נִצָּב בֵּין הֲרִיסוֹת, הַכּוֹבֵשׁ הַמְבֹעָת קָרָא:
לָמָּה הֵם הִתְנַגְּדוּ לְגוֹרָלָם? לָמָּה?
ו.ה. אודן (מאנגלית: טובה רוזן-מוקד)
מתוך "ואין תכלה לקרבות ולהרג", שירה פוליטית במלחמת לבנון [הראשונה]
צ'רצ'יל קטן מאד, כך עולה דמותו של עמיר פרץ מכתבתו של יוסי ורטר בהארץ. ערך הנכסים ברובע דאחיה,בשכנות לחיזבאללה, ירד פלאים. הא הא. שנון. כמה מבדח שבתיהם של אזרחים נהרסים. והנה ציטוט נוסף, הפעם לא רק נעדר טעם טוב אלא מעורר אימה: "הוסר גם המחסום השני: פגיעה בבלתי-מעורבים. אני שיניתי את הקוד. אני אמרתי, אין יותר מושג של בלתי מעורבים, יש מושג של נותני חסות. כל מי שמסייע לטרור למקם את יחידותיו ונשקו והתחמושת שלו בבנייני מגורים, ייפגע".
שימו לב מה יש לנו כאן. "בלתי-מעורבים" הוא כשלעצמו ביטוי צה"לי של לשון נקייה (יופומיזם) לאזרחים חפים מפשע. עכשיו מתגאה עמיר פרץ, שר הביטחון האזרח, שבזכותו שוב אין יותר מושג של "בלתי מעורבים" אלא רק של "נותני חסות". צריך לומר שהסיבה העיקרית שדיני המלחמה אינם אוסרים על כל פגיעה באזרחים אלא רק על הפיכתם למטרה ועל שימוש בכוח לא-מידתי ובנשק לא-מבחין, היא שלו הם היו אוסרים על כך לחלוטין, כל גוף לוחם היה ממקם את לוחמיו בשכונות מגורים אזרחיות ומקנה להם בכך חסינות. הבעיה עם מה שאומר פרץ היא, ראשית, שהוא איננו ממקם את האיום הזה שלו בתוך מסגרת הקשר של פגיעה הכרחית במטרות צבאיות, שגם אז עליו לשקול היטב עד כמה הפגיעה הוודאית כתוצאה מכך באזרחים היא מידתית לתועלת הצבאית המופקת ולנסות למזער אותה ככל האפשר. הוא פשוט מגדיר מחדש את הקטגוריות ומכנה את כל האזרחים המתגוררים במקומות האלו "נותני חסות" ואומר שבכך דמם מותר. שנית, הבעיה איננה בנותני החסות האמיתיים אשר מאפשרים לחיזבאללה או לארגוני טרור אחרים (במקומות אחרים) להתמקם בביתם. לגביהם יש שיטענו כי הם שוב לא נהנים מההגנה שמקבלים אזרחים בזמן מלחמה, שכן שהם נחשבים ל"נוטלי חלק במעשי איבה" ועל-כן שוב אינם נהנה ממטריית ההגנה הזאת גם על-פי האמנות הבינלאומיות המחייבות. מה שיש לשאול הוא: מה עם הילדים המתגוררים בבתים האלו, עמיר פרץ? האם גם הם "נותני חסות"? מה עם אנשים חפים מפשע לחלוטין המתגוררים לא בבתים האלו אלא בשכנות? מה עם מי שנהפך ל"נותן חסות" בגלל איומים על חייו? את הטיעון הזה שמענו בהפוכה מצד אנשים שחשבו שמותר להפוך את המתנחלים למטרה, שכן הם התיישבו באופן לא-חוקי בשטחים. לא רק שהטיעון הזה משמיט את הקרקע מתחת לרגליו הוא, שכן אם המתנחלים אינם אזרחים (מותר להפוך אותם למטרה) הרי הם אינם יושבים שם באופן לא-חוקי; אלא שהוא התעלם, ממש כמו הכרזתו של פרץ, מהילדים שלא הלכו להתיישב שם אלא נולדו במקום.
פרץ אמנם (אולי בניגוד למה שהוא חושב על עצמו) איננו אדון כל הארץ, ולא כלפיו צריך להתריס "הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט", אך את השאלה המקדימה – "הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע" – צריך גם צריך. לא מדובר רק בסוגיות זניחות של טרמינולוגיה, של איך מכנים אזרחים. מדובר בשפה מושחתת המבטאת השתחררות מכל כבלי מוסר וחוק והידמוּת לגרועים שבאויבינו. אם זוהי הרוח האזרחית החדשה שהביא עִמו עמיר פרץ – אני מוותרת. יכול להיות שלא פחות מסוכנים מאנשי צבא מחרחרי מלחמה שבקושי הספיקו לפשוט את מדיהם בטרם עברו לצד האזרחי של משרד הביטחון, הם אזרחים שרוצים להוכיח לכולנו שהם לא פחות גברים.
על המלחמה בצפון מזוויות נוספות ראו לספור, לספור
קרוא וכתוב 