קרוא וכתוב

פעם מישהו אמר לי לא להחליט אם החיים שווים עד שלא בונים בית, שותלים עץ וכותבים ספר…

היום יומולדת, ולכבודו נתתי לעצמי מתנה גדולה: סיימתי את הספר שלי, עד לשכתוב האחרון. יותר ארוך מהריון, והלידה – לידה. מעכשיו הוא בעבודת ההפקה. הפירות – בקרוב.

Read Full Post »

"אלוהים מת" הודיע ניטשה לאנושות, והחריד את דוסטויבסקי שהזדעק: "אם אין אלוהים – הכל מותר". האזהרה התבררה כאזהרת שווא. כוחותיו של האדם עומדים לו לשים לעצמו גבול וסייג, וגם במוסר האנושי לא הכל מותר. מה לא ברור לנו בזהותנו החילונית, שאנו מחפשים אותה פתאום נואשות? יש לנו חילוניות פוזיטיווית שאינה מגדירה עצמה על-דרך השלילה אל מול הדת. חילוני הוא מי שנוטל את האחריות על חייו. הומניסט הוא מי שמעמיד את האדם במרכז עולמו ומאמץ את אמת-המידה האנושית, לא האלוהית. חילוניות היא ספקנות מתמדת, חשיבה ביקורתית הדוחה סמכות ואמונות לא-מבוססות, ואיננה לוקחת דבר כמובן מאליו או כזה ראה וקדש.
בחילוניות אין קדושה, יש בה ערכים. החילוניות, אבוי, קשה יותר. קל יותר לאדם למצוא תשובות מן המוכן, שלא לדבר על הוראות מן המוכן כיצד לנהוג בכל עת, מיקיצה בבוקר ועד שינה, משמחה ועד אבל. קשה יותר לחפש לבד, לשלם מחיר מלא על בחירותינו וגם להיות מסוגלים להתבונן בעצמנו במראה אחר-כך. הפשטנות קלה מן המורכבות, שחור-ולבן קלים יותר מגווני האפור. מציאת נוחם קלה יותר מלהתבונן היישר אל לב היאוש.

אני מתרשמת כי אנשים כה רבים הולכים בימים אלו לחפש את זהותם היהודית-החילונית בבימות ובסדנאות למיניהן לא כי כל זה אינו גלוי בפניהם, אלא כי הם נדחקים אל הקיר על-ידי החוגים הדתיים שהצליחו לגרום להם רגשי נחיתות. וכמובן, כי הם חייבים להיות "in". יש כאן "טרנד" אינטלקטואלי שהפוליטיקה – כמו תמיד – רוכבת עליו. התרבות היהודית היא קורפוס רחב-יריעה שאין בכוונתי לוותר עליו ואני משתמשת בו בהנאה מרובה. אבל המשוואה שמנסים חוגים דתיים (מסוימים) לכפות עלינו – של עולם הרוח היהודי מול הפאבים של שיינקין – היא משוואה שגויה שמשום מה החילונים מתגוננים מפניה כאילו לא היתה התרבות החילונית אלא עגיל באוזן ובירה. כאשר מעמידים את הישיבה מול האוניברסיטה – וזוהי ההשוואה הנכונה – רואים בבירור מי מהן הצמיחה הישגים רבים יותר. הישגי המדע והטכנולוגיה שהצעידו את האנושות קדימה, כמו גם פסגות הספרות והפילוסופיה, לא צמחו מההתפלפלות התלמודית.

כששבחי ה"סובלנות" נישאים בפי כול, יש לזכור כי הסובלנות, גם החילונית, חייבת להתגונן מפני חוסר-הסובלנות. ככלל, התפיסה הדתית אינה מקבלת עיקר יסודי במשנה החילונית, שהוא ההבחנה בין רשות הפרט לרשות הכלל. לשיטתם מוצדק לקבוע עבורנו כיצד לנהוג ברשות הפרט – מתי לנסוע, מה לאכול ועם מי להינשא – ולהפר את זכויות האזרח שלנו (וחלקם לא יהססו לעשות זאת ברגע שיהיה בידם הכוח). משום שכאשר אנו נוהגים אחרת, אנו מעכבים לדידם את ביאת המשיח או למצער, גורמים להם עצמם לחטוא. אנחנו, מה לעשות, מאמינים שלכל היותר נוכל לגאול את עצמנו, או לפחות לתקן. והדרך לתיקון איננה עוברת דרך הרבנות.

[גרסה מתוקנת של מאמר שהתפרסם לפני שנים אחדות]

Read Full Post »

איך שרציתי לספר בהתלהבות על השירות הנהדר שנותן הניו-יורק טיימס און-לין – news tracker – שמאפשר למנויים לקבל (כל יום או באופן שבועי) ידיעות ומאמרים שבהם מופיעים צירופי מילים שמעניינים אותם, והופ: כל האי-מיילים האחרונים שאני מקבלת כחלק מן השירות הזה מודיעים כי בקרוב נקבל שירות משופר, וכמובן… בתשלום.

האמת היא שיש היגיון בכך שמהדורת הרשת של עיתון שלא גובה תשלום עבור עצם הקריאה בו, תגבה תשלום עבור שירות ייחודי ויעיל כזה, שלא עומד לרשות קוראי עיתון הנייר. בעזרתו מפיקים הרבה יותר מן העיתון, בעיקר אנשי מקצוע ותחקירנים שיכולים לקבל ישר לתיבת הדואר שלהם מידע רלוונטי וממוקד.   
ובכל-זאת, חבל.

Read Full Post »

ברוב הביקורות שזכה להם אתר "רשימות" עד כה, לא חוסכים הכותבים את שבטם מהאליטיזם שלו. נתעלם לרגע מאמירות מובלעות שאפשר למצוא בתוך הביקורות האלו.

השאלה הדחופה יותר היא מה רע באליטיזם? ומאיפה ההנחה הזאת שאיכות ואינטרנט הם תרתי דסתרי? או שיש איזה קשר בין פופולריות לאיכות? איכשהו אני שומעת את ביבי מתנשף מאחוריהם. ראיתם פעם חברה אנושית מתפתחת בלי אליטה? היופי של האינטרנט הוא בפלורליזם שלו. מישהו מפריע למישהו להעלות לרשת אתר נחות? נדמה לי שהמספר הרב שלהם מוכיח את ההיפך. אז למה שלא יהיה גם אתר תוכן איכותי? ומי קבע שלכל אייטם מקוון חייב להתלוות שובל תגובות, שבאתרים אחרים חיש מהר הופכות ללשון ביבים? או שסגירת/מחיקת תגובות כאלו "פוגעת בחופש הביטוי!!!", כמו שחושבים רבים מהמגיבים ההם?

בין השאר מציעים המבקרים לאפשר לאתר לצמוח לבד, בלי יד בוררת. מעניין. חשבתי שיש כבר אתר כזה וקוראים לו ישראבלוג. אז למה צריך לעשות עוד בדיוק מאותו דבר?  אלף פרחים יפרחו. 

•  גל מור ב-Ynet.
• לאייטם של נטע דרור ב"עכברשת" מעכבר העיר של היום אי-אפשר לקשר, כי זהו מדור אינטרנט של עיתון שלא נמצא על הרשת… אולי לא אליטיסטי, אבל לא ממש אפ-טו-דייט.

Read Full Post »

אם גם אתם, כמוני, מתלבטים בשאלה איזה תעריף לגבות עבור הרצאה שאתם מתבקשים לתת, עכשיו יש לנו אינדיקציה. אחד, אהוד ברק, עושה את זה בשביל 50 אלף דולר. במטבע המקומי זה קרוב לרבע מיליון שקל.

אגב, זה אותו אחד שבתפקידו הקודם קרא לאזרחי ישראל לפתוח את המקררים, כדי לחלוק עם הרעבים את הלחם עם הקוטג'.

Read Full Post »

מגיע לטלוויזיה הישראלית (הערוץ הראשון),על קטיעת נאומו של אהרן אמיר שנשא דברים בשם מקבלי פרס ישראל (כדי לעבור לחדשות. ראיתם אותם עושים את זה פעם באמצע משחק כדורגל?). נו, באמת, מה זה חשוב מה שיש להם להגיד. העיקר שראינו את בעלי השררה מעניקים להם את הצ'ק.

Read Full Post »

חזרתי ארצה בערב יום הזיכרון, כמתוכנן, בטיסת אל-על, לא רק כי השביתה הסתיימה אלא מכיוון שטיסתי לא תוכננה לשבת. להשבתת שדה-התעופה בשבת רק כדי להגן על רווחיה של חברת אל-על אין הגדרה אחרת מלבד שערורייה. לא כל שביתה היא חוקית. שביתה שלא נועדה להגן על זכויות העובדים או על תנאי העבודה שלהם מול המעביד – איננה חוקית. לא רק לאלפי הנוסעים שנתקעו בחו"ל יום נוסף מגיעה התנצלות, אלא גם לחברות התעופה הזרות, שהופעלה כנגדם אפליה. אם אחת מהן או מי מהנוסעים שנתקעו בחו"ל יתבעו את ההסתדרות בשל כך, אולי זאת תחשוב פעם נוספת לפני שתשבית את שדה התעופה ותנתק את ישראל מן העולם רק כאמצעי פרוטקציוניסטי לטובת חברת התעופה הלאומית.

Read Full Post »