זוועות על הלשון
השבוע פגשתי בכנס אחד פעילת זכויות-אדם שטענה בפני שהחומתגדר היא "מעשה זוועה"
(atrocity, השיחה התנהלה באנגלית). אז אם החומתגדר היא מעשה זוועה, איך נקרא למה שקורה בצפון-קוריאה, למשל? או בקונגו, או באוגנדה? איך נכנה ג'נוסייד, עינויים, רצח ואונס המוניים, כריתת איברים? בואו לא נוזיל את הלשון שלנו (ואת הקטגוריות המחשבתיות שהיא מבטאת). יש הבדל בין פגיעות בזכויות-אדם לבין מעשי זוועה. החומתגדר גורמת לפגיעות קשות בזכויות-האדם של הפלסטינים, היא לא מעשה זוועה.
פּגיעוּת
איחולי בריאות לשרה לאיכות הסביבה יהודית נאות, שחזרה למשרדה בלי יכולת דיבור אחרי ניתוח להוצאת מיתרי הקול. מעורר הערכה. זכויות לאנשים עם מוגבלויות הוא אחד הנושאים שאמורים לגעת בקלות ללבנו, בגלל הפְּגיעוּת שלנו. שהרי כל אחד מאתנו לא רק יכול היה להיוולד עם נכות, אלא עלול להיהפך לכזה בכל רגע בעקבות מחלה או תאונה, חלילה. עכשיו נראה את נאות מקדמת חוק שיחייב מקומות עבודה ציבוריים לקבל אחוז מסוים של עובדים עם מוגבלויות, שמתקשים במיוחד להשיג עבודה. לא כולם מונו לשׂרה לפני שחלו.
לא חייבים לקרוא עד הסוף
לחברת ילדות שלי היה אבא שיום אחד היא סיפרה לי על הבעיה שלו: הבן אדם לא מסוגל לצאת מסרט באמצע, גרוע ככל שיהיה. אני, לעומת זאת, עומדת על זכותי (לדעתי היא גם ממש חובה, כלפי עצמנו) לצאת באמצע מסרטים ולא לקרוא עד הסוף ספרים (מלבד אלו שאני כותבת עליהם), אם אני חושבת שהם לא שווים או שאני לא מתחברת אליהם. הזמן קצר, הספרים מרובים, ובמקום להתענות עם ספר שלא מדבר אלי, אני מעדיפה לבלות עם ספר שמאיר אלי פנים. במסגרת הוידוי הזה, הנה שמות של שני ספרים שלא סיימתי לאחרונה: מר פוטר של ג'מייקה קינקייד והכל מואר של ג'ונתן ספרן פויר.
Witness – תיעוד בווידאו של פגיעות בזכויות אדם בעולם
בזכות – זכויות אדם לבני-אדם עם מוגבלויות
ורוני כותבת על זכות קריאה נוספת – הזכות לקרוא ספרים "לא טובים"
