Posted in זכויות אדם, tagged אינטרנט, אמנסטי, סין on 28 בינואר 2004|
בדוח חדש, תוקפת אמנסטי אינטרנשיונל את מיקרוסופט וענקי מיחשוב אחרים על מכירת טכנולוגיה שמאפשרת לרשויות הסיניות לשלוט ולפקח על שימוש באינטרנט, מה שהוביל לעלייה במספר הנעצרים בשל שימוש ברשת שאיננו נושא חן בעיני השלטנוות. סין מאפשרת גישה לאינטרנט אך מצנזרת אותה ואוסרת על שימוש דיסידנטי ברשת. כיום עצורים בשל כך 54 בני-אדם בסין, שאמנסטי רואה בהם אסירי מצפון וקוראת לשחררם מיד וללא תנאי.
Posted in פמיניזם, tagged Roe v. Wade, הפלות on 22 בינואר 2004|
בדיוק היום לפני 31 שנים נתן בית-המשפט העליון של ארה"ב את פסיקתו ההיסטורית בעניין ההפלות, במקרה של Roe v. Wade. בית-המשפט הבחין בין שלושה שלישים בהריון, התיר הפלות בשליש הראשון ואסר כל התערבות של מדינות באמצעות חוקים בשלב זה.
ההצדקה להפלות מתבססת בשיטת המשפט האמריקאית על הזכות לפרטיות, שנחשבת כיום לזכות חוקתית למרות שאיננה מופיעה בחוקה במפורש. הפסיקה המפורשת הראשונה של בית המשפט העליון האמריקאי שקבעה את הזכות לפרטיות היא מ-1965, במקרה שעסק בחוקתיות חוק של מדינת קונטיקט שאסר על מכירת אמצעי-מניעה. שיאה של הכרה זו היה ב-Roe v. Wade, שבו קבע בית-המשפט כי זכותה של אשה לפרטיות כוללת את החלטתה אם להפסיק את הריונה אם לאו.
הלינק הוא לכתבתו של הניו-יורק טיימס מאותו יום. מומלץ לקרוא את המאמר שמופיע בסימניה שלי בטור הימני (שם אני מרכזת מאמרים מעניינים שאני מוצאת ברשת), חירות, לוגיקה והפלה, אשר מנתח את הטיעונים המוסריים והמשפטיים בעד ונגד הפלות.
[כפתורים: מהקטלוג של NOW]
Posted in חוק ואתיקה, tagged יועמ"ש on 20 בינואר 2004|
מקורבי נציב השב"ס מבטאים היום את כעסו על היועץ המשפטי שלו, שהסביר לו מדוע אי-אפשר למנוע מיגאל עמיר להינשא. הנציב גנות קיווה לקבל הסבר משפטי הפוך, איך למנוע ממנו זכות זו. "יועץ משפטי טוב הוא אחד שפותר בעיות, לא אחד שיוצר בעיות", צוּטטו בעיתון המקורבים.
היועמ"ש הבא(?) האתגר: ליצור "בעיות"
הרי לנו בקליפת אגוז התפיסה השלטת בישראל, של היועץ המשפטי כמשרת אדוניו, חיט התופר את החוק למידותיו של הקליינט שלו. נכון שמשפטנים מתמחים לעיתים במציאת ה"חורים" בחוק שיעבדו לטובת מַרְשם, אך לא פחות מכך הם נציגים של שלטון החוק, במיוחד כאשר הם מכהנים כיועצים משפטיים של רשות ציבורית ומייצגים גם את האינטרס הציבורי. חלק מרכזי בתפקידם הוא לדאוג לכך שהמעסיק שלהם לא יפעל שלא כחוק. וכאן יש לצלש את היועץ המשפטי של השב"ס חיים שמואלביץ, שעשה בדיוק את המוטל עליו.
אחת הטענות כלפי היועץ המשפטי לממשלה היוצא היתה שהוא מעל בתפקידו זה, להתריע על אי-חוקיותן של פעולות הממשלה. תפקידו של יועץ משפטי איננו להכשיר את השרץ אלא לדאוג לשלטון החוק ולאכוף אותו. וזה אומר הרבה פעמים ליצור בעיות.
Posted in חוק ואתיקה on 18 בינואר 2004|
הכותרת הראשית של הארץ מבשרת שהפרקליטות התריעה בפני רה"מ כי תתקשה להגן על תוואי הגדר בבג"ץ ובבית-הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ).
רגע, אם יש בעיה עם חוקיות התוואי, ועם השלכותיו ההומניטריות (ואלו הן הבעיות המשפטיות הכרוכות בהקמת הגדר, לא עצם הקמתה), איפה היתה הפרקליטות עד עכשיו? וליתר דיוק, איפה היה היועץ המשפטי לממשלה? לשם מה הוא יושב בישיבות הממשלה (מנהג פסול כשלעצמו) אם לא כדי להתריע על אי-חוקיותן של פעולות שהיא מתכוונת לנקוט? הרי לא יכול להיות שהוא שם בשביל הבורקס.
חובתו היתה להתריע על כך ולא לחכות עד שתוגש עתירה לבג"ץ או שהעצרת הכללית של האו"ם תבקש מה-ICJ חוות-דעת על ההשלכות המשפטיות של בניית הגדר.
ר' גם מכתב למערכת הארץ
Posted in ספרים on 16 בינואר 2004|
לכבוד ביקורה של הסופרת ג'מייקה קינקייד בארץ (כאורחת אוניברסיטת תל-אביב), הנה שוב הביקורת שכתבתי על ספרה אני ג'ון/לוסי, שהתפרסמה במעריב במאי 2000.
Posted in זכויות אדם on 15 בינואר 2004|
כותרת בהארץ מהיום: מורה מפתח תקוה ביצע מעשים מגונים בלפחות שלושה מתלמידיו. חזקת החפות? לא שמעו על זה שם.
כל עוד לא הורשע, אדם הוא בחזקת חף מפשע. לכן המורה חשוד בביצוע מעשים מגונים, ולא "ביצע" אותם, גם אם הודה במעשה. בינתיים העיתונות עדיין לא מחליפה את בתי-המשפט.
העובדה שהוא חשוד בלבד מוזכרת בידיעה עצמה, אבל הכותרת קובעת עובדה אחרת, והכותרת קובעת מאד. אין מספיק מקום לציון ה"ניואנסים"? דווקא בדקתי: במקום "ביצע מעשים מגונים" אפשר היה לכתוב "חשוד במעשים מגונים". זאת תוספת של אות אחת בלבד. שום דבר גם לא היה קורה אם הכותרת היתה בפונט קטן יותר, או אפילו משמיטה את הפרט החשוב שמדובר במורה מפתח-תקווה, לטובת שמירה על זכויותיו. וגם על האתיקה העיתונאית.
Posted in שונות, tagged הארץ, חנוך מרמרי on 10 בינואר 2004|
בכתבתו של אביב הורביץ בהעיר על התפטרות עורך הארץ ("רעידת אדמה בהארץ". נו, באמת), נכתב כי המו"ל עמוס שוקן ציפה לראות את חנוך מרמרי בתפקיד עורך העיתון עד צאתו לגמלאות. לא ברור אם זו אכן עמדתו, מה שצוטט מפיו בכתבה היא כוונתו להציע למרמרי קדנציה נוספת כעורך. מרמרי בן 56 ועורך את הארץ מזה 13 שנים. גם בלי העלאת גיל הפנסיה, הוא צפוי לצאת לגמלאות רק עוד 9 שנים.
חנוך מרמרי
ללא קשר לעיתון הארץ או לתפקודו של חנוך מרמרי כעורך, שעליו אין לי כל מושג מלבד התרשמות כללית כקוראת, זאת נראית לי עמדה שגויה. לשום ארגון או עסק, ועיתון בכלל זה, לא טוב שעובדיו בכלל ובכיריו בפרט לא מתחלפים במשך תקופה כה ארוכה. לא טוב לא להם ולא לארגון.
משירותי בצבא זכור לי אל"מ אחד שהאגדה סיפרה כי הוא הודיע שמתפקידו הנוכחי הוא ייצא רק עם דגל המדינה – על לוחית הרישוי של הווליאנט (רכב התא"לים, בזמנו) או על הארון…
עיתון הוא עסק פרטי אבל יש לו גם תפקיד ציבורי. זהו מתח שלא קל לנווט איתו. לפני מרמרי, הארץ התנהל כעסק משפחתי והעורך הקודם שוחרר משורה רק עם מוות. אם שוקן ג'וניור התכוון לראות את מרמרי על כס העורך רק עד גיל הפנסיה, הוא הוריד קצת את הרף.
Posted in זכויות אדם, tagged בג"צ, זכויות אדם, זכויות כלכליות וחברתיות, קיום בכבוד on 9 בינואר 2004|
בג"ץ הורה השבוע למדינה להגדיר תוך 10 ימים מהו הסטנדרט לקיום אנושי מינימלי בכבוד. זה איננו "ליקוי מאורות" כפי שכתב נחמיה שטרסלר בהארץ ביום שלישי, בטענה כי בכך מרחיב בית המשפט את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו עד אבסורדום; שכן ללא ספק לאנשים יש זכות לקיום אנושי נאות (ולא רק מינימלי). אבל הטענה כי זהו אינו נושא משפטי אלא פוליטי ראויה לבחינה מעמיקה. מרגע שזכויות חברתיות יוכרו כזכויות חוקתיות, יוכל בג"ץ, במסגרת הביקורת השיפוטית, גם לבטל צעדים והסדרים כלכליים. הטענה כי בכך הוא מתערב בסדרי-עדיפויות פוליטיים איננה טענה של מה בכך. סדרי-עדיפויות אלו הם ביטוי לרצון הדמוקרטי שגם מאחוריו מסתתרת זכות שחשיבותה לא מבוטלת: להשתתפות פוליטית וקביעת סדרי החברה.
זכויות כלכליות וחברתיות אינן חדשות על הנייר: הן מנויות בהכרזה האוניברסלית בדבר זכויות-האדם משנת 1948. המחלוקת האידיאולוגית לגביהן בין מזרח למערב, במשך שנות המלחמה הקרה, גרמה לכך שההכרזה לא תורגמה לאמנה אחת אלא לשתיים: אחת בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות ואחרת בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות. בפועל, רוב ארגוני זכויות-האדם עסקו בעיקר בזכויות האזרחיות והפוליטיות. בשנים האחרונות השתנתה המגמה וכיום זהו "בון טון" בארגונים אלו לקדם במקביל (ואפילו ביתר עוז, למען הדימוי העצמי) את הזכויות הכלכליות והחברתיות. המשך…
Posted in חוק ואתיקה on 4 בינואר 2004|
בעקבות מקרה שהגיע לבית-המשפט, מתלהט הוויכוח בבריטניה בנושא הזכות לחיים ואפליה נגד אנשים עם מוגבלויות. כל זאת בעקבות תלונות על כך שרופאים רושמים ברשומה הרפואית של החולים הוראת "אין להחיות" (D.N.R) ללא הסכמתם, או מניחים הנחות לא-מוצדקות לגבי איכות-חייהם (מה קורה שם בבריטניה?).
נ' בת ה-11 אושפזה ב-Royal London Hospital עם קשיי נשימה. אמה טוענת שכשהיא הפסיקה לנשום נאמר לה שיש לאפשר לה למות בשלווה כי לא שווה לחבר אותה למכשירים, ושהרופאים סירבו להאזין לתחינות לטפל בבתה. נ' הוחייתה על-ידי אחת האחיות והועברה לבית-חולים אחר, אך משפחתה הגישה תביעה נגד בית-החולים והדיון ייפתח החודש. פרקליט המשפחה אמר כי השאלה היא האם ראוי לקבל החלטות לגבי טיפול על בסיס נכות. הן שר הבריאות והן הנציבות לזכויות נכות הצטרפו כצדדים בתיק, בשל חשיבותו.
Posted in חוק ואתיקה on 1 בינואר 2004|
"מישהו מדבר עליכם מאחורי הגב? כעת תוכלו לשמוע זאת בקלות", מתלהב דואר-הזבל של הבוקר, הממליץ על מכשיר אלקטרוני מתקדם שמאפשר לשמוע שיחה ממרחק של עד 100 מטר.
לא תודה, לא מעוניינת לשמוע מה שאומרים עלי מאחורי הגב. מנסיוני זה רק עשה לי רע. אבל מה שיותר חשוב, יש אנשים שחושבים שזוהי מעלה מוסרית לבוא לספר למישהו מה אמרו עליו מאחורי הגב, או לפחות שזה מעיד על איזה יושר מובהק, נאמנות לאמת ומחויבות לבת-שיחם, שהרי זה רק לטובתה שתדע שמי שהיא חושבת שמיודד אתה בעצם מלכלך עליה.
זהו שלא. כבר מזמן אני סבורה שהשליח, או המבשר, לא רק גורם רעה אלא בעיקר חורש רעה.
נכון שזה תלוי בנסיבות וביחסים בין השליח למקבל הבשורה, אבל פעמים רבות מדי ראיתי שהמוטיבציה האמיתית היא להאדיר את כוחו של המבשר, ללא שום מחשבה האם בכך הוא משרת את האינטרסים של המתבשרת, ולעתים קרובות פשוט כדי לספק איזה יצר אפל ולא-מודע, אולי, לסכסך ולעשות רע.
המצב האידיאלי היה שאת מה שיש לנו לומר נאמר בפני בן-שיחנו, ומה שאי-אפשר לומר בפנים פשוט נימנע מלומר, גם מאחורי גבו. כל עוד זה איננו המצב, מה שנאמר מאחורי הגב צריך להישאר שם.
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה
קרוא וכתוב 
