כמו כמעט כל דבר בזמן האחרון, גם את זה קראתי בהמשכים. לכן רק עכשיו סיימתי לקרוא (תודה לרכבת ישראל) והגעתי לכתוב על נייר העמדה זנות: לקראת המשגה משפטית של קלון חברתי, שכתבו סטודנטים לתארים מתקדמים במשפטים* באוניברסיטת חיפה, בהנחייתה של פרופ' שולמית אלמוג. הנייר אוחז שני חלקים. הראשון, כפתיחה, הוא מבוא תיאורטי שכתבה פרופ' אלמוג. השני, מציג חמש נקודות מבט משפטיות בניסיון להתמודד עם העולה מתופעת הזנות והקלון החברתי הנלווה אליה.
הנייר מציג את הזנות כתופעה שלא רק פוגעת בעוסקות בה באופן אינדווידואלי וסובייקטיווי, אלא מזיקה באופן אובייקטיווי לנשים בזנות, לנשים בכלל ולחברה כולה. לנזק כזה צריכה החברה לתת מענה נורמטיווי, שהתייחסות משפטית יכולה להיות חלק ממנו. החלק התיאורטי עושה את הצעד הראשון, שהוא הכרה באותו נזק אובייקטיווי שהוא הקלון החברתי.
"יש עוד עיסוקים או מקצועות שאפשר שכרוכה בהם השפלה, ומכל מקום הם אינם משמשים מקור גאווה לעוסקים בהם, המבקשים לרוב להיחלץ מהם. אך אותם עיסקים אינם נגועים באותה רמת השפלה אולטימיטיבית שכרוכה בזנות; (…) גם אם אנו חשים שעבודה היא נחותה או משפילה, אנחנו מתביישים ברגש הזה, רואים אותו כלא לגיטימי, משתדלים להצניע אותו ולהכריע אותו באמירה הניצחת – 'כל עבודה מכבדת את בעליה'. אלא שמכתם ידוע זה אינו נתפש כרלוונטי לזנות. זנות לעולם אינה מכבדת את העוסקת בה".
חמישה פרקים מרכיבים את חלקו השני של הנייר, שבו מנסים להתמודד עם התופעה באופן משפטי.
הפרק על משפט חוקתי בוחן האם תופעת הזנות והעיסוק בה מתיישבים עם הערכים המוגנים בחוקי היסוד הרלוונטיים או שהיא פוגעת בזכויות המנויות בהם; האם זנות היא "עיסוק" (מוגן); האם הסדר להפללת זנות יהיה חוקתי; ואיזה הסדר כזה יהיה ראוי. הפרק בוחן, מפרספקטיווה חוקתית, את השאלה המוסרית "כיצד מתאפשרת, בחברה עכשווית, הפגיעה הקשה בכבודן של נשים בזנות; כיצד משלימה החברה עם קיומו של מס הקלון החברתי".
הפרק על דיני עונשין מפרט הסדר אפשרי כזה, תוך שהוא מתמודד עם הטיעונים התומכים במיסוד הזנות ובוחן בין השאר את המודל השוודי (איסור על צריכת שירותי זנות). "אכן, לחקיקה המוצעת יש מימד פטרנליסטי, אך גם כיום במספר מקרים אחרים, כגון מכירת איברים, התקשרויות לצורך עבדות ויחסי עבודה שאינם מתנהלים בהתאם לחוקי המגן, נשללת הסכמת הפרט, וזאת הן מתוך רצון להגן עליו והן מתוך רצון להגן על אינטרס כלל הציבור. זנות אף היא תופעה שלגביה יש להפעיל עיקרון דומה".
הפרק החוזי בוחן את עצם תחולת דיני החוזים על עסקת הזנות. האם אפשר לראות את היחסים בין אשה בזנות לבין לקוח כיחסים חוזיים תקפים? ובאיזה אופן אפשר שלא להכיר בכך?: עסקת הזנות כעושק, ובעיקר זנות כחוזה פסול ("חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור" – סעיף 30 לחוק החוזים). "התייחסות לזנות כאל חוזה המגלם הסכמה בין צדדים שווי כוח מרדדת את התופעה ומחמיצה את מימד העומק הבעייתי שלה".
שני הפרקים האחרונים – דיני נזיקין ודיני עבודה, מנסים בעיקר לאתר ולהתאים כלים משפטיים קיימים כדי להגן על נשים העוסקות בזנות, לפצות אותן ולסייע להן להיחלץ ממנה.
הפרק הנזיקי, על-ידי הכרה בקלון החברתי כנזק בר פיצוי בנזיקין אשר נגרם כתוצאה מעוולה, והצעת "הסדר נזיקי באמצעותו תוכל האשה בזנות להיפרע ביעילות ממעווליה ולנסות ולשקם את עצמה". ולבסוף, דיני העבודה כדרך (לא אידיאלית מראש, מבחינה רעיונית ומשפטית) למיגור הזנות, תוך גרימה "למי שמנצלים נשים באמצעות זנות ופוגעים בהן לשלם מחיר כלכלי גדול ככל האפשר".
* שאול בלגי, ערן בר, נוי ברינט, נעמה גבעון, עדי ליבסקר, חן צ'רנוביצקי, עדי שורק
קרוא וכתוב 
http://www.agenda.co.il/42/forum/425161
הבעיה היא, כמתואר, הדימוי השלילי המוחלט של הזנות, הביזוי האולטימטיבי. הפתרון, לעומת זאת, הוא לא בניסיון עקר למגר אותה, אלא בניסיון ארוך טווח ומשמעותי להפוך את הזנות ללגיטימית תרבותית בחברה ובתרבות שלנו.
זה נשמע מופרך, אבל באותה המידה הצעה כזו לגבי קבלתה החברתית הומוסקסואליות היתה נשמעת מופרכת בשנות החמישים (שלא לדבר על משפחות חד מיניות…). ראוי לזכור שבראייה אנתרופולוגית והיסטורית, היו לא מעט חברות בעולם שבהן הזנות לא היתה הטאבו המוחלט והבזוי שהיא בחברה המערבית של ימינו. היו לא מעט חברות בהן לזונות היה תפקיד פולחני חשוב, ולא מעט חברות בהן הזונות היו אף מרכזיות ומשמעותיות בחברה. זנות כמקצוע בזוי באופן מוחלט היא המצאה חברתית, יש אפילו שיאמרו פטריאכלית (מאחר ובלתי נתפש שיהיו אישה או גבר שזמינים למישהו פרט לפטריאך). מבנה חברתי כזה ניתן לפירוק.
על מנת להציל את הזונות ממקומן הבזוי בחברה לא צריך לנסות לגאול אותן (לעיתים קרובות מבלי לשאול אותן אם הן מעוניינות בגאולה…). צריך לפעול לחברה בה זכותם של אישה או של גבר למכור את גופם לזרים, מבלי לספוג השפלות ונידויים חברתיים בשל כך. הבעיה היא לא הזנות עצמה, אלא הדימוי החברתי.
הבעייה בטענה של המגיב מעליי היא בהשוואה להומוסקסואליות. ההשוואה הנכונה היא למוסד העבדות.
זנות היא לא משהו שנובע מאוטונומיה של הגוף, ביטוי של מיניות או זהות מינית, אלא כפיפה של אדם אחד לרצונו של אדם אחר.
מעטים, אם קיימים כאלו בכלל, שיכולים לקיים יחסי מין 30 פעם ביום מרצונם החופשי, ללא "שריטה" קודמת, סמים, או פחד מסרסור.
וחבל שהוא פופולארי כל כך. מעניין למה ומצד מי.
אנשים רבים מציעים "…לפעול לחברה שבה שבה זכותם של אישה או של גבר למכור את גופם לזרים". רבים תומכים בליגליזציה של הזנות, כולל פיקוח רפואי "לטובתן של העוסקות במלאכה", כמובן. כמה נחמד.
אולי עדיף לפעול למען חברה שבה לא מתעורר בלבו של איש הצורך למכור את גופו. זה לא צעד קצת קיצוני, למכור את גופך לזר? לא ברור שיבחר בזה רק מי שכל המערכות והמסגרות התומכות (שעומדות לרשות המצדדים בזנות) קרסו להן?
אדם ה"בוחר" בזנות הוא לרוב אדם ללא השכלה והכשרה שתאפשר לו להתפרנס ממקצועות אמיתיים; ששירותי הרווחה אינם מסוגלים לסייע לו; שהמדינה או החברה לא יכולות להציע לו תקווה של ממש להיחלץ ממצבו; ושמשפחתו אינה יכולה או רוצה לתמוך בו.
להבהרת מהותה של הזנות, די שכל אחד מאיתנו ישאל את עצמו באילו נסיבות היה הוא "בוחר" בזנות, מה היינו צריכים לאבד כדי שנשקול זנות כעיסוק. ובנוסף, האם היינו ממליצים לבתנו או בננו לשקול עיסוק בזנות כקריירה? (נניח שהייתה מתלווה לזה רווחה כלכלית. האם זה היה משנה משהו?).
כנראה שבמקרה הזה עדיף להיות "פטרנליסטיים", להניח שאין בחירה אמיתית מאחורי העיסוק בזנות, ולפעול לחברה שבה איש לא נדחף אליה בעל כורחו.
בדרך כלל וברוב המקרים [אין מוחלט בתופעות אנושיות ] בעולם בו הייתה לדברי פלוני זנות אידיאלית, נפלאה, פופולרית, שגיבה ומשגיבה, עיסוק לבחירות העם ובכלל מקצוע מועדף על העילית החברתית הייתה גם עבדות, עובדה.
עד כמה זה היה כה אידיאלי? לא אדע, פעם אמרתי למי שטען כך שעד כמה שזכורני בשום גלגול קודם לא הייתי זונה בבבל או בפומפיי. ואיני יכול להעיד על כך. אולי הוא היה כי הוא זוכר את הטוב שהיה. אני שופט לפי המסופר לי על ידי מי ששאלו ודווחו וזה רע פשוט רע לא צריך לפרט.
בתהליכים מורכבים כואבים ולפעמים רצחניים האנושות משתדלת אולי, כך אומרים, ואני מקווה להשתחרר מהרוע. דומה שהשתחררנו מהעבדות. תודה לאדם הלבן האירופאי. בני אדם מנסים להשתחרר גם מתופעת הזנות. זה יקרה כך או כך. אבל זה לא יקרה ללא מאבק. תודה לנאבקים באמת תודה.
תמחקו "הומוסקסואליות", תרשמו "סאדו-מזוכיזם". הראשונה אכן מצב פיזיולוגי, השניה פטיש מיני. בשני המקרים, כל עוד הפעילות המינית לא פוגעת באף אחד שאינו חפץ בכך, זה לא עניינו של אף אחד אחר פרט לעוסקים בה. מכירת גופך לזרים היא אכן סטייה מינית חריגה ומעוררת חלחלה, ורובנו לא נחלום עליה ולא נאחר אותה לאף אחד מהקרובים לנו, אבל מי קבע שאין נשים שעושות זאת מרצונן החופשי? גם אם מקור הצורך הוא טראומות עבר (כמו גם סטיות מיניות אחרות, שנשארות בתחום שבינו לבינה), אין שום סיבה שחברה שדוגלת בחופש הפרט תכפה על אינדיווידואל העוסק בזנות באופן חופשי, בין אם הוא גבר או אישה, הימנעות מפעילות זו – כל עוד הפעילות לא פוגעת באחר.
בנוסף, ההשוואה לעבדות אכן רלוונטית מאוד, כמו גם הצורך לבער אותה – אבל רק במקרים של סרסור בגופן של נשים, לא בזנות עצמאית. לגליזציה של הזנות , כפי שנעשתה בארצות צפון אירופה, השיבה לזונות את הבעלות על גופן. בנוסף הלגיליזציה היתה הצעד הראשון בדרך למחיקת הכתם השחור והטאבו התרבותי שהכתים את חייהן של העוסקות בזנות. ראוי לציין, אגב, שלאחר שנים רבות וארוכות בהן הלגליזציה החזיקה מעמד והסדירה את נושא הזנות ואת זכויות הזונות, היא נתקלת בבעיות בשל כניסת זונות בלתי חוקיות ממזרח אירופה. שבשל עובדת היותן של אלו שוהות בלתי חוקיות, הן נכנסות למעגל העבדות בידי סרסורים מהעולם התחתון, ומנוצלות באופן מחפיר.