(יום) ירושלים האחרת

28 במאי 2003 על-ידי נעמה

כמה נתונים:

ישראל הפקיעה למעלה משליש (24,500 דונם, רובן היו בבעלות פרטית) מן הקרקעות שסיפחה ב-1967. עד סוף 2000 נבנו על הקרקעות שהופקעו במזרח העיר קרוב ל-44,000 יחידות דיור לאוכלוסייה היהודית ואף לא אחת לאוכלוסייה הערבית.
82% מכלל יחידות הדיור שנבנו בירושלים מ-1967 ועד סוף 2000 נבנו לאוכלוסייה היהודית. בין 1990 ל-2000 – רק 11.4% מיחידות הדיור נבנו לפלסטינים.
במקביל חנקה ישראל את התפתחותן של השכונות הפלסטיניות, ביטלה את תכניות המתאר הירדניות וכשהכינה סו"ס תכניות מתאר (בשנות השמונים), הן הטילו מגבלות חמורות על הבנייה (רק 11% משטחה של ירושלים המזרחית מותר לבנייה). התוצאה: בנייה בלתי-חוקית, והריסה מסיווית מטעם הרשויות, למרות שהיקף עבירות הבנייה במערב העיר גדול יותר.
פחות מ-10% מתקציב הפיתוח של עיריית ירושלים לשנות 1999 הוקצה לשכונות הפלסטיניות, שתושביהן מהווים שליש מתושבי העיר.* שכונות שלמות אינן מחוברות למערכת הביוב, אין בהן כבישים סלולים ולא מדרכות. במערב העיר 1000 גינות ציבוריות. במזרחה: 45. במערב העיר 36 בריכות שחייה. במזרחה: אף לא אחת. במערב העיר 26 ספריות ציבוריות. במזרחה: שתיים.
במשך שנים שלל משרד הפנים את מעמד התושבות והזכויות הנלוות אליו ממי שעבר להתגורר מחוץ לגבולותיה המוניציפליים של ירושלים (לפרברים, או למקום אחר באופן זמני).
הביטוח הלאומי עורך חקירות, שלא על-פי כללי המינהל התקין, שמטרתן להוכיח כי התושבים הערבים אינם מתגוררים למעשה בירושלים, וכתוצאה מכך שולל מהם זכויות סוציאליות המגיעות להם על-פי חוק. אחת התוצאות: כ-10,000 ילדים ערבים חיים ללא ביטוח רפואי בירושלים.