הזכות לחינוך ולימודי קודש
it's about time – זו התגובה המתבקשת להחלטתו של בג"צ השבוע, שקבע כי מוסדות חינוך שאינם מיישמים את תכנית הליבה ומלמדים לימודי קודש בלבד לא יזכו במימון המדינה. לא רק משום שמדובר באכיפת החוק על רשות שחרגה מסמכותה (בתקצבה מוסדות ללא תכנית ליבה); לא רק משום שהמדינה רשאית להעמיד תנאים למימון שהיא מספקת, כל עוד הם סבירים; אלא משום שספק אם מניעת לימודים כלליים עולה בקנה אחד עם חובתה של המדינה לספק חינוך. הזכות לחינוך מובטחת בסעיף 28 לאמנה בדבר זכויות הילד, המטיל חובות שונות על המדינות על-מנת להשיג בהדרגה זכות זו על בסיס הזדמנות שווה. בזמנו היה ניסיון להגיש תביעה ייצוגית של קבוצה מבוגרי החינוך החרדי נגד המדינה, בטענה שזו לא מילאה את חובתה לממש את זכותם לחינוך ובכך לא איפשרה להם בבגרותם ליהנות מההזדמנויות הפתוחות בפני שאר בוגרי מערכת החינוך ולהיות חברים פעילים ומלאים בחברה. הניסיון לא הבשיל לכלל תביעה, אבל העיקרון ברור: באי-חיוב בתי-ספר ליישם תכנית ליבה תמעל המדינה בחובתה להבטיח את הזכות לחינוך.
זה מה שנקרא לבקש תגובה
בחדשות ערב-שבת של ערוץ 10 תקפו את הפרקליט הצבאי הראשי על פנייתו ליועץ המשפטי לממשלה, לבדוק אם בהקרנת כתבות על המ"פ המועמד לדין בגין וידוא הריגה לא נעברה עבירת סוב-יודיצה*. (בין השאר גרסה שהוקרנה בערוץ שלהם, אלא מה, אחרת לא היה כל-כך אכפת להם). בסיום האייטם אמר גלעד עדין שהם מזמינים את הפצ"ר להגיב אם הוא מעוניין. יפה מאד. רק שהפצ"ר שומר שבת. קשה לי להאמין שהם לא ידעו את זה. קשה גם לקבל שאי-אפשר היה לבקש את תגובתו מראש.
* החוק הנוגע לסוב-יודיצה תוקן וכיום הוא אוסר לא על כל פרסום הנוגע למה שתלוי ועומד בהליכים משפטיים אלא רק על פרסום במטרה להשפיע על מהלך המשפט ותוצאותיו. עם זאת, "ראייה מראש את ההשפעה האמורה כאפשרות קרובה לודאי כמוה כמטרה להשפיע". ר' סעיף 71 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984.
ליודעות ח"ן בלבד?
בעמ' א13 של הארץ מהיום מתפרסמת מודעה תחת הכותרת לא ניתן יד להשתקה!, המספרת כי "בימים האחרונים ניתנה במה להכחשת גילוי עריות". איזו במה? מה? איפה? אם מוציאים כל-כך הרבה כסף על מודעה, לא כדאי לתת איזה מינימום של מידע כדי שנדע במה מדובר והיא גם תשיג את מטרתה? או שאולי היא מיועדת רק ליודעות ח"ן?
פשפשתי ופשפשתי בזכרוני, וכל שיכולתי לחשוב עליו היה זה (אייטם שני). לא בדיוק הכחשת גילוי עריות כמו ביקורת על אי-קיום תחקיר עיתונאי נאות, ואולי אף עבירה על האתיקה העיתונאית הדורשת בקשת תגובה מהצד המותקף. מצד שני, אולי זה לא על זה, לכי דעי.
יום המהגר הבינלאומי
מצוין היום, 18 בדצמבר, ברחבי העולם.
מוקד סיוע לעובדים זרים
קשה להיות יהודי וגם לא כל אחד יכול: ישראל כמדינת הגירה
האמנה הבינ"ל להגנה על זכויות מהגרי עבודה ובני משפחותיהם
עבודה אמיתית
מתנחלים מתנכלים למסיק הזיתים הפלסטיני. זאת לא השנה הראשונה. התגובה? – במקום לנקוט בצעדים נגד החוליגנים, שפוגעים בפרנסתם היחידה של משפחות רבות, מגבילים את שעות המסיק שלהן או 
איחולי החלמה שלוחים ליהודית נאות, שפרשה מתפקידה כשרה לאיכות הסביבה בגלל מחלתה. מה שפחות מצביע על החלמה הוא האופן שבו סיעת שינוי מחליפה את חבריה הפורשים. זה בסדר גמור להתחשב במיקום ברשימה לכנסת, אבל הכיסאות המוסיקליים בין משרדים ממשלתיים בכל פעם שמישהו משינוי פורש מתפקידו מצביעים על כך שהוותק נהפך לשיקול המרכזי ואילו טובת המשרד והאינטרס הציבורי – לזניחים לחלוטין. רק לפני חודשיים נכנס אילן שלגי לתפקידו כשר המדע במקום זנדברג שהחליף את פריצקי (זוכרים?) כשר התשתיות, וכעת התפנה תיק שנראה לו בכיר יותר, אז הוא מבקש לעבור אליו ולהשאיר את משרד המדע לח"כית שאחריו בתור. ומה עם צרכיו של משרד המדע, יעדיו ויכולתו לעמוד בהם בתחלופה כה מהירה של שלושה שרים ואנשי אמונם במשרד? למי אכפת? זאת התייחסות רצינית למשרד ממשלתי הדורש היכרות, העמקה והתמסרות או שזה סידור עבודה בקיבוץ?
קרוא וכתוב 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.