רוב התגובות שראיתי לפרסום האיגרת של נעמי זיני לבנות זוגן של משרתי השב"כ התרכזו בעיקר בפן המגדרי. במחיקת הנשים המשרתות, שהרי בני או בנות זוגן לא קיבלו איגרת מ"אשת ראש הארגון" כפי שחתמה עליה. ובתוכן המשיחי, הדוחק נשים לתפקידן המסורתי, המטריד מאוד.
כל זה נכון, אבל לא רק שזאת לא הבעיה היחידה באיגרת, זאת אפילו לא הבעיה הראשונה. הבה נניח שנעמי זיני היתה פונה גם לבני (ולבנות) הזוג של משרתות השב"כ, או שתוכן מכתבה היה אחר – האם אז היה המהלך הזה תקין? האם אז לא היה בו טעם לפגם?
הבעיה היא קודם כל עצם הפנייה של מי שאין לה שום מעמד בארגון לבני משפחה של חבריו. כשלפי הדיווחים גם הוסיפה לו קריאה ל"רעיות" לפנות אליה. בתור מה בדיוק?
"אשת ראש הארגון" איננו תפקיד. ממי היא קיבלה את הפרטים והכתובות? מי איפשר לה להשתמש במנגנוני השירות לצורך הפנייה הבלתי-מורשית? לא קשה לנחש.
כשדוד זיני היה מועמד לראשות השב"כ נאמר לנו שיש לשפוט אותו בזכות עצמו עצמו ולא להשליך עליו את מעשי או עמדות בני משפחתו. והנה כעת מכניס זיני בעצמו את אשתו ברגל גסה לתוך הארגון והופך אותו לעסק משפחתי. (שרה, מאחוריך!). שהרי ברי שהמשלוח היה על דעתו ובאישורו, אולי אף בעידודו, והוא עומד מאחורי מכתבה של נעמי. (כמו גם מאחורי חוסר התגובה של שב"כ לפניות עיתונאים בנושא).
לאשת ראש הארגון אין שום מעמד ולא סמכות או זכות לפנות למשרתיו או לבני ובנות משפחתם. כאן מתחילה הבעיה. בהמשך, אכן, התוכן המטריד מאוד. וגם העברית העילגת.
קרוא וכתוב 