סמואל אליטו הבן הושבע היום (שעון ארה"ב) לכהונת שופט בבית המשפט העליון של ארה"ב, לאחר שהסנאט אישר את מינויו ברוב של 58 מול 42 מתנגדים. להצלחה השמרנית אחראי לא רק הנשיא ג'ורג' דבליו, בעל הסמכות למנות שופטים לערכאה זו, שאמר הערב בנאום השנתי על מצב האומה כי ימשיך למנות שופטים שיהיו משרתי החוק ולא כאלו ש"יחוקקו מהספסל". ההצלחה היא גם של קמפיין מאורגן להפליא של ארגוני שטח שמרנים. במינוי האחרון הם קצרו את הפירות שנטעו כבר ב-1982, בתקופת כהונתו של הנשיא רייגן. תכניתם נועדה לדאוג לכך שמועמדים שמרנים כדבעי יאכלסו את בית המשפט בבוא העת. היא בוצעה תוך יצירת מאגר של משפטנים שמרנים, שנדחפו למעלה במהלך מתואם. בין השאר הופיעו ברשימה שמותיהם של ג'ון רוברטס וסמואל אליטו. השלב האחרון נכנס לפעולה לפני כמעט שנה, כשהחלו להתפשט השמועות על בריאותו הרופפת של נשיאו הקודם של בית המשפט, ויליאם ראנקוויסט, שהלך בינתיים לעולמו. התכנית דפקה כמו שעון. למעשה, מינוים של רוברטס לנשיא ביה"מ ושל אליטו לשופט עלה על ציפיותיהם הוורודות ביותר של המתכננים, כפי שהם עצמם מודים.
אליטו מחליף את השופטת סנדרה דיי אוקונור, מינוי רפובליקני במקור של רייגן, שכפי שכבר קרה בעבר "שייטה" במהלך כהונתה לעבר המרכז ובכמה פסיקות חשובות היתה לשון המאזניים בבית המשפט. אולי הדוגמא הבולטת והמעניינת ביותר לשינוי קו בהיסטוריה המשפטית האמריקנית של שופט מכהן היא של ארל וורן, מי שמונה על-ידי דוויט אייזנהאואר לנשיא בית המשפט העליון, ובתקופתו התקבלו פסקי הדין הליברליים ביותר. האגדה מספרת כי אייזנהאואר אמר שאם היה יודע מה הממזר הזה יעשה – לא היה ממנה אותו.
דיי אוקונור סיימה 25 שנים על ספסל השיפוט בבית המשפט העליון, אבל למרבה הבושה היא היתה האשה הראשונה במוסד הזה. כן כן, כמו שאתם שומעים: עד 1981 לא כיהנה בו אף אשה. לאחר שנסיונו של ג'ורג' דבליו למנות את הארייט מיירס כמחליפתה של דיי אוקונור כשל בעודו באִבּו, ואליטו הוא זה שזכה בפיס, נותר ההרכב הזה – בן תשעת השופטים – עם אשה אחת בלבד, רות באדר גינזבורג (מינוי של קלינטון). ועם שחור אחד בלבד, קלרנס תומאס השמרן. (מינוי של בוש האב. השחור הראשון בביה"מ, ת'ורגוד מרשל, מונה ב-1967). מי שזוכה ל"ייצוג יתר" שם הם הקתולים. עם מינוים של רוברטס ואליטו, מגיע מספרם של השופטים הקתולים בבית המשפט העליון לחמישה מתוך תשעה. הרבה מעבר למספרם היחסי באוכלוסייה, שעומד על קצת יותר מ-20%.
ועדת זמיר שהוקמה אצלנו כדי לבחון שאלות הקשורות להרכבו של בית המשפט, דחתה את עיקרון הייצוג כבסיס להרכבו (רוצים שם ייצוג לגברים מכים, נניח?) והמליצה במקומו על עיקרון ה"שיקוף", שעל-פיו צריך בית המשפט העליון "לשקף" במידת האפשר את פני החברה. למרות הקושי לאייש את בית המשפט הישראלי בשופט ערבי עד לאחרונה, נדמה שבית המשפט האמריקני כושל הרבה יותר מזה הישראלי, מבחינה זאת. לפחות מצבן של הנשים טוב הרבה יותר אצלנו.
