למוסף הפוליטי של ידיעות של שבת אני מגיעה תמיד באיחור. בדרך-כלל במהלך השבוע שלאחר סוף השבוע שבו הוא יוצא; לפעמים ממש שבוע שלם אחר-כך. היום עיינתי במוסף של ה-10.4 בזכות החג. גם בכתבה 'והרי תוצאות הבחירות' של אורי משגב, שהוכתרה "מיוחד: 20 אנשי אקדמיה ממגוון תחומים דירגו ביוזמת 'המוסף לשבת' את ראשי הממשלות של ישראל".
הכתבה פורשת את הציונים שקיבלו 13 ראשי הממשלות שכיהנו עד כה בישראל. לפני הדירוג מסבירה הכתבה את המודל שהתבססה עליו, איך נבנה הדירוג הסופי ואילו הכרעות נעשו בביצוע המשאל (למשל, איך להתייחס לכמה כהונות נפרדות של אותו ראש ממשלה).
אבל אני נמשכתי קודם כל לרשימת המדרגים. שהרי הם קבעו את תוצאות המשאל. איך נקבעו הם? על זה מקדימה ואומרת הכתבה כך:
"ליבת המשאל והסיבה העיקרית לתוקפו הן המשתתפים. פנינו אל כמה עשרות מועמדים, כאשר אמות המידה נוקשות: אך ורק דמויות אקדמיות בכירות ומנוסות, בעלות רקורד מוכח בחקר ובתיעוד החברה הישראלית לדורותיה. דרשנו יכולת הסתכלות פנורמית, רחבת יריעה, והקפדנו על תחומי מחקר מגוונים: מדעני מדינה, מומחים לממשל, היסטוריונים, כלכלנים וסוציולוגים. 20 ענו לקריאה. עמדה לפניהם משימה כבירה, ותודתנו נתונה להם. מספרם, בכירותם והרקע המקצועי השונה שלהם חיסנו את המשאל מפני הטיות לא ענייניות".
יפה. ועכשיו לעניין עצמו: 20 מדרגים. בכירים, כזכור. ביניהם אשה אחת ואף לא ערבי אחד.
טוב, ברור. אתם זוכרים: הם צריכים להיות "דמויות אקדמיות בכירות ומנוסות, בעלות רקורד מוכח בחקר ובתיעוד החברה הישראלית לדורותיה". ברור שאין נשים וערבים כאלה. או שהם בין אלה שהשיבו בשלילה לפנייה, כרגיל. מה אתם רוצים מאתנו, שנעקם את הקריטריונים? שנוריד את הסטנדרטים? שנפגע בתוקף המשאל?
בלי להיכנס למה באמת עשה (או לא עשה) כתב המוסף לשבת כדי להגיע לרשימה שתהיה – בלי להוריד שום סטנדרט – גם מייצגת פנים שונים של האוכלוסייה, שראשי הממשלה המדורגים היו גם שלהם. בלי להיכנס לכך שיש קשר בין "יכולת הסתכלות פנורמית, רחבת יריעה" לבין נקודות מבט שונות, שדווקא השתייכות יותר מגוונת ופחות מיינסטרימית יכולה להביא. הרשימה הזאת של "20 אנשי אקדמיה ממגוון תחומים" מצביעה יותר מכול על איך נראית מדינת ישראל בשנתה ה-61. הרבה יותר מתוצאות המשאל על ראשי ממשלות ישראל לדורותיהם. רוצים לראות נכוחה את החברה הישראלית? הסתכלו לא בדירוג על הנמקותיו אלא במי במדרגים.
הפקולטה למשפטים (הפורום למשפט ופילוסופיה) בשיתוף עם החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית ארגנו כנס בינלאומי מכובד שנושאו שוויון.
בארצנו הקטנה לא היתה פורצת שערורייה בעקבות כנס שכזה. כנסים על טהרת גברים – לפעמים עם אשה אחת כ-token other, לכסות את ערוות מצפונם של מארגניהם – הם חיזיון נפוץ בארץ הקודש. נדרשתי לכך לא פעם ולא פעמיים. הסיבה שאני מתעכבת על כך שוב – מעבר לכך שאסור לעזוב את הנושא עד שיחול שינוי – היא התגובה הטיפוסית אך המאלפת במיוחד הפעם, של מנכ"ל אותו מכון, אחד אבינועם בר-יוסף. "המוזמנים לאירוע נבחרו על פי כשרונם ולא לפי מינם". אכן, מי היה רוצה לארגן כנסים על-פי מפתח כרומוזומי? אנחנו בעד הצטיינות וכישרון, כידוע. אלו צריכים להיות הקריטריונים הרלבנטיים (במיוחד כשמדובר בכנסים אקדמיים, לאו דווקא בכנס דוגמת זה). האמת ניתנת להיאמר, שלא תמיד מיעוטן של הנשים בכנסים כאלו נובע מכך שמארגניהם לא ניסו והשתדלו. לעיתים אלו שפונים אליהן משיבות בשלילה (ממש כמו גברים שפונים אליהם). במיוחד לא קל למצוא נשים לכנסים בתחומים שבאופן מסורתי אין הרבה נשים העוסקות בהם, כמו ביטחון. הטריק הידוע הננקט בידי מארגנים שמראית העין בכל זאת חשובה להם הוא למנות אשה כיו"ר. שתיתן את רשות הדיבור ותוודא שהדוברים לא חורגים מהזמן המוקצב להם, ובהזדמנות זאת תקשט את הבמה ואת ההזמנה או המודעה ותשקיט את המצפון. הדילמה האם להופיע כאשה-יו"ר יחידה מוכרת לי היטב. כמעט תמיד אני מכריעה בזכותה, כי החלופה – של קיום כנס ללא אף אשה – נראית לי גרועה עוד יותר. אני מקווה תמיד שהערתי למארגנים בדבר היעדרן של נשים תשפיע לפחות לפעם הבאה.
קרוא וכתוב 
