בערב ראש השנה תש"ס פירסמה תלמה אדמון ב'ספרות וספרים' של מעריב פרוייקט מיוחד בשם "צידה לדרך", שהוקדש למילניום הבא שעמדנו על סיפו. כל אחד מן הכותבים התבקש לכתוב על יצירת ספרות שאותה בחר לשאת עִמו כצידה רוחנית לאלף השלישי. אני בחרתי בשירו של פאול צלאן, פוגת מוות.
קרוא וכתוב 
השיר הזה פשוט מהפנט.
השיר המקולל הזה, כמה תרגומים לעברית כבר קראתי: חמישה? עשרה? והספירלה מנכסת פנימה פנימה, מרדף קולות ומרדף רוחות-רפאים. אני יודע איזה ניצחון-רוח את רואה שם, בחשיפת גיהנום, באיש שצלל אל הסיין. בכל מקרה, אין זו "שירת שואה" (יהיה המובן של הביטוי הזה באשר יהיה)- זוהי צידתי, צידתי שלי.
אני יודע איזה= אני לא יודע איזה
היום ראיתי את הספר שלך בצומת ספרים, חייכתי לעצמי