קרוא וכתוב

קוו ואדיס. קצת אישי לשם שינוי

רשימות, כידוע, עומדת לשנות את מתכונתה. מבחינת הקוראים זה יהיה למעשה שקוף, ללא הבדל משמעותי. מי שנהגו לקרוא דרך עמוד העדכונים הראשי ימשיכו לעשות זאת, רק שכל אתר שייכנסו אליו יישב בכתובת אחרת. בדיוק כפי שכבר למעלה משנה כתובת המתחם הפרטי שלי מפנה את המקישים עליה לכאן. תארו לעצמכם שיכולנו לבקר את החברים שלנו, המפוזרים ברחבי הארץ והעולם, בכזאת קלות. איזה כיף שיש אינטרנט. מי שקראו דרך המועדפים או הרסס רק יצטרכו לשנות את שורת הכתובת. לכותבים השינוי קצת יותר משמעותי ולחלקם אף מדאיג (וזה מובן), כפי שיכולה להעיד כמות הפוסטים רוויי האמוציות שהתפרסמו בנושא בימים האחרונים באתרים של כותבים שונים. אני מודה שאחרי חלק מהיאבקויות הבוץ שהתחוללו בהם עקבתי בעיניים משתאות ממש.

עד עכשיו נמנעתי מלהתבטא בנושא בדיוק בשל כך. וגם, האמת, שאין מה להגיד עד שיש מה להגיד. כלומר, מה החלטתי לגבי עתידי האישי. סבלנות, נגיע לזה. רשימות היא מפעל תרבותי ששידרג את התוכן העברי ברשת. לכך אחראים שלושת המוסקטרים, כפי שאני מכנה אותם ביני לביני: אילן, ירדן ואורי, שהרשת הישראלית וכותבי רשימות חבים להם רבות. אבל כמובן שרק היוזמה וההשקעה האדירה שלהם לא היתה מניבה מה שהניבה לולא התחברו אליה התכנים שפורסמו בפלטפורמה הזאת, שלהם אחראים הכותבים (הסמולנים התלאביבים, כפי שהם מכונים בחיבה רבה בפי חלק מקוראיהם). אני מהגרעין המייסד של רשימות, קבוצה קטנה של אנשים שנכנסו להרפתקה הזאת לפני שקרמה עור וגידים של עיצוב ותכנות והופיעה ברשת. לפני יותר משש שנים, כמעט שבע אולי, פנה אלי אוריבה, מכרי מימי יואל העליזים (כפי שכונה IOL וכפי שמכונה מאז או קודם אורי ברוכין) בהצעה, וכשנעניתי בחיוב ביקש ממני לשלוח רשימת משאלות שיאפיינו כיצד ייראה בלוג חלומותי. הייתי די צנועה ומה שקיבלתי היה מעל ומעבר. ממאי 2003 אני כותבת כאן וריכזתי באתר שלי גם דברים שפירסמתי קודם בנייר. הסטטיסטיקה שלי כרגע (המונֵה הוכנס ב-2004) מורה על 879 רשימות שפורסמו ומעל 1,300,000 צפיות (בלי תגובות, כידוע, וגם לזה נגיע). חתיכת דרך. אז מה עכשיו?

אחרי התלבטות קצרה אם ללכת לעצמאות מוחלטת או לחסות תחת כנפיו של וורדפרס.קום, החלטתי – כרגיל, בסיועו של אורי – על האופציה הראשונה. טכנופובית אני לא, ותמיד חיבבתי היכרות עם טכנולוגיות חדשות ומסעירות (אני חבה להן כמה וכמה לילות לבנים); העלות ניתנת לספיגה (בעיקר על שרת חו"לי); הלמידה מהירה (פתחתי בלוג ניסיוני בוורדפרס.קום ונוכחתי לדעת שההפעלה של וורדפרס קלה וידידותית); ואני מקווה שאם אזדקק לעזרה אקבל אותה. גם בזה עושים שלושת המוסקטרים, כרגיל, את המיטב. אז עדיף לנצל את מלוא האפשרויות ואת הגמישות העיצובית שמקנה אתר אישי, וליהנות מעצמאות וחוסר-תלות בבל'בתים למיניהם. נכון, לעבור דירה זה לא ממש כיף, אבל כאן לפחות לא נסבול מכאבי גב. לפני למעלה משנתיים עברתי בית IRL ואני עדיין נהנית מכל רגע בבית החדש. והקהילה, אתם שואלים? אה, "הקהילה"… ראשית, בעיני, כפי שאמרתי לא פעם בהזדמנויות שונות, רשימות לא היתה קהילה בשום מובן. מקסימום בית דירות ענק שחלק קטן מהשכנים אני פוגשת באופן אקראי בחדר המדרגות ורוב שכניו אנונומיים עבורי. רשימות, תסתכלו בלוגו שמופיע בדף הראשי, מוגדרת כ"מערכת אתרים אישיים" וכזאת היתה תמיד. היא הקנתה יתרונות מסוימים לקוראים ולכותבים בריכוז שהיא איפשרה. שנית, כפי שיודע מי שמכיר אותי, אני סובלת מעודף קהילה (תסמונת של ניצולי קיבוץ, בחלקה, אבל גם תכונת אישיות). חֵברה של יותר מכמה אנשים נראית לי משהו המוני שברוב המקרים, בלי להעליב אף אחד, אעדיף להימנע ממנה. (כמה זה "כמה" זאת שאלה שוות-ערך, בערך, לשאלה מהו "סביר" בעיני בית המשפט. אז נשאיר אותה, כמוהו, ב"צריך עיון"). זהו, אז מעכשיו כבר לא דיירת אלא בל'תבית (רק של עצמי, כמובן).

לפני השורה התחתונה, אני מוכרחה כמה מילים על אורי (שבהקשר הקהילה דלעיל הבחין יפה, בשו"ת שפירסם הלילה לכותבים, בין "חברתיות" ל"חברותיות"). אני מקווה שיוּתר לי לומר שאורי הוא אולי האדם שאני מרגישה אליו הכי הרבה קרבה ברוחי מבלי שאי-פעם נפגשנו. לעומת זאת יש לנו, בלי להגזים, שעות של דיבור. באי-מיילים ובעיקר בעיקר בצ'אט של הסקייפ. נו, פה ושם גם בטלפון. לא תמיד עשיתי לו חיים קלים, אבל חוץ מכל תכונותיו התרומיות אורי ניחן בסבלנות אין-קץ, שהיא מעלה שאני מעריכה במיוחד (אולי כי לא התברכתי בשפע ממנה). אורי, אין עליך.

המעבר האישי שלי לבלוג עצמאי לא ישנה לששת קוראי דבר. כבר לפני יותר משנה רכשתי כתובת מתחם משלי: www.naama-carmi.com. היא מופיעה בחתימת האי-מייל שלי ובכל מקום שבו אני רושמת את כתובת ביתי הווירטואלי. בלי להרגיש (שקוף כבר אמרנו?) היא מפנה לבלוג ברשימות ותפנה לכתובת החדשה כשזו תיכנס לתוקף. אה כן, כנראה שהבלוג החדש יהיה פתוח לתגובות, לפחות חלקית, הודות לשליטה שמאפשר וורדפרס. אז ננסה, בלי התחייבות. עד המעבר אני ממשיכה כאן. להתראות.