אני מודה שלרוב איני קוראת את בני ציפר. בכלל, ובמיוחד לא בבלוג שלו. עדיין אין חובה בחוק להיחשף לגסות רוח, תודה לאל.
אבל בטוריו האחרונים אני מציצה, כדי לראות מתי ואיך, אם בכלל, יתייחס לפרשת ההטרדות המיניות המיוחסות למי שהוא עורכו הישיר.
אז הנה זה הגיע. ולולא הייתי רואה במו עיני לא הייתי מאמינה:
"… פתאום מצלצל הטלפון הסלולרי שלי. מישהו שואל אם אמנם הייתי עד לכך שפלוני אלמוני, שמאשימים אותו עכשיו בהטרדה מינית, הטריד מינית מישהי לנגד עיני. עניתי לשואל בכך שהזכרתי לו את הרומאן של א"מ פורסטר, 'המעבר להודו'. מסופר שם על אשה שמפנטזת על כך שהמלווה ההודי שלה אונס אותה, והפנטסיה שלה לובשת קונקרטיות כזאת, שהיא אכן מרגישה באמת, ומשוכנעת, שהמלווה ההודי אנס אותה. ונערך משפט וגם במשפט היא רואה בעיני רוחה שנאנסה, אף על פי שאין לכך שחר.
סיפרתי על פרשת ההטרדה המינית לחברי יואכים. והתביישתי מכך שאני צריך לספר לו, שמה שמעניין אנשים בארץ הזאת הוא שטויות מהסוג הזה. מתחת לאף של האנשים האלה נעשות עוולות קטנות וגדולות ומעשי ונדליזם לפלסטינים, והם עייפים מכדי להזיז את התחת שלהם ולמחות או לבוא ולו פעם אחת להשתתף בהפגנת מחאה בבילעין או בנעלין או בשיח ג'ראח. אבל כשנוגעים באשה לרעה מבחינה מינית, הם מזדקפים על הרגליים האחוריות, כי זה יותר פיקנטי ויותר סקסי." (ההדגשות שלי)
אז מה היה לנו?
א. הנשים פשוט מפנטזות. כמו האשה ב'מעבר להודו' של א"מ פורסטר (עורך מדור ספרות או לא?).
ב. בושה שבזה מתעסקים בארץ הזאת. פשוט מביש שזה מה שמעניין אנשים. הרי יש כיבוש וגורמים עוולות לפלסטינים.
הכיבוש כהצדקה להטרדות מיניות, או למצער הצדקה להתעלמות מהן – הנה עמדת הארץ בקליפת אגוז. תזכרו את זה בפעם הבאה שהעיתון ייצא באיזה מאמר מערכת לוחמני נגד הטרדות מיניות שקורות במקום אחר, לא אצלו במערכת (לכאורה, לכאורה). ולמה, בסופו של דבר, זה לא מפתיע אותי.
הבושה, יש לומר, איננה שבזה מתעסקים בארץ הזאת, אלא שכך מתעסקים בנושא בהארץ.
וזה אפילו לא מקורי, אם כי פחות עילג: כבר היה מישהו שזה היה קו ההגנה שלו.
עוד בנושא:
השגיאה של חנוך מרמרי
הו הצדקנות
ששש… אל תפריעו
קרוא וכתוב 
אפילו קצת מעבר.
מדובר כאן על שני רפי שכל חסרי כישרון שכול מה שנותר להם להתסבסס במדמנתם ולהוציא את זה על נשים.
מצד שני, יש להניח שגם שוקן לא מבין מה כל הרעש הזה על הטרדות מיניות. לא מתוך רשע, סתם מתוך חוסר הבנה. צריך להבין שגברים נדרשים לעבודה קוגניטיבית מסוימת (או התנסות לא נעימה שבהם הם הוטרדו בילדותם) לפני שהם מבינים למה זו כזו בעיה.
הוא שונא נשים ידוע. לכן התגובה שלו לא מפתיעה
דבר ראשון, אני ממש מתרשם מצירוף המקרים הנדיר הזה, שאיך שסיימתי לקרוא את הטור שלו, קיבלתי עדכון על הפוסט שלך..
בכל מקרה, לגופו של עניין, זה אכן צורם ומזעזע. גם אני אינני מקוראיו הקבועים, אבל דווקא חיבבתי את הטור הזה עד לאותה נקודה, ובסופו של דבר די התביישתי שכך מדבר מי שעד לאותו שלב ייצג דעות דומות לשלי (כן, ממש כמו לאור…).
עצוב מאוד
גם אני התעניינתי בנושא, ומה רואות עיניי בטור אחר, שבו ציפר מתייחס לנושא האלימות בחברה? ואני מסכימה איתו בעניין זה – שימי לב:
"כך שהפתרון לאלימות אינו לצפות בטלוויזיה במופיעים של אלימות קיצונית ולהגיד לעצמך בשביעות רצון: "אני אולי גס רוח אבל לפחות לא אלים". הפתרון הוא להסכים שיש חוט מקשר בין זה שאתה בהמה גסת רוח, לבין האלימות הקיצונית של הטחת ראשים של תינוקות ברצפה, וששתיהן באות מאותו מקור, והוא הזלזול בזולת וחוסר הכבוד לעצם זכות קיומו של הזולת. ברגע שאתה מרשה לעצמך להשתלט על זכותו של הזולת למרחב השקט הפרטי שלו, אתה – או אחרים הדומים לך – בסוף ישתלטו גם על זכותו של הזולת לחיות בכלל."
ומיד לאחר מכן תיאור של אדם דתי השומע רדיו בקולי קולות ופוגם במרחב הציבורי של ציפר.
אז את מבינה, נעמה, תלוי מאיזה צד של המפה הפוליטית בא האדם גס הרוח. כשהוא בא מהצד של ציפר אין חוט מקשר, אז אלה פשוט שטויות, אבל כשהוא בא מהצד השני – שומע רדיו בקולי קולות רחמנא ליצלן – אז יש גם יש חוט מקשר, ואם זאת לא הצביעות בהתגלמותה, אז אין לי כבר מושג מה זאת צביעות.
והנה המאמר כולו, לקרוא ולא להאמין להיפוך שפתאום חל בעמדות:
http://www.haaretz.com/hasite/spages/1140362.html
לפי מה שציפר אמר לחברתי עיתונאית וגם שניים אחרים אמרו לה באותו מעמד ,לאור מושעה?!
אני מקווה שבלחץ של קוראות/י הארץ לפחות, זה אכן יקרה.למרות ההכחשה בבלוג רכילות מעריב, השבוע לא הופיע שום מאמר/פואטיקה שלו.
אולי הארץ לא רוצה להודות ומחפש מאמרי צדקנות כדי לכסות לעצמו בהמשך.
יפה.
קצת אירוני שהטוענים יותר מכל ש"הכיבוש משחית", גם דואגים להדגים זאת, לא כן?
באמת מזעזע.
תודה על הפוסט הזה, נעמה. דייקת כאן בכמה נקודות חשובות. ומעבר לעובדה שהתגובה של ציפר מבזה בעיקר את עצמו, זה מעורר כמה מחשבות (די מדכאות) על המגזר שהוא עדיין מייצג.
אני פשוט לא מאמינה
זקנתו מביישת את יומרתו.
מדובר בחבורה כוחנית שאין להתפלא על דבריה ולטעמי עדיף היה אולי לו נתנו להם להתייבש בשוליים האלימים שהם מצויים בהם.
ציפר שולח בדבריו אנשים להפגין בשייך ג'ארח כסוג של הוכחת מעורבות פעילה, ערכי כבוד האדם ואזרחות טובה, אבל מהן ההפגנות הללו אם לא הפגנת כוחניות ריקה שאין בה כדי לפתור את הסכסוך הישראלי פלשתינאי, או אפילו שמץ מהעוול שנעשה לפלשתינאים. כל מה שההפגנות הללו עושות הן להעניק ליטוף חושני עמוק לאגו של יוצריהן, ובדרך לאסוף טרמפיסטיות שחושבות שהן מתרגלות אידיאולוגיה – ולמעשה, כפי שהולך ומתבהר – הן משחקות לידיה המשומנות של הפטריארכליה הותיקה.
ציפר ודומיו לא נאבקים על זכויות הפלשתינאים אלא על האימג' הציבורי הנחשק שלהם כאוהבי אדם, שחשיפת לאור מעמידה בסימן שאלה. מאחר ו- 52% ממה שמוגדר כ'אדם' הן נשים, הרי שמשפט אומלל כמו זה, כמו גם כל מילה ממילותיו היפות של לאור במשך השנים (כפי שנמסר לי – מאז שעמדתי בגיל צעיר על מי הוא האיש – לא קראתי מילה ממילותיו שכן כולן ריקות בעני) וכמו גם הטקסט הילדותי של לונדון (בבחינת 'אני אראה להן מה אני חושב עליהן') – פרושו שנאת אדם לטנטית, בארון. הם מזכירים לי בסגנון פעולתם יותר הומואים בארון שפועלים במרחב הציבורי נגד הומואים, מאשר את מה שהם מתיימרים להיות.
בנוסף, יש כאן הגנה על המועדון והגנה על תלוש המשכורת שלהם, כלומר איזושהי מחשבה לא קוהרנטית, לפיה בהכחשה ומתקפה הם מגנים איכשהו על המוסד שמפרנס אותם, בעוד המציאות היא הפוכה: הם הופכים את המוסד הזה למגוחך ובזוי אף יותר משהיה קודם.
תיקון טעות: מרוב מהירות לא דייקתי. האדם הדתי לא מקשיב לרדיו אלא מדבר בעצמו, מה שלא משנה, כמובן, את עיקרון הצביעות.
לא קוראת אותו בסדיר..
מניחה שהוא 'שוכח' לערוך את עצמו – התוכן הזה הוא בושה גדולה
פשוט לא ייאמן
של בני ציפר.
הפמיניזם האמריקאי של שנות הששים הוליד ביטוי נפוץ שבדיוק מתאים כאן:
male chauvinist pig
ובמקרה מסוים זה לא ברור האם מדובר ב-
radical left male chauvinist pig
כי מצד אחד הוא מדבר על העוולות והונדליזם לפלשתינים והוא קורא להפגנות מחאה בבילעין או בנעלין. מצד שני, כאשר מדובר בעוולות ו-ונדליזם כלפי נשים משתמע מהכתוב שזה כנראה רק מעשה פיקנטי.
זה דבר שלא מובן לי ונראה לי שיש משבר כעת בשמאל – גברים מסוימים חשים חמלה כלפי הפלשתינים ומזדעקים לשמע הונדליזם, אבל באותה הנשימה רומסים נשים. ממש לא מובן לי הפרדוקס הזה ואני מחכה לפתרונים.
אני יכולה להבין אם גבר ימני רומס זכויות של נשים. שכן לא מצפים ממנו להומניזם. מצפים שהוא יהיה לאומני, אוהב הארץ, ישתטח על האדמה וינשק אותה. אבל לא מצפים ממנו לתכונות הומניסטיות ברמה שמצפים מגבר מהשמאל. ודוקא בשמאל פוגשים לא מעט מה שאנו מכנים בעגה הפופולארית "פראי אדם". מחכים כאמור לפתרונים.
אולי הפעם תצליח הדבקת הקישור:
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=eb681a54e5fab943de3637e1d1cb56f4&id=965
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1486748
אם נניח לרגע בצד את ציפר, כדאי לשים לב לתגובה של יוסי כאן: "צריך להבין שגברים נדרשים לעבודה קוגניטיבית מסוימת (או התנסות לא נעימה שבה הם הוטרדו בילדותם) לפני שהם מבינים למה זו כזו בעיה."
נדמה לי שזה מה שמנסה דוד שליט לעשות
http://www.notes.co.il/shalit/65542.asp
וזה גם מה שהתברר לי בשיחה (אחרי שהתפוצצה הפרשה) עם איש קרוב, שכמו שליט, רחוק מאלימות. רק אחרי שסיפרתי לו על אירועים בחיי, איך נקלעתי אליהם ולמה אין לחוק מה לומר בקשר אליהם, הוא התחיל להבין על מה אנחנו מדברות כשאנחנו מדברות על אונס ועל הטרדות קשות, מהסוג שהיה עד עכשיו בצל.
הברוטלים באמת לא יתפסו, אבל אחרים, אולי הרוב – צריכים עזרה באותה עבודה קוגניטיבית.
בשבילנו, שזוכרות את 1948,
בטח שאין התיישנות למה שקרה בשנות התשעים
ציפר כותב מטעם
אני חושב שהדברים של ציפר הם בעצם גירסה שמאלנית לדיבורים של הפאשיסטים. אלו חושבים שזו בגידה לעסוק בזכויות אדם כשיש איומים בטחוניים – וציפר חושב שזו שטות לעסוק בהטרדות מיניות כשיש כיבוש.
וזה – מעבר לויכוחים שיש בינינו פה ושם – ההבדל הגדול בין שמאל אמיתי לבין עסקנות שמאל. מי שהשקפותיו שמאליות לא יכול להפריד בין כיבוש לבין מעמד האשה או זכויות העובד, כי כולם קשורים לכבוד האדם.
מכירה אישית את יצחק לאור או את בני ציפר?
שהאתר שנותן לציפר לפרסם את שטויותיו המחליאות בריש גלי, גם מגן בעקשנות על הטוקבקיסט "עוף מוזר" – סטוקר מטרידן, שונא נשים וחד מיניים (שלא הסתיר את שמחתו על הפיגוע בברנוער) העוטה עליו תחפושת שחיף רומנטי.
כל המופרעים והבעייתיים מצאו מחסה ב'הארץ' בעיקר אם יש עליהם תחפושת שמאל.
ציפר כנראה שכח את שם הדמות ברומן של א"מ פורסטר. למואשם באונס קוראים ד"ר עזיז. נראה שציפר מחבר בין ערבים ונשים גם בשכחה וגם בפוליטיקה.
אם נשאיר לרגע את תגובת מערכת "הארץ" לסיפור לאור בצד.
בני ציפר הוא פרובוקטור סידרתי. זו הלוגיקה היחידה שמסתתרת מאחורי טיעוניו. הוא בחיפוש מתמיד אחר הנקודה הרכה בבטנם של קוראיו הישראלים. והוא עושה זאת בכל נושא ונושא.
אין שם כלום מעבר לכך.
חוץ מזה, כל כניסה לפינה שלו ב"הארץ" מוכיחה שהפרובוקציה היא גם רווחית.
מדובר בחשד לאונס, לא "רק" בהטרדה מינית,ואת זה ציפר יודע. וכשם שדרשו, בצדק, מקצב שישעה את עצמו כך צריך לדרוש מיצחק לאור.
ואשר לציפר – אם לא מדובר בטורקיה הנהדרת, מצריים המתקדמת, שלא לאמר גרמניה וצרפת, השאר זה "קקה ופיפי" פרובוקציות ילדותיות שכבר לא מזיזות. שלא לדבר על המוסף הספרותי המשמים שלו – הוא כתב פעם ש"תרבות צריכה להיות משעממת", והוא יודע על מה הוא מדבר. על אמינותו ותוקף הבטחותיו יוכלו לספר אלפי כותבים שהבטיח להם לפרסם – אז הבטיח… וכל המהומה סביבו רק עושה לו נחת – אז למה אני עושה לו נחת, אידיוט שכמותי…
בוא נספור כמה תגובות יש כאן (כולל שלי כמובן)
28.
בני ציפר הצליח לקומם או לפחות לעורר דיון אצל איזה עשרים מגיבים. ותוסיף לזה את המוני הקוראים של הרשימה של נעמה שלא הגיבו.
כלומר שהוא מביא להארץ רייטינג ומביס בכך את ישראל היום. כל הרעיון הוא לעורר פרובוקציה. והארץ מבסוטים מהסנציה שציפר עורר.
המסחור בעידן ההפרטה.
לא זכור לי שמשה קצב השעה את עצמו. לכן פרס הגיע לנשיאות בגיל כל כך מופלג, כי קצב לא רצה לוותר… 🙂 הוא ישב וישב וישב… בגלל שהוא התכחש לכך שהוא אשם.
ברגע שמתפטרים או משעים את עצמך זה כמו הודאה עצמית.
המאפיה השמאלנית הייתה צולבת אותו. לונדון וציפר לא ייפגעו מדבריהם ולא יעשו בהם לינץ' תקשורתי. השמאל שולט בשיח הישראלי למרות שהוא מיעוט בטל בשישים בציבור.
זאת דרום אפריקה הגזענית. מיעוט קטם ועריץ שולט ברוב עצום ממנו.
האחרות. הרי "התורה" האתית-פוליטית שלו היא גילום של אנטישמיות חדשה, חסרת תחכום או מעוף. שנאת דתיים, מתנחלים, פטריוטים, לאומיים ויהודים.
העללת עלילות — כמו "ונדליזם" (יש הוכחות?), ושילהוב היצרים של המון קוראיו בדימויים של רצח אופי כנגד ישראל והישראלים.
אדם מסית וחסר מוסר מסוג זה, וודאי שיחפה על שחיתות חבריו לדרך ולדעה.
לכן הפליאה שמביעה כותבת הבלוג, גם אם זו באה .רק כביטוי רטורי או חיצוני גרידא, אינה במקומה
של עידו לם זוכים כאן לבמה?
שלא לשאול – ממתי הוא נזקק לקללות ולהשמצות כדי להביע את דעתו?
ואם כבר בחר באופן הזה, היה טוב יותר לו היה בוחר את השמצותיו ביתר חכמה. בקריאתו ללאור "רפה שכל" הוא מעיד על עצמו יותר מאשר על לאור.
מה הקשר בין הדברים האלו (של ציפר) לתרבות?
מתחיל להיות לא קריא העיתון הזה. במאמר שהתפרסם ב"העין השביעית" על הפרשה ושניסה לתת את הזווית של הארץ, אף אחד שם לא הסכים להגיב, למעט חנוך מרמרי שגם במגרש הביתי שלו התפתל וענה בשאלה על שאלה במקום לומר כן או לא.
ממה שצוטט בכתבה, עולה שהיעדרותו של ימחק לאור בשבוע שעבר היתה זמנית, ושהעיתון המכובד מתכוון לאנוס את קוראיו לקרוא את לאור.
כל שנותר הוא לאחל לך שתתקלי בג'ניוסים לאור את ציפר בע"מ בסמטה חשוכה
צריך להבין שגברים נדרשים לעבודה קוגניטיבית מסוימת (או התנסות לא נעימה שבה הם הוטרדו בילדותם) לפני שהם מבינים למה זו כזו בעיה."
אני חושב שזה נכון.
בלי להצדיק או להקל במעשיו של לאור, אני חושב שחלק מפעילויות ההטרדה המינית שהוא ביצע היו לא מובנות לו כהטרדה מינית.
אם מישהו היה צועק לי "הזדיינת היום?" בחדר עריכה מלא, לא הייתי מקבל את זה כהטרדה או השפלה, אלא כאתגר, והייתי מגיב משהו באזור "עם אמא שלך" [או דומיו]. זה היה נתפס לי כמשהו מובנה בתוך הקודים הגבריים, לא התקפה או פגיעה או הטרדה. מה שאומר שאולי, רק אולי, הוא לא ידע שזה מה שהוא עושה.
ומה שמפחיד בזה זה הרעיון שאולי גם *אני* עושה דברים שנתפסים כהטרדה מינית, בלי להבין את זה. אני לא יכול לדמיין משהו שעשיתי, ואני נורא מנסה להיות רגיש לנושא, ולמיטב ידיעתי לא כפיתי, לא הטרדתי ולא פגעתי באף אחת אי פעם, אבל מבעית אותי לחשוב שאולי בלי ידיעה הייתי אחד מהם, מהמטרידים.
אני חושב שחלק גדול מהגברים שמגנים על לאור ודומיו חווים משהו דומה – הפחד הזה שאולי גם אנחנו עושים משהו לא בסדר, שגם אנחנו הפושעים, בלי לדעת את זה. ואני חושב שחלק מההגנה עליו נובעת מהאימה שאחריו יבוא תורם, בלי שהם יודעים בכלל מה הפשע.
הבעיה הכי גדולה היא לגרום לגברים להבין מה זה בכלל אומר, הטרדה מינית. אנחנו חיים בעולם שבו גבר צריך להיות חזק ותקיף ומיני להפליא, ואנחנו חווים ככה את הסובבים אותנו. כשגבר שואל "למה היא לא בעטה בו בביצים?", זאת תולדה פשוטה של לשים את עצמו בצד המוטרד ולנסות לחשוב איך הוא היה מגיב. אבל לשים את עצמו בצד המוטרד זה בלתי אפשרי – יש כלכך הרבה דברים ששונים בדרך שבה אנחנו רואים את העולם, שלהבין נשים, ואת ה"למה היא לא אמרה כלום" זה כמעט בלתי אפשרי. החל מהעובדה שאנחנו לא נועלים נעלי עקב ולכן תמיד יכולים לרוץ ולברוח אם צריך, דרך העבודה שרובינו עברנו הדרכת קרב מגע כזאת או אחרת, אם בחוג ג'ודו, או בסדיר, או אפילו דרך אינספור סרטי פעולה שראינו, ועד העובדה שאנחנו מצופים להיות אגרסיביים ולכן מאז הילדות אנחנו מתרגלים, לפחות בראש, איך להכות מישהו.
בראש שלנו, כולנו סופרמן.וכמו סופרמן, מצד אחד אנחנו לא מבינים פחד כמו שנשים שהולכות על עקבים ומעולם לא למדו לתת אגרוף ולא מוכנות נפשית להכות מישהו מבינות אותו, ומצד שני אנחנו לא לגמרי מבינים את ההשלכות של הפעולות שלנו.
אני לא יודע איך להסביר את זה, ואני לא יודע איך לשנות את זה, אבל אני חושב שחלק גדול מההתנגדות הגברית למאבקים בהטרדה מינית נובעים מזה.
תתבייש לך סוטה מין
אני איש ימין מובהק. הומאניזם לא שייך לשמאל וגם לא השאיפה לשלום ובטח ובטח לא המוסריות! השמאל איננו יותר מעמדה פוליטית – מפתיע שעשה את זה איש רוח – לא מפתיע שעשה את זה איש שמאל. האנשים הם אותם אנשים והתפיסות הפוליטיות הן שונות. אנחנו (שמאל וימין) תופסים אנושיות בצורה שונה אנחנו רואים ערכים בסדר עדיפויות שונה (לפעמים הערכים עצמם שונים) אבל הניכוס הזה של מוסריות ואנושיות לשמאל מקומם ובמקרה של לאור מעמיד אותו באור מגוחך ביותר. תגובתי אינה מתייחסת לד"ר כרמי שהפוסט הזה בבלוג שלה הוא חשוב ביותר אלא לתגובות המטופשות שקראתי פה (לאחר התלבטות ארוכה הכרעתי שהן לא ציניות) כאילו הדבר מפתיע יותר כשמדובר באיש שמאל – הבל הבלים. אני ימני ,בעמדותיי הפוליטיות כי אני חושב שהן הטובות הנכונות והמוסריות – גם בחיי הפרטיים אני משתדל
לעשות הכרעות נכנות ומוסריות
עבר זמן מאז שמעתי שטות טיפשית כזאת – כאילו יש איזושהי סטטיסטיקה או היגיון שאיש שמאל יהיה מוסרי מאיש ימין
נרגעתי
כתבת כתב הגנה הזוי ומשוגע לטובת מטרידני וסוטי המין הרבים שמתרבים כמו חיידקים אלימים בכל מקום ואתר.
מה שכתבת מזכיר אחד שירד מהעצים וגדל אצל השימפנזות בא על ארבע לעיר הגדולה ועושה קולות של קוף כי הוא לא למד לדבר, ואז הוא צורח בקולי קולות לא מבין למה באה ניידת לטיפול בקופים שמכניסה אותו לכלא.
נו באמת די לחאטאבונה.
ולראייה משפט קצר מזה שירד מהעץ , נתפש ושמו אותו בכלא:
"
הטרדה מינית. אנחנו חיים בעולם שבו גבר צריך להיות חזק ותקיף ומיני להפליא, ואנחנו חווים ככה את הסובבים אותנו. כשגבר שואל "למה היא לא בעטה בו בביצים?", זאת תולדה פשוטה של לשים את עצמו בצד המוטרד ולנסות לחשוב איך הוא היה מגיב. אבל לשים את עצמו בצד המוטרד זה בלתי אפשרי – יש כלכך הרבה דברים ששונים בדרך שבה אנחנו רואים את העולם
"
לא הבנתי את זעמך. הרי לאור הוא באמת רפה שכל. לא מדובר בקללה, אלא באיבחון מגבלות יכולותיו הקוגניטיביות, לוגיות והאנליטיות.
יום טוב.
http://www.nrg.co.il/online/7/ART1/965/889.html
אם היית מצטט את דברי כהלכה, אולי היה לך קל יותר להביו שאני מנסה להאבק בהטרדות המיניות, גם דרך חינוך גברים להבין מתי הם מטרידים מינית, ולמה נשים מגיבות כמו שהן מגיבות.
כשירון לונדון אומר "אני לא מבין למה היא לא בעטה לו בביצים", הוא לא שוביניסט – הוא פשוט באמת לא מבין את זה. הוא לא מצליח לדמיין מצב שבו הוא מוטרד ולא בועט למישהו באשכים. זה עד כדי כך פשוט. ומשם קצרה הדרך להאשים את המתלוננת בשקר – אם הפעולות שלה לא הגיוניות, יכול להיות שהיא משקרת.
אז לא, היא לא בהכרח משקרת – היא חווה את העולם אחרת מירון לונדון. וירון לונדון לא שובינסט, הוא פשוט לא מבין את זה.
לגבי הסתירה בין היותו של בני ציפר אדם שמאלי "אוהב אדם" (לכאורה) לבין היותו חזיר שוביניסטי, גם אני שאלתי איך מגיעים לסתירה כה מהותית בהשקפות, והגעתי למסקנה, שישנם גברים רבים כמו בני ציפר, אלו הגברים האשכנזים החזקים שמייצגים את ההגמון- הפטריארכך, שכנראה מנסים למחול על רגשות האשם שלהם, בשל היותם הרוב, החזק, האיפריאליסט וכך הלאה, באמצעות פנייה חדה שמאלה, ומאבק למען "זכויות אדם", באופן כה קיצוני עד שהם נאטמים לחלוטין לכל סבל של קבוצה אחרת מלבד קבוצת הדיכויי שאותה בחרו להציל, כך מגיעים בקלות לשנאת נשים, דתיים, וכן הלאה. לפמיניסט זה לא היה קורה, זה מה שיפה בפמיניזם – הוא לכולם. אבל בני ציפר, גדעון לוי, ולצערי, כנראה שגם ירון לונדון, אינם פמיניסטים, הם מנסים למרק את המצפון שלהם על חשבוננו…
[…] עבודה. ויש כאלה שפשוט נשארים ומוגנים כאתרוג כשעמיתים ועורכים בהווה ובעבר ובהווה יוצאים להגנתם. כשרק פרצה הפרשה […]