פורסם בהארץ, 31.7.05
לאחר הפיגועים הרצחניים בלונדון נשמעו בבריטניה, שבה אני שוהה כעת, קולות המביעים הבנה ואף הצדקה לטרור. לא בלונדון, חלילה. בתל אביב ובירושלים. שם, אומרים לנו, "זה משהו אחר". שם יש כיבוש "שנמשך 60 שנה".
דברים כאלו נאמרו במפורש על ידי כמה מנהיגים של ארגונים מוסלמיים, אך גם על ידי ראש העיר לונדון (כפי שדיווח ג'ונתן פרידלנד בגרדיאן). הם מקבלים חיזוק מובלע כאשר עיתון דוגמת הגרדיאן מכנה (בצדק) את מפגעי לונדון "טרוריסטים", בעוד שאת מפגעי תל אביב וירושלים הוא מקפיד לכל אורך הדרך לכנות "מיליטנטים" או "אקטיוויסטים".
גורמי הטרור אינם עשויים מקשה אחת ולא ניתן לדבר עליהם ככאלה. לעתים מדובר במאבק בכיבוש או בשלטון מסוים, לעתים – במאבק של קיצוניים להשליט את פרשנותם לדתם. אבל אסור שמדיון בסוגי טרור וגורמיו השונים ישתמע כאילו בנסיבות מסוימות זהו אמצעי קביל. אין טרור "טוב" וטרור "רע". ניסיון להבין את הסיבות לטרור על מנת להיאבק בו הוא דבר אחד. גילוי הבנה לטרור עצמו וניסיון לספק לו הצדקה – מובלעת או מפורשת – הם דבר שונה לחלוטין. צריך לומר באופן הברור ביותר, שיהיו אשר יהיו מניעיה, פעולה השמה לה למטרה הריגה ופציעה של אזרחים לעולם איננה מוצדקת.
עיקרון מרכזי בהגנה על זכויות אדם מורה לנו להבחין הבחן היטב בין מטרה לבין אמצעים. מטרה, מוצדקת ככל שתהיה, לעולם איננה מקדשת את כל האמצעים. אי-הכרה בהבחנה זו היא טעותם של המבקשים להצדיק את הטרור בשם המטרות שהוא מנסה לקדם, שאותן הם אוהדים. כאשר הצדקת הטרור (במובלע או במפורש) באה מצד אנשי שמאל, הרואים עצמם כהומניסטים ומציגים עצמם כמגיני זכויות אדם – מדובר באיוולת שהיא גם בלתי נסלחת.
הבה נניח לרגע, לצורך הדיון, כי מדובר בטרור הפועל רק כדי לשים קץ לכיבוש, שהוא כשלעצמו בלתי מוצדק. מי שסלחניים כלפיו אומרים, בעצם, שמכיוון שהמטרה מוצדקת, מותר לנקוט למענה את כל האמצעים. אבל האם זוהי גם עמדתם של אותם אנשים בנסיבות אחרות? האם מטרתה של מדינה להגן על אזרחיה – מטרה מוצדקת לכל הדעות – מתירה שימוש בכל האמצעים לשם כך? בהחלט לא.
נשאלת איפוא השאלה מדוע ניתנת תשובה שונה כשמדובר באמצעים שנוקטים טרוריסטים. אם היא נעוצה בעמדה פוליטית, היא איננה מתיישבת עם זכויות אדם; על כן המצדדים בה אינם יכולים לעטות אצטלה של מגיניהן. מי שמצדיק את הטרור בשם השתחררות מכיבוש, או בשם כל מטרה אחרת, שומט את השטיח של זכויות אדם מתחת לרגליו. גם כשמדובר בסכסוך מזוין, סעיף 3 המשותף לכל אמנות ז'נווה אוסר הרג מכוון של אזרחים. סעיף זה נחשב הוראה המחייבת בכל הנסיבות, והוא מחייב לא רק מדינות אלא גם ארגונים לוחמים. ארגונים בינלאומיים לזכויות אדם חיוו דעתם כי הפרה שיטתית של איסור זה נחשבת פשע נגד האנושות.
את מידת העקביות של אותם חוגים הסבורים כי לא הכיבוש האכזרי בצ'צ'ניה על ידי רוסיה ולא רצח-העם בחבל דארפור שבסודאן "מצדיקים" את הטרור, אלא רק הכיבוש הישראלי – ישפטו כל אחד ואחת. אבל הטענה שרק פעולותיה של ישראל, מגונות ככל שיהיו, נוטלות מאזרחיה את ההגנה הבינלאומית המגיעה לאזרחים – היא טענה בלתי מוסרית בעליל. רוב מבצעי הפשעים הגדולים בהיסטוריה טענו להגנתם שהם עשו זאת למען מטרות שהם ראו כנעלות. לא נוכל למנוע את הישנותם של פשעים דומים בלי שנעמוד בבירור על כך ששום מטרה לא מצדיקה פיגועי טרור נגד אזרחים.
עוד בנושא:
"בכל האמצעים שהם מוצאים לנכון"
