הנה עוד סערונת בכוס תה. התבטאותה של פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה השנה. להתבטאויות הפוליטיות של יונת אין שום עדיפות או ערך מוסף על-פני התבטאויות פוליטיות של כל אזרח אחר. זה הרי אינו תחום התמחותה. דבריה רק קיבלו תהודה בגלל הידוענות הפתאומית שזכתה לה בציבור; משל דיברה לתוך מגבר שקודם לא היה לה. אז אמרה. SFW?
הרי לפניכם קטע שכתבתי כאן לפני ארבע שנים, אחרי הנובל שקיבל פרופ' ישראל אומן. גם הוא התבטא, אבל לכיוון השני. ואת זה לא כל-כך אהבו אנשים בעלי דעות שונות, שהחתימו על עצומה לשלול ממנו את הנובל. נדמה לי, כמו שכתבתי כבר אז, שאותם אנשים לא ייצאו כעת נגד הענקת פרס נובל ליונת. אפילו לא נגד התבטאותה. שנאמר מה שנאמר בסוף הקטע.
מתמטיקה חד-צדדית (ש"ח)
הענקת פרס נובל לכלכלה לישראל אומן ולתומס שלינג מעוררת מחאה מצד גורמים מסוימים בשמאל, המחתימים על עצומה אשר קוראת לאקדמיה השוודית לחזור בה מהחלטתה. הנימוק: מדובר בשני מחרחרי מלחמה. אומן, כך לשון העצומה, "השתמש בתיאוריה שלו כדי להצדיק את הכיבוש ואת דיכוי הפלסטינים". אומן, כידוע, לא קיבל פרס נובל לשלום. הוא מתמטיקאי שקיבל פרס נובל לכלכלה. הפרס ניתן לו בשל מחקריו ולא בשל דעותיו הפוליטיות, שלהן הוא זכאי ככל אזרח. כן, מקומם שמנצלים את הזרקורים של הנובל להבעת דעות אלו. אבל נגד דעות מביעים דעות. נגד מי שמשתמש בתיאוריה מסוימת על-מנת להצדיק עמדות פוליטיות – מציעים תיאוריות חלופיות. אם העמדות הן שקובעות, ולא ההישגים המדעיים או הרלבנטיים האחרים, הרי לפי המתמטיקה הזאת צריך גם לדרוש לשלול את הנובל למי מן הצד השני שקיבל אותו. נכון? לא נכון. כשמדובר במישהו מ"הצד הנכון", מברכים על זה. אין צורך להרחיק לכת: זה עתה קיבל המחזאי הבריטי הרולד פינטר את פרס נובל לספרות. הוא עצמו העיד על עצמו כי לא ברור לו אם קיבל את הפרס בשל הישגיו הספרותיים או בשל פעילותו הפוליטית רבת השנים. על זה נכתב באחד מאתרי השמאל: "פרס נובל בספרות להרולד פינטר זוהי חדשה מצויינת! המחזאי הזה לא רק השפיע יותר מכל מחזאי אחר מאז סמיואל בקט על התיאטרון בימינו, הוא גם אחד האנשים הרדיקליים ביותר בבריטניה". שנאמר, זה לא העיקרון אלא באיזה צד עומדים.
[אוקטובר 2005, כאן, אייטם שלישי. במקור היו קישורים גם לעצומה וגם להתבטאות לגבי פינטר, שכבר לא פעילים]
