קרוא וכתוב

מכתבי המתפרסם היום בהארץ מחמיץ כמה נקודות של המקור, מפאת קיצורים.
להלן הנוסח המלא:

הזכות להינשא אינה מסכנת את הדמוקרטיה

בתגובה על "רצח בצל הנישואים" מאת אמנון ברזילי (הארץ 29.6.04)

יגאל עמיר רצח ראש ממשלה אך זה איננו משנה את העובדה כי הוא נשפט והורשע  על רצח. החומרה המיוחדת של הניסיון להשפיע על התהליך הדמוקרטי באמצעים אלימים ובלתי-קבילים מקבלת את ביטויה בתחום הציבורי, בקביעת יום זיכרון ממלכתי, לא בסוג העונש הפלילי המושת על הרוצח. כאסיר הוא ככל האסירים ועליו לקבל את כל הזכויות שמגיעות להם. על-כן השאלה אם הוא זכאי להינשא איננה שונה מהשאלה האם רוצחים אחרים זכאים להינשא. הכנסת כבר פעלה באופן פסול כאשר חוקקה חוק מיוחד עבור עמיר (האוסר על חנינתו), תוך הפרת העיקרון שעל חוקים להיות כלליים ואוניברסליים ולא לגופו של אדם.

אמנון ברזילי סבור שליגאל עמיר אסור להינשא ולהביא ילדים לעולם. נישואיו אלה יהיו נישואים אידיאולוגיים ולא נישואים מתוך אהבה. האם הוא מבקש להוסיף לסמכויותיו של רשם הנישואים את הסמכות לבדוק האם הנישואים נערכים מתוך אהבה? האם תוקם "משטרת אהבה" וממתי מפקחת המדינה על מניעי הנישואים?

טיעונו של ברזילי כי באיסור על נישואי עמיר מופעל העיקרון של "דמוקרטיה מתגוננת" איננו רק מופרך אלא מסוכן. מקורו של הרעיון "דמוקרטיה מתגוננת" בהלכת ירדור, שבה פסל בית-המשפט העליון את רשימת אל-ארד מלהתמודד לכנסת. ברזילי מציג עיוות מרחיק לכת של הרעיון של "דמוקרטיה מתגוננת", המדגים את הסכנות הצפויות בניצולו לרעה כדי לשלול זכויות. עם הסכנות הצפויות לדמוקרטיה מהמבקשים להחריבה בכוח צריך להתמודד. יש לצורך כך כלים במשפט הפלילי ולפעמים צריך להגביל חירויות לשם כך. הזכות להינשא ודאי איננה אחת מהן.

ולבסוף, ברזילי תוקף את אותם חלקים בשמאל שמתוך "איוולת וחולשת דעת" תומכים בזכותו זו של עמיר. העצוב הוא שהיו אנשי "שמאל" שקראו לשלול אותה. לרבים, הן בשמאל הן בימין, זכויות אדם אינן אלא כלי בשירות משנתם הפוליטית.