קשה למצוא משהו פלצני יותר בעיתונות הישראלית מן המדור 'ועדת המדרוג מסדרת עוד שבוע' במוסף הארץ. מדריך שבועי לקורא הרב-תרבותי? אפילו תרבות אחת אין כאן. בשבוע שעבר דורגו שני הילדים הנרצחים – ליאון קלנטרוב ופרומה אנשין ז"ל – בראש ה"רע, גבוה". ההסבר מתחת: "איפה היה אלוהים?(1)" ו"איפה היה אלוהים?(2)". השבוע כיכב שם מותו של נדב לויתן ז"ל (לא מצאתי קישור. מה עוד חדש).
איפה היה אלוהים? איפה אלוהים של העורכים, איפה. טרגדיות אנושיות נפרטות אצלם לעוד כותרת מתחכמת ושנונה, עלק. מה הפלא שהמדור הזה לא חתום; מי ירצה להיות חתום על הגועל נפש הזה. כשהוא ימצא את מקומו מחוץ לעיתון נדע שאולי אלוהים שב והופיע (נגיד).
קרוא וכתוב 
פעם עשיתי לוועדת המדרוג ועדת מדרוג משלה: ועדת השדעוך.
שטעם רע אינו מונופול של עיתונות צהובה-גם אנשים חושבים נזקקים לו כנראה בעיתון המיועד להם. האם הרעיון לרכוש מנוי לסוף שבוע הוא רעיון טוב כל כך?
על הטרוניות של גב' כרמי כלפי "הארץ" לפני שנתחיל לחשוד שיש מניעים נסתרים?
לא מתאים לך – אל תקראי. מסע הצלב הזה קצת גדול על הנושאים המצומקים שהוא מעלה.
ממילא כל המדור הזה מועתק בחוסר כשרון מניו יורק מגזין:
http://nymag.com/arts/all/approvalmatrix/63031/
לא מתאים לך – אל תקרא
זה הבלוג הפרטי של נעמה. לגיטימי להתדיין עם הכתוב ולא להסכים לו, אבל להתלונן על הנושאים? ואיך לעזאזל לא עלית על האירוניה?
כך בדיוק אמרתי לעצמי ביום ו' בצהרים- בושה ,יהירות התנשאות
באמת,
מה יש לך מעיתון הארץ?
די, נו… הבננו שאת לא אוהבת את העיתון.
גם אני לא מת על ועדת המידרוג ועל עוד כמה מדורים שם שמנסים לפנות למכנה משותף גדול ונמוך יותר – בשביל המכירות.
אבל מה, זו תופעה חדשה או מיוחדת?
די, הארץ הוא סה"כ עיתון טוב יותר מכל אלטרנטיבה – אפילו שגדעון לוי שאת לא אוהבת כותב שם.
יש בעיות עם המצפון?…
אני מציע שתרדי מהארץ (מהעיתון)
תודה,
איש אחד.
(קורא הארץ.
מה יש לי מהארץ – אהבה נכזבת. זה היה העיתון שלי 25 שנים. סוג של הרגל. כל הביקורת שלי עליו היא פצעי אוהב. ומכיוון שאני חושבת שחשוב שתהיה ביקורת על התקשורת, כגוף שעסוק כל הזמן בלבקר אחרים, ומכיוון שהארץ אכן נשאר מכל העיתונים הכי קרוב אלי ואותו אני רואה – הביקורת מופנית אליו. את רוב השאר אני לא טורחת אפילו לקרוא (לבד מהמוסף הפוליטי של ידיעות בשבת, שהוא בהחלט טוב).
אנחנו תמיד נוטים לבקר יותר את מי שקרוב אלינו יותר, לא את מי שאנחנו לא סופרים מראש ואין לנו ציפיות ממנו. אגב, את הציפיות הארץ טרח לבנות במשך שנים רבות, הוא לא יכול לבוא עכשיו בטענות שמבקרים אותו על היומרה.
שוקי טאוסיג מ'העין השביעית" צייץ לי את זה
http://is.gd/6qAZ8
למעוניינים להעמיק בנושא ועדת המדרוג.
ולמבקשים מלה טובה על הארץ, קבלו: קוראים לו רון פרסלר. אני מקווה שהעורכים שלו מטפחים אותו.
אם זו אהבה נכזבת אז אפשר להבין.
אבל כל מה שאהבת לפני 20 שנה בארץ – קצת מכזיב בשנים האחרונות, לא? הכל יורד לרייטינג ושיווק וכסף ולאומנות.
ומצב העיתונות הכתובה עוד יותר קשה כי האינטרנט דורך לה על הזנב…
אני סולח קצת להארץ כי כשהוא ייעלם – יהיה יותר חשוך.
אותו איש
קורא הארץ.
היו לפניו שלל עצום ורב של אנשים שהשתמשו בחלוקה דו מימדית כדי לתאר בצורה קלה משהו. למעשה, מדובר בשיטה מאדדדד מקובלת במנהל עסקים, ויש מצב שהיא השפיעה לא פחות מבורדיה על המקור האמריקאי, ואולי גם על הופעת הגרסה הארצית, שכזכור הולכת לאחרונה יד ביד עם דה מארקר.