תחקיר 'עובדה' – שתיעד כיצד רופאים בכירים באיכילוב דורשים כסף לעצמם ("כולל המסביבים") תמורת ניתוח של תיירים בביה"ח, בנוסף למה שאלה משלמים לשר"פ בביה”ח המכובס בשם "תיירות מרפא" – עורר את ההדים הציבוריים הראויים לו. אמר לי מישהו שהוא לא צפה אבל קרא על זה. אין ספק שהוא קרא על הדברים העיקריים והחשובים שעלו מהתחקיר הזה. מה שמי שלא ראה החמיץ הן ה"זוטות": הניואנסים הקטנים של ההתנהגות, שפת הגוף, המימיקה והלשון הגסה.
כך, הוא החמיץ את הפרופסור הנכבד המנהל את השיחה עם הסוכנת כשרגליו על השולחן, לועס מסטיק ללא הפסקה, אומר לה בשלב מסוים על הפציינטית שהיא מייצגת "שלא תזיין את השכל", ותוך כדי כך סוגר עסקה נוספת (הפעם ביורו) בטלפון שהוא מקבל תוך כדי הפגישה. והבדיחה סרת הטעם על כך שהפציינטית לא תצטרך כרטיס חזור. איזה דאחקה. כי מה זה חיים של אדם לעומת הקופון שאני יכול לגזור.
ומה אפשר לומר על התגובה של שניים מהרופאים, המכחישה וגורסת שמדובר בחולים פרטיים שלהם, שהם מעבירים לביה"ח הציבורי כדי שגם הוא ייהנה מהכנסות? כאילו לא ראינו מה שראינו ולא שמענו מה ששמענו רק כמה דקות קודם. אולי לומר, כלשון הפתגם, שההתנצלות גרועה מהחטא. (אף כי, נודה על האמת, קצת קשה להגיע לרמה של האחרון). כפי שתועד בתכנית, ניסיון להתקבל אצל אותו פרופסור מניב תור ביולי 2014. ואילו את הסוכנת הפרטית הוא ועמיתו מקבלים מיד, בבית החולים הציבורי. הממומן בכספנו.
ומדובר ברופאים ששמם הולך לפניהם. במוניטין מקצועי, בהצלת חיים, וחלקם גם במסירות אין קץ לחולים שלהם. כל זה כמובן לא פוטר אותם מהתנהגות חוקית. כפי שאמר בתכנית מנהל וולפסון (שלמיטב זכרוני הוא היחיד ממנהלי בתיה"ח המתנגד לשר"פ): רופא שמבקש ומקבל כסף במהלך עבודתו בבית החולים תמורת עבודה שהוא מבצע בשטח בית החולים, זו עבירה פלילית לכאורה. זה לא עניינו של בית החולים, צריך להעביר את זה לטיפול המשטרה. דומה הדבר לפקיד משרד הפנים שידרוש שוחד תמורת הנפקת תעודת זהות.
כדאי גם לזכור שמדובר ב"טאלנטים" ששכרם בבית החולים הציבורי על פי ההערכה עולה על 100,000 ש"ח לחודש. ושאת הנכסים שמפירותיהם הם נהנים בפרקטיקה הפרטית (החוקית) – ניסיון, פרופסורה, מוניטין – הם צברו במערכת הציבורית.
אבל השאלה המעניינת היא איך זה קורה? זה קורה לא רק כי תאוות הבצע מעוורת; כי אין גבול ל-greediness. זה קורה כי אפשר. כי הם יכולים. כי יש בידיהם כוח. כי אנשים אחרים זקוקים להם נואשות – אנשים חולים, כואבים, חרדים, מיואשים ואבודים. שיעשו הכול כדי לזכות בחייהם או בבריאותם. מערכת היחסים שלהם עם הרופאים אינה שוויונית. לאחרונים יש כוח ושליטה עליהם. ואת הכוח הזה רופאים מפעילים על חולים בצורות שונות. באחת מהן, של ניצול ממש, חזינו ב'עובדה'.
מנהל איכילוב הסתפק בתגובתו בתחילה בהוצאת חוזרים; שהבהירו "נהלים". לאחר מכן התעשת, אולי בעקבות הסערה הציבורית שקמה, ופתח בהליך המבקש להשעות את אותם רופאים. באיחור נכנס גם משרד הבריאות לתמונה, כולל דרישה לחקירה משטרתית במידת הצורך. רק שלא מדובר בשלושה רופאים. מדובר באלה שנתפסו. מצד שני, יש להדגיש שממש לא כל הרופאים נוהגים כך. ישנם רופאים נפלאים, לא פחות טובים, הנוהגים כחוק וביושרה מקצועית. למעשה, זה רכיב של להיות רופא טוב.
כי יש הרבה מה לומר גם על ההפרדה שיש המנסים ליצור בין "מקצועיות" לבין עמידה בכללי האתיקה. אתיקה מקצועית דורשת גם את המקצועיות ה"צרה”, אבל גם כללים המשקפים את ערכי המקצוע הרחבים יותר ואת הדרישות שלנו כחברה דמוקרטית בכלל מכל פרקטיקה המתבצעת במסגרתה. או על ההפרדה המלאכותית בין “מקצועיות” לבין אנושיות. אין דבר כזה רופא "מקצועי" שמזלזל בחולים ומשפיל אותם, למשל. רופא כזה אינו יכול להיות רופא טוב. ואחד מתפקידיה של אתיקה מקצועית הוא לרסן את הכוח. על ידי כללים שיש לעמוד בהם גם בעת חולשת אופי או רצון.
לפני זמן מה פורסם בהארץ מאמר (ברישום) של פרופ' עוזי בלר, רופא רב זכויות משערי צדק, שתמך בהכנסת שר"פ לבתי החולים. בין השאר מחה בלר על "הצגת הרופא כרודף בצע חסר מצפון, המוכן לעשות הכול ללא מגבלות אתיות". המחאה במקומה. ודאי שהכללה כזאת היא בעייתית. אבל איך מסתדר איתה הנתון – שהוא עצמו מביא במאמר – ש"מרכיב הניתוחים המיותרים בבתי חולים פרטיים מוערך ב-50%". 50% ניתוחים מיותרים! הוא אמר. "מגבלות אתיות", מישהו? כנגד תופעה זאת תפעל, לדעתו, רק ביקורת העמיתים בתוך בתי החולים הציבוריים. נו, כן, כמו שהיא פועלת במקרים שחזינו בהם ב'עובדה'.
מערכת הבריאות זקוקה לריפוי בהרבה מאוד היבטים. אף אחד מהם לא משחרר שום רופא מלהיות לא רק מנתח טוב, אלא גם רופא הפועל על פי האתיקה, כפוף לחוק, נוהג ביושרה ומפגין יחס אנושי לחוליו. ומכיוון שלא כולם יכולים לעמוד בפיתוי, יש לרסן את הכוח שיש לרופאים. כדי שלא יפעילו אותו על הנזקקים להם רק כי הם יכולים. במה שאפשר לסכם במלה אחת: חרפה.
אכן מחפיר, אבל –
גיליתי שיש כאן ד"ר ג'קל ומיסטר הייד. כי לא מעט מגיבים ברשת גם ציינו את המסירות של אותם רופאים בטיפול ביקיריהם שהיו ברפואה הציבורית.
ועוד משהו מפריע לי כאן – לא בטוח שתכנית תחקירים כזו היא המקום לחשוף התנהלות כזו. מדובר בתופעה במערכת שלמה, לא באיזה בית חולים נקודתי. לחשוף ו"לשפד" 3 רופאים מתוך כלל המערכת הרפואית – יש בזה משהו לא נכון וקצת מעוות לדעתי.
מחפיר כפי שמגיבה נינה ואני מרשה לעצמי להוסיף ומסוכן.
לא רק מערכת הבריאות זקוקה לריפוי. המערכת כלה זקוקה לניקוי יסודי.
שביתת הרופאים הציפה את הבעיה והפתרון שהושג לא התייחס כלל לבעיה. המחסור ברופאים כמו המחסור במורים כמו המחסור בבעלי מקצועות חשובים אחרים נובע מכשלון ניהולי מתמשך של רשויות המדינה.
די היה לי לראות את ראש הממשלה מתדרך ראש עיר, שר ופונקציונרים אחרים בכדי להבין שמי שכיכב בכיבוי השרפה בכרמל הוא ה"מנצח" שמכשיל כל פעם מחדש את ה"תזמורת"
השאלה אותה אני מותיר עכשיו ללא התייחסות היא, איך? ולמה? הוא מצליח למכור לנו כל פעם מחדש את כישוריו?
מסכים לכל מילה אולם יש למחות נגד תיירות המרפא שמשמעה שיותר ויותר ישראלים נאלצים לשלם על מה שהיה אמור להיות מסופק במסגרת הרפואה הציבורית. בנושא הזה השקרים של המערכת הרפואית פשוט לא ייאמנו. בכל פורום טוענים שחסרים רופאי ובמיוחד מנתחים ומרדימים ולמרות זאת תיירות רפואית בכלל לא פוגעת אלא מסייעת. חייבים לא להגביל כהצעת החוק אלא פשוט לאסור תיירות מרפא בבתי חולים ציבוריים.
ממליץ לקורא את הספר מגילת סן מיקלה, של אכסל מונטה. מונטה הציב סטנדרט גבוה מאוד של יחס לכסף בטיפול הרפואי. לדוג' סיפר שהוצע לו להצטרף לגילדת רופאי הצמרת ברומא, שבין היתר מחיייבת מחיר מינימום, אבל מאפשרת לכל רופא לקבוע את מחיר המקסימום. מונטה דחה את הצעה על פניה, והציע לגילדה לחייב מחיר מקסימום, ולהשאיר את מחיר המינימום לשיקול הרופא…
לא רק ענייני כסף, אלא גם יחסי רופא חולה, יחסי דת ורפואה וסוגיות נוספות כלולות בספר המקסים הזה. לא כל ההשקפות שלו בנוגע לאתיקה היו מתקבלות היום (כמו ההתנשאות המקצועית כלפי החולים, שהוא ממש חייב).
כל איסור או אילוץ שיוטל על הרופאים לא רק שאינו יכול להקל את הבעיה אלא עלול למוטט כליל את הרפואה הציבורית.
לעשירי הארץ ולמנהיגינו יש פתרון, ואילו לנו יש הצעות שיכולות להרחיק מפשוטי העם גם את המעט שיש להם.
"רופא חינם שווה חינם". הבעיה המחפשת פתרון היא איך לאפשר לאלה שבאמת רוצים לעסוק ברפואה לעשות זאת בכבוד.
מורה כרופא או כל נותן שירות חיוני אחר יכבד את מכבדיו ולא אליל הכסף יהיה לנגד עיניו
לדן אריאלי יש בספרו האחרון "האמת על באמת" פרק מעניין על ניגוד אינטרסים, עם דוגמאות רפואיות. אנחנו נוטים לחשוב (בטעות) כי הרופא ימליץ את הטוב ביותר עבורנו, אבל מה לעשות ויש דבר כזה הנקרא ניגוד אינטרסים. הוא מתאר סיטואציה משעשעת עם רופא בכיר שהוא, אריאלי (כמטופל) עמד בסירובו לקבל טיפול ולכן חסם את דרכו של הפרופסור לפרסם מאמר בכתב עת מדעי. הוא הבין את התנהגותו גסת הרוח (והבלתי מקצועית) של הרופא רק כשדיבר עם רופא זוטר.
מוסר השכל ממי שקוראת את ספרו כרגע: על כן יש למנוע בכל אפשרות שהיא מצב של ניגוד אינטרסים .