצביעה נטו על-פי עמדתה: "אף ערבי לא יכול להתנגד לנסיגת הכיבוש הישראלי ". חד וחלק. הצגתה בעיתון כתומכת בשרון היא פשטנית להחריד.

תלוי באיזה כובע

שיחליט

מטה יוזמת ז'נבה לא ישתתף בהפגנה בעד היציאה מעזה הערב (כך דוּוח אתמול), שכן הוא איננו תומך במה שאינו מקדם הסדר קבע. לעומת זאת יוסי ביילין, אדריכל היוזמה, ישתתף גם ישתתף ואף ישא דברים, אבל כיו"ר יחד. אז אולי יחליט ביילין אם הוא בעד או נגד?

Read Full Post »

עבר שבוע (כ"א)

קשטו עצמכם תחילה

דרור שטרנשסוס, הפרסומאי של יוזמת ז'נבה, הביא בשמחה לחדשות הלילה של הערוץ הראשון סקר חם "מן התנור", כלשונו, לגבי היציאה מעזה, שנערך בקרב מדגם מייצג באוכלוסייה היהודית. בלי האוכלוסייה הרוסית ובלי האוכלוסייה הערבית, הדגיש. אחר-כך הוסיף והסתמך על ממצאי הסקר כעל דעת "הציבור". אז אם השמאל מרשה לעצמו לערוך סקר בקרב מדגם "מייצג" שכזה, מה לנו כי נלין על הימין?

הם התחילו

ועדה שדנה בשאלה האם יש לשלול את דרגתו של עופר נמרודי, עורך מעריב, בגין הרשעתו בהאזנות סתר, פסקה* כי לא מדובר בעבירה שיש עִמה קלון, בין השאר כי ידיעות אחרונות הם אלו שהאזינו ראשונים. בגן היינו אומרים לגננת: "אבל הוא התחיל". בנוסף נקבע כי בעת ביצוע המעשים לא היה ברור כי יש בהם משום עבירה על החוק (?duh); ובכלל, כי יש לפטור את נמרודי משירות המילואים עקב גילו. כמו בבדיחה הישנה: "וחוץ מזה יש לי כאב ראש".
עכשיו ברצינות: אחת הבעיות בקטגוריה "עבירה שיש עִמה קלון" היא שהיא לא מוגדרת. זאת על אף השלכותיה בעיקר לגבי המשך עבודתם של מורשעים בארגונים מסוימים. אז בכל פעם יש החלטה אד-הוק האם עבירה שבוצעה היא בגדר עבירה שיש עִמה קלון או לא. בתכנית המחקר שלי השנה (בלי נדר) גם ניסיון להציע פרמטרים ל"קלון".

* הקישור הוא לכתבה בגלובס; נדרשת הרשמה (ללא תשלום).

עבודה אמיתית

תרזה היינץ-קרי אמרה על לורה בוש (ובינתיים התנצלה), שמעולם לא עבדה בעבודה אמיתית. נחרדת מיהרתי לפשפש ברזוּמה שלי, שמא גם עלי חלה הקביעה הזאת (ככה זה אצל מי שגדל בתרבות שבה "מה יגידו" זה הכי חשוב…). למזלי נזכרתי בעבודה במפעל ובמדגריה. ניצלתי. איזה מזל שיש קיבוץ, כי הרצאות ומחקר בטח לא נחשב אצל קרי. שלא לדבר על ישיבה עם הרגליים על השולחן ובהייה באוויר תוך כדי מחשבה, מה שתופס את מֵרב זמנם של העוסקים בפילוסופיה ועוד נחשב אצלם לעבוד.

משפט השבוע

"עשו את החוק הזה בעיקר כדי לעשות אותו, לא כדי ליישם אותו".
במקרה הזה אין צורך לשאול מי אמר למי (מנכ"ל התאחדות סוכני הנסיעות לכתבת ערוץ 10) ובאיזה הקשר (תקנות סוכני הנסיעות המחייבות אותם להזהיר נוסעים ליעדים שהוכרזו כמסוכנים). זה הרי מתאים לכל-כך הרבה חוקים כאן.

והכנס השוביניסטי של השבוע

הוא הכנס המשותף של המכון הישראלי לדמוקרטיה ואוניברסיטת בר-אילן, על "הדמוקרטיה במבחן ההתנתקות", שיתקיים מחר. 21 משתתפים (ע"פ המודעה בעיתון) ורק אשה אחת. דמוקרטיה?

Read Full Post »

עבר שבוע (כ')

קניין וחיים

שוב עולה הזעקה (בצדק) לנוכח האשמות במעשי ביזה וגביית "מיסים" פיראטיים שמבצעים חיילים בשטחים. הקניין, אפילו של פלסטינים, מוערך כנראה הרבה יותר מהחיים. צה"ל מתגאה בהגשת כתבי-אישום על העבירה המכוערת של ביזה. הוא הרבה פחות טוב בחקירה והעמדה לדין על פגיעה באזרחים, ביניהם ילדים רבים.

הענשת הקורבן

מתנחלים מתנכלים למסיק הזיתים הפלסטיני. זאת לא השנה הראשונה. התגובה? – במקום לנקוט בצעדים נגד החוליגנים, שפוגעים בפרנסתם היחידה של משפחות רבות, מגבילים את שעות המסיק שלהן או מפסיקים אותו כליל בתגובה לתקיפה מצד מתנחלים. היגיון צה"לי במיטבו, המביא לכלל מיצוי את הרעיון של האשמת הקורבן. עכשיו הגענו לשלב העונש.

תקווה

עריפת ראשיהם של בני-ערובה נהפכה לשגרה זוועתית בשנה החולפת. כשנרצח דניאל פרל בפקיסטן – מילותיו האחרונות לנוכח רוצחיו "אני יהודי" – זועזע העולם. מאז מתקיימים ברחבי העולם קונצרטים ביום-הולדתו, מזה שלוש שנים. בהפיכת המוסיקה לגשר לשלום ואחווה מקווה משפחתו להנציח את זכרו. אמש נכחתי בקונצרט שהשתתפו בו שתי מקהלות נשים: מקהלת 'נעמה' ומקהלת 'שני', שהיא מקהלת נערות יהודית-ערבית ששרות בה יהודיות, נוצריות ומוסלמיות מעמק יזרעאל. כל שנה המעמד הזה מרגש והשנה היה מרגש במיוחד. בתקופה רווּית דמים ושנאה, יש גם פתח לתקווה.

Read Full Post »

לשונקי: "מחלה קשה"

"מת/ה לאחר מחלה קשה" הוא תיאור נפוץ שנבחר ברוב המקרים כלשון נקייה (euphemism) למחלת הסרטן. ייחוס כוח למילים – כמו חשש להשתמש במִלה מסוימת בגלל האמונה שהיא כשלעצמה תגרום לתוצאות מסוימות בעולם או מתוך פחד מהמשמעות שהיא נושאת בחובה – היא מה שמכונה חשיבה מאגית. אפילו הרופאים מכנים גידול סרטני לעיתים קרובות כ"תהליך תופס מקום".

הבחירה שלא להשתמש במִלה המפורשת מקשה על ההתמודדות הנחוצה עם הסרטן. היא מרחיקה את הסרטן מחיי היום-יום ביוצרה מיסטיפיקציה, הילה בלתי-עבירה; היא מבודדת את החולים בה, שמרגישים שאנשים סביבם חוששים עד כדי כך מהמחלה שהם חולים בה עד כי אינם מעיזים לנקוב בשמה המפורש. כדי להתייחס למשהו צריך קודם כל לקרוא לו בשם.

הצד השני של המטבע הוא השימוש המטאפורי ב'סרטן', כדי לתאר תופעות שיש למגר. כותבת סוזן סונטאג בספרה המחלה כמטאפורה: "לתאר תופעה כסרטן הרי זו הסתה לאלימות. השימוש בסרטן בהתבטאויות פוליטיות מעודד פטאליזם ומצדיק אמצעים 'חמורים' – ובה במידה מחזק מאוד את הדיעה הנפוצה, שהמחלה היא בהכרח אנושה."

וקיים גם פן נוסף, של התייחסות למחלה כעונש. במקרה של סרטן, האדם מביא על עצמו את המחלה גם בגלל תכונות אופי מסוימות. האמונה הניו-אייג'ית שהכל ניתן לריפוי באמצעות חשיבה חיובית מחריפה את ההתבוננות הפשטנית הזאת ומטילה תחושת אשם נוראית על החולים, שצריכים להתמודד אִתה בנוסף על מחלתם. אם אפשר באמצעות כוח הרצון להירפא, הרי מי שלא נרפא פשוט לא רצה די.

הנה צעד ראשון בכיוון ההפוך: הבה נקרא לסרטן בשמו.

עוד בנושא:
מבט ישיר במוות

Read Full Post »

עבר שבוע (י"ט)

התעללות לשמה?

הדס שטייף גוללה בגלי צה"ל סיפור מחריד של התעללות מג"בניקים בפלסטינים, כולל שפיכת שתן על פניהם, הטבעת הכרטיס המגנטי של אחד מהם בשלולית שתן וציוויו "לדוג" אותו בפיו ובלשונו, מכות רצח והכרחתם לקפוץ מן הקומה השנייה, הכל תחת איומי נשק.

רזי ברקאי, המראיין: "והכל התעללות לשמה, הדס, או שאנשי מג"ב חשבו שהם חשודים במשהו?"
זאת אומרת שאם הם חשודים במשהו זאת לא התעללות לשמה, מר ברקאי?

איזו דמוקרטיה?

המתנחלים שבים ומשננים לנו כי הם מבקשים "הכרעה דמוקרטית" לגבי הפינוי. לפני כמה שנים נפגשתי עם תלמידים בבית-הספר הדמוקרטי בחדרה. זה היה ביום זכויות האדם הבינלאומי ובאתי לשוחח אִתם על זכויות האדם בשטחים. שאלתי אותם אז האם הכרעה שתתקבל ברוב קולות בישראל להמשיך ולשלוט בשטחים תוכל להיחשב להכרעה דמוקרטית? לא, השיב לי אחד התלמידים. לשאלתי מדוע השיב כי מי ששולטים עליו איננו מקבל קול בהכרעה. את מה שיודע תלמיד תיכון (אמנם עם אינטיליגנציה מעל הממוצע, יש לשער) לא מבינים רבים מדי בישראל. אי-אפשר לקבל הכרעה "דמוקרטית" להמשיך לשלוט בעם אחד ולשלול ממנו את זכויותיו. ולא רק כי לא כל דבר אפשר להכשיר בהכרעת רוב. אחד המרכיבים החשובים בדמוקרטיה הוא הסכמה, שמבססת את מרות השלטון. אמנם ההסכמה הזאת מתקבלת ברוב קולות ומחייבת גם אם מי שנמנה על המיעוט, אבל כשלמיעוט (כמו לכולם) ניתנת הזדמנות להשפיע על התהליך, לשכנע בעמדותיו ולהצביע. המרכיב החיוני הזה חסר בהחלטה של אזרחי מדינה אחת להמשיך בדיכוי בשטחים; גדול ככל שיהיה הרוב שיתמוך בכך, אפילו במשאל עם.

קולגות

נא לא לחטוף

נכון שלעיתונאים תפקיד מיוחד בכלל ובאזורי סכסוך בפרט. אבל איכשהו מתגנב ללב החשד שההתרגשות הגדולה במיוחד בברנז'ה מחטיפתו של ריאד עלי נובעת גם מכך שזה קולגה, ממש כמו שהפוליטיקאים מתרגשים במיוחד מרצח של פוליטיקאים. אם ביקורת על העיתונות היא תמיד בעיני העיתונאים סכנה לחופש הביטוי, מה הפלא שאחד מהם קובע, בעקבות חטיפתו של עלי, ש"נשברו הכללים"? סליחה, אני מכירה כמה כללים בסיסיים יותר שנשברו בסכסוך הזה. למשל, שלא הופכים אזרחים למטרה.

המקצוע: רווקה

הארץ ערך תחקיר נחוץ לגבי הנסיבות שבהן מתנחל הרג נהג פלסטיני על הכביש. ואיך הוצגו שלושת הנוסעים שמהם נגבתה עדות בתחקיר?: "נאאל מנסור, סוחר בגדים בן 25 ממחנה הפליטים בלאטה בשכם"; "אחמד שתייה, רועה צאן בן 37 מכפר סאלם"; "רחמה שתייה, רווקה בת 33 מכפר בית חסן". ככה זה, כשמדובר בנשים העיסוק שלהן הוא מצבן המשפחתי.

החלופה הראויה

בהזדמנות זאת, יש להעיר בפליאה על ההתנפלות נגד שחרורו של החשוד לעיל למעצר בית, במיוחד כשהיא באה משמאל. החלופה של מעצר בית תמיד צריכה להיות מועדפת כשהיא אפשרית. סייגים לה הם סכנה לציבור, חשש מבריחת החשוד או משיבוש הליכי משפט, או הליכי חקירה שניתן לקיים רק במעצר. אלו הן עילות המעצר כפי שנקבעו בחוק המעצרים. אני שותפה מלאה לביקורת על האיפה ואיפה שנוקטים כלפי מתנחלים בתחום אכיפת החוק, אבל יישור הקו צריך להיות עם הנורמה הראויה של זכויות האדם, לא עם הנורמה הפסולה.

חג שמח, שיהיה.

Read Full Post »

עבר שבוע (י"ח)

סידור עבודה

איחולי החלמה שלוחים ליהודית נאות, שפרשה מתפקידה כשרה לאיכות הסביבה בגלל מחלתה. מה שפחות מצביע על החלמה הוא האופן שבו סיעת שינוי מחליפה את חבריה הפורשים. זה בסדר גמור להתחשב במיקום ברשימה לכנסת, אבל הכיסאות המוסיקליים בין משרדים ממשלתיים בכל פעם שמישהו משינוי פורש מתפקידו מצביעים על כך שהוותק נהפך לשיקול המרכזי ואילו טובת המשרד והאינטרס הציבורי – לזניחים לחלוטין. רק לפני חודשיים נכנס אילן שלגי לתפקידו כשר המדע במקום זנדברג שהחליף את פריצקי (זוכרים?) כשר התשתיות, וכעת התפנה תיק שנראה לו בכיר יותר, אז הוא מבקש לעבור אליו ולהשאיר את משרד המדע לח"כית שאחריו בתור. ומה עם צרכיו של משרד המדע, יעדיו ויכולתו לעמוד בהם בתחלופה כה מהירה של שלושה שרים ואנשי אמונם במשרד? למי אכפת? זאת התייחסות רצינית למשרד ממשלתי הדורש היכרות, העמקה והתמסרות או שזה סידור עבודה בקיבוץ?

שניים נכנסו לפרדס

צה"ל החליט שהפרדס של זוהרייה מורשד, אלמנה בת 72 מכפר ג'מאל, מסכן את ביתו של שאול מופז בכוכב יאיר ולכן צריך לעקור אותו. בינתיים בג"ץ עצר את החרפה, אבל איך זה שאיש לא חושב על האפשרות שמופז יעבור דירה (סליחה, בית)? למה תמיד חייהם, קניינם ופרנסתם של הפלסטינים נחשבים כקליפת השום?

פלונית אלמונית

העובדה שבית משפחתה של המחבלת המתאבדת כבר נהרס לא מנע מהמערכת לבקש צו לנתיחת גופת ה"אלמונית". מה רבה היתה ההפתעה ששופט בית משפט השלום אמר דברים נכוחה, שאם הרסו את ביתה משמע היא כבר אינה בבחינת "אלמונית". חוקר המשטרה הסביר שמבחינתו הנפגעת עודה אלמונית וגורם אלמוני בפרקליטות הסביר שזה חשוב גם למשפחתה, כדי לוודא שזו היא… כמה בתים נהרסו כך, בזעם לא קדוש של נקמה? הרבה מאד. קודם כל הורסים, אחר כך מוודאים (של מי הבית ואם לא נותר מישהו מתחת להריסות).

הבועה חוגגת

מהדיווח על החגיגות בתעשיית ההיי-טק נדמה כי אנשיה לא למדו דבר ולא שכחו דבר. גם אם הם לא מוכרחים לגלות איזו שהיא רגישות חברתית לנוכח מה שקרוי "המצב" (אף כי היה נאה לו היו עושים זאת), הרי עריכת מסיבות ענק נוצצות כאילו זיכרון הבועה שהתפוצצה בפרצופנו אינו אלא הזיה נשכחת מצביעה על ניתוק מהמציאות במובן החמור יותר.

הוויתור של לינור

עירית לינור כותבת היום, ככל הכותבים במוסף המיוחד ליום כיפור של הארץ, על ויתור. רגע, הוויתור שלה לא היה על המנוי לאותו עיתון עצמו, בגלל נטייתו ה"סמולנית", כפי שהכריזה לפני שנים אחדות? הרכילות כבר מזמן סיפרה ששמה שב והופיע ברשימת המנויים של העיתון, אבל לכתוב בו דווקא ביום הכיפורים בלי לעשות תשובה בַּעניין זה לסמוך יותר מדי על זכרונם הקצר של הקוראים.

יאערצייט

השבוע לפני ארבע שנים נפטר יהודה עמיחי. את זה כתבתי אז למגזין נענע.

Read Full Post »

עבר שבוע (י"ז)

אבן בוחן

איך יודעים שרווחה נהפכה לנושא חשוב בעיני התקשורת? פשוט מאד: הפאנל רב-המשתתפים בנושא ב'פוליטיקה' היה על טהרת הגברים.

התקדמות

קרן האור בסיפורו של רן רזניק על החשד כי חברות פרטיות מקבלות שלא כחוק מעובדי בתי-חולים מידע על חולים ומשתמשות בו לצרכים מסחריים, היא המודעות של אותם אנשים שלא התעצלו והגישו תלונה במשטרה על פגיעה בפרטיותם והפרת חיסיון רפואי. פרטיות היא זכות זנוחה שהרייטינג שלה נמוך. היא נחשבת ל"מותרות" (בורגניים, יוסיפו המרקסיסטים) בחברה שבה נאבקים על החיים ועל הרווחה. אל תזלזלו בה: היא חיונית לעצם זהותנו ולאוטונומיה שלנו. כמו עוד כמה זכויות, לומדים להוקיר אותה רק כשהיא נפגעת.

מתה חוקרת המוות

ספר חובה לנוטים למות ולמלווים אותם. ז"א לכולנו.

רק כשקראתי במטוס את האקונומיסט, בדרך חזרה, נודע לי שבסוף אוגוסט נפטרה אליזבת קובלר-רוס, מחברת 'על המוות והמיתה' וספרים נוספים על המוות, ששינתה את האופן שבו מתייחסים אל חולים הנוטים למות. מי שראה את הסרט כל הג'אז הזה ודאי זוכר את העיבוד הוויזואלי למודל של חמשת שלבי האבל שאותם זיהתה קובלר-רוס ולטענתה כל נוטה למות עובר: הכחשה, כעס, התמקחות, דיכאון וקבלה. אם יש לכם הכוח הנפשי, קראו אותה כהכנה למה שיעבור על כולנו, נוטים למות ומלוויהם. לא כפי שקורה בדרך-כלל, כחוכמה שלאחר מעשה, אחרי מותו של אדם קרוב. אז התובנות שלה רק מחדדות את תחושת ההחמצה בתהליך שעברנו. בשנים האחרונות נדחקה קובלר-רוס מהזרם המרכזי של המחקר בתחום, בעיקר בשל נהייתה אחרי חיים שלאחר המוות, חוויות חוץ-גופיות, תקשור ושאר ירקות. פגועת ארועים מוחיים, למותה הפרטי היא כבר ציפתה מאד. יהי זכרה ברוך.

חבל

חבל שלא שמרתי את שקית ההקאה שנותנים במטוס. אני אזדקק לה אם עוד פעם אחת אראה את אברהם בורג (זה שהלך לעשות לביתו) מיחצן את ספרו החדש. 169 ספרים הוא קרא כדי לכתוב אותו, הצהיר בעדותו המצטנעת בידיעות אחרונות. ו-95 אחוזים מהחומר אסף לבד!

רגעים צ'כיים

את השבועיים הקודמים העברתי בצ'כיה. חוץ מפראג היפה וצ'סקי קרומלוב הקסומה, למדנו שיש עוד שניים-שלושה אנשים שאימצו את הפטנט של יציאה לחופשה בספטמבר, כך שהרחובות מלאו בתיירים גם אז; שלמרות שכלכלתה של צ'כיה תלויה מאד בתיירות (בקרומלוב לבדה מבקרים כמיליון תיירים בשנה), השירות במקומות רבים הוא מתחת לכל ביקורת: פשוט מתעלמים מקיומך, או שעושים לך טובה שניגשים אליך; שריד נוסף לעידן הקומוניסטי, נוסף על תודעת השירות הלקויה, היא הבנייה המכוערת שמזדקרת לעיתים ממש בין בניינים היסטוריים יפהפיים, תזכורת לתפיסה המתעלמת בברוטליות מנפש האדם וכמיהתה ליופי; שעדיין זול שם מאד, יחסית לחברת השפע שלנו, אבל ההצטרפות לשוק האירופי ודאי תשנה זאת במהירות;  שבצ'כיה נוהגים כמו מטורפים (תמרור עצור וקו לבן הם רק בבחינת המלצה); שעושים שם קפה לא רע, יחסית; שכמעט לכל בית-קפה, מסעדה או חנות יש אתר באינטרנט המופיע בכרטיס הביקור או בתפריט; שלמרות ואולי בגלל התזונה הצ'כית העשירה בבשר, גם בכפר הכי נידח תמצאו חנות טבע; שהקונצרטים הרבים בכנסיות (העיסוק הנפוץ בפראג, דומה, הוא חלוקת פליירים על קונצרטים בכל פינה) הם ככלל חוויה מאכזבת ברמתה המוסיקלית שלא כדאי להתפתות לה: לא מנגנים יצירות בשלמותן אלא רק פרקים פופולריים והקהל עצמו צריך לעבור חינוך מוסיקלי; שבערב-שבת קוראים בבית-הכנסת אחרי תפילת ערבית שוב את המזמור ליום השבת, על-פי מנהג פראג, הנעוץ באגדה שהמהר"ל, שהגולם הלך לו לאיבוד בערב-שבת, התבלבל ולא זכר אם כבר שר אותו או לא ולכן חזר עליו ליתר ביטחון… (או, על-פי גרסה אחרת, הוזעק מבית הכנסת להשתלט על הגולם וכשחזר ביקש מהחזן לקרוא אותו שוב); וטרייזנשטאט. כן. טרייזנשטאט תקבל רשימה נפרדת.

פנינה בפראג: חנות שכולה חתולים

ושנה טובה?

נו, נקווה.

ערב ראש השנה

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »