כששביתת המרצים הבכירים ושביתת המורים עוד חפפו חשבתי על ההחמצה (אחת מני רבות) של הראשונים, שלא חוברים למורים וממנפים מאבק על דמותו של החינוך בישראל בכלל. לא רק כי המאבק ראוי והגיע הזמן; גם בגלל קשר ישיר יותר: האוניברסיטאות הן שמקבלות את התוצר של מערכת החינוך הממלכתית. ואיך לומר בעדינות, הוא לא משהו. מה שאומר שמשנה לשנה האוניברסיטאות נאלצות להשקיע יותר ויותר זמן בחינוך בסיסי. מה שאומר שמשנה לשנה יש להן פחות ופחות זמן להשקיע בהשכלה אקדמית פרופר. ומן הסתם גם התוצר הסופי שלהן יורד.
קשה לכתוב פוסט כזה בלי להעליב מישהו. אבל אין כאן שום דבר אישי, ולכל קביעה יש כמובן הרבה חריגים, של תלמידים מצוינים ורחבי אופקים. אלא שחלקם הגדול, מה לעשות, מגיעים היום לאוניברסיטה בלי כישורים בסיסיים של למידה. של הבנת הנקרא; של הצגת טיעון; של כתיבה בהירה ולא משובשת. ובמכללות, במכללות המצב הרבה יותר גרוע. בשנה שעברה לימדתי גם במכללה להכשרת מורים. עדיין לא התאוששתי מן ההלם שבהכרה כי אלו עומדים להיות מורי ומחנכי הדור הבא של מדינת ישראל. הרמה לא היתה של תיכון; היא היתה של עממי, מכל בחינה.
ואי-אפשר לכתוב קינה על מצבו של החינוך האקדמי בלי מלה על תרומתה של האינטרנט. לרשת יתרונות רבים, אבל אחד מחסרונותיה בהקשר זה הוא שעולמם של סטודנטים מתחיל להצטמצם למידותיו של גוגל: חיפוש מקורות מסתכם בגיגול ומה שהם אינם מוצאים בגוגל לא קיים לדידם. חיסרון נוסף הוא הקושי להבחין בין מקור מוסמך לשאינו כזה. השנה התחלתי להדגיש באזני הסטודנטים שלי שאינני מקבלת את ויקיפדיה כמקור אקדמי (כי ידע אקדמי במהותו הוא כזה שנבדק על-ידי בני סמכא תוך שימוש במתודות מוסכמות). ודאי שלא בתחומים מקצועיים שלהם (למשל, סטודנטית למשפטית המסתמכת על ויקיפדיה לסיכום על משפט בינלאומי…). ויש כבר מרצים שחזרו לדרוש מהסטודנטים להגיש עבודות בכתב-יד. לא כי הם משתוקקים לשוב לתקופה שבה מאמציהם הוקדשו במקום לבדיקת העבודה עצמה לפיענוח כתב-היד. פשוט כדי להקשות על השיטה החדשה הקונה לה אחיזה, של כתיבת עבודה ע"י copy/paste.
עוד בנושא: הפרולטריון של האוניברסיטאות
חברי הסגל האקדמי בישראל אינם עסוקים רק בתביעות השכר שלהם (החשובות והמוצדקות כשלעצמן) ובדרישה לאפשר להם תנאי מחקר הולמים (כן כן, מירב ארלוזורוב: יש אנשים שמקבלים שכר כדי לחקור! כך מצטבר הידע האנושי). היום הופצה בין חבריו לחתימה עצומה הדורשת מממשלת ישראל להעניק למרצים ותלמידים בשטחים גישה חופשית לקמפוסים בשטחים כדי לאפשר חופש אקדמי.
ומלבד זאת, יש לעצור את רצח העם בדארפור
עם כל ביקורת שנשמעה על המסלולים האלו בעבר, יצאו מיד המסנגרים משורותיה של האוניברסיטה שדובר בה וסיפרו עד כמה המסלול אקדמי לעילא, ללא הקלות וללא עיגול פינות. הוא פשוט אינטנסיבי. וכמובן, התלמידים מוכשרים באופן יוצא דופן. אני בעד השכלה גבוהה, ובעד שלמשרתים בכוחות הביטחון תהיה השכלה גבוהה. תואר ראשון הוא היום מינימום, מה שפעם היתה תעודת בגרות. אבל כל זה בתנאי שמדובר בתואר ככל תואר אחר, בעמידה בכל הסטנדרטים שעושים אותו לכזה ולא בהקלות וקיצורים. היום קשה לגלוש באינטרנט בלי להיתקל בפרסומים שמציעים לרכוש תואר ראשון ותואר שני, כמעט בכל נושא. וכרגיל באינפלציה, הערך יורד. אחת התוצאות היא שכיום לא חשוב רק אם יש לכם תואר, אלא באיזו אוניברסיטה עשיתם אותו. לכן האוניברסיטאות יורות לעצמן ברגל בזה שהן מורידות את ערכו של התואר שהן מספקות.
לא הייתי נדרשת לסיפורו של יאיר פרץ לולא סמיכות הזמנים ל
קרוא וכתוב 