בדרך מקרה התגלגלה לידי פנינה. סביר להניח שלו הייתי נוקטת בלשון הקלישאה העיתונאית הזאת, היא היתה נפסלת על ידי הפנינה עצמה: סגנון חדשות. חוברת צנומה בכריכה חומה, בהוצאת “חדשות”, שהוציא בזמנו העורך דאז (1992) יואל אסתרון. עניינה: “אתיקה, ניגוד אינטרסים, תפקוד הכתב/ת, שיקול דעת, טעויות ותיקונן, מקורות מידע, הגינות, חדשות ודעות, טעם, שפת ‘חדשות’”. מדריך שנערך על פי תומס ליפמן, The Washington Post Desk-Book of Style.
כדי לעשות צדק עם היהלום הזה, וכדי להרבות התענגות, היה צריך להביא אותו כולו ככתבו וכלשונו. מה שכמובן בלתי אפשרי. הנה כמה דוגמאות שנראות לי חביבות במיוחד לאור מצבה של העיתונות היום. עם שורת מחץ.
חלקו הראשון והקצר של המדריך, עניינו אתיקה:
ניגוד אינטרסים
’חדשות’ עושה כל מאמץ סביר כדי להיות חופשי מהתחייבות למקורות מידע ולבעלי אינטרסים מיוחדים (…) התנהגותנו, הפרטית והמקצועית, צריכה להיות כזאת שלא תטיל דופי במקצוע העיתונאי שלנו או ב’חדשות’.
טעויות
’חדשות’ מתחייב לעשות כל מאמץ להקטין את מספר הטעויות שמתפרסמות בו, ולתקן את אלו שבכל זאת נופלות (…) אנשי ‘חדשות’ מתחייבים לפרסם או לענות על כל מכתב שיגיע למערכת.
תפקוד הכתב/ת
כתבי ’חדשות’ חייבים לעשות כל מאמץ להישאר בקהל, להיות פועלי הבמה ולא הכוכבים, לסקר את החדשות ולא לעשות אותן. לא כל פרשה היא ווטרגייט; במחשב שלנו יש מקש מיוחד למלה ‘אני’ – DELETE WORD. (כך! – נ”כ).
טעם
’חדשות’ משתדל לא לחרוג מהטעם הטוב, תוך הבנה שטעם טוב הוא מושג יחסי, שמשתנה כל העת (…) ‘חדשות’ ישתדל להימנע מניבול פה לשמו. נשתדל להימנע מפרסום קללות וביטויים גסים, אלא אם כן השימוש בהם חיוני לסיפור עד כדי כך שהוא מאבד ממשמעותו בלעדיהם (..) לא כל אחד דן בן אמוץ. שימוש מוגזם ומיותר במלים כמו ‘זין’, ‘כוס’, ‘חרא’ ו’תחת’ עלול להיתפס כהתרסה ילדותית, יותר מאשר כתעוזה ושבירת מוסכמות.
חלקו השני והארוך של המדריך, עניינו “שפת ‘חדשות’”:
אונס
אונס הוא פשע אלים ואכזרי, לא עבירת מין.
אין ספק, ללא ספק, בלי ספק
להמעיט בכתיבה, ובכל פעם שנכתב לשקול שוב: האומנם אין כל ספק?
אם וכאשר
כפילות מיותרת. להשמיט ‘וכאשר’.
באמת
להוציא מן המילון: בכל פעם שנכתבת המלה ‘באמת’, המסר העקיף הוא שעד אותו רגע עסקנו בשקרים.
בארץ ובעולם
צירוף מלים מוזר שלפיו ‘הארץ’, כלומר ישראל, אינה חלק מהעולם.
בימים אלה
ביטוי לא מדויק שמחפה על אי ידיעה. נא לברר ולדייק: היום, ביום רביעי, השבוע, לפני שבוע, בשבועיים האחרונים, מחר, מחרתיים.
בני טובים
אין דבר כזה, כמו שאין ‘בני רעים’.
בשקט בשקט
נשחק עד כדי מיאוס, וכמוהו ‘בבוקר בבוקר’.
האזרח הקטן, האיש ברחוב, האדם הממוצע
אין אזרחים קטנים כמו שאין אזרחים גדולים. ‘האיש ברחוב’ הוא הכללה, וכשמתארים כך קבוצה של אנשים שרואיינו במקרה ברחוב, זוהי הכללה מזלזלת. לאיש ברחוב תמיד יש אפיונים נוספים: יש לו כתובת, הוא בעל מקצוע או השכלה, יש לו גיל, יש לו ביוגרפיה. לפעמים הוא אשה. (! – נ”כ).
האשה
הכללה, בדרך כלל עם נימת ביטול. במקום לכתוב ‘הוא נסע עם האשה לחו”ל נכתוב ‘הוא נסע עם אשתו לחו”ל’.
היסטרי
אין ‘קניות היסטריות’ ואין ‘להיט היסטרי’.
ז”ל
להשאיר למודעות אבל ולציטוטים מפי אנשים שמדברים כך.
כותר
ב’חדשות’ אנחנו כותבים על ‘ספר’ שהודפס בכך וכך ‘עותקים’, ומצליחים לעקוף כך את המלה התקנית, אבל המכוערת, הזו.
מגוון
מותר גם לכתוב מבחר.
מסעדה
אף פעם לא ‘מזללה’.
נחשב
’בורחס הוא סופר נחשב בארצו.’ נחשב למה?
ערב שישי
אין דבר כזה; יום שישי בערב נקרא גם ערב שבת, או ליל שבת.
קאם-בק
די. למחוק.
שיקול
יותר מדי אנשים ‘שוקלים’ (במובן ‘מאיימים’) לעשות דבר מה, כדי לזכות בפרסום, ואחר כך אינם עושים אותו. עד שלא יחליטו – ויותר טוב, עד שלא יעשו – שיקוליהם אינם ראויים לפרסום. בדרך כלל אלה אנשים ש’שוקלים’ להגיש תביעת דיבה, או תלונה במשטרה, או תביעת פיצויים, כדי להפגין בכך עד כמה הם צודקים. במקרים רבים, כמובן לפי שיקול דעת, יש לבקש מהם בנימוס לעדכן אותנו ברגע שיגישו את התביעה/תלונה.
תמצית. הערך 'מילים מיותרות’ נראה חיוני במיוחד. אבל גדולתו של המדריך היא בשתי מלים קצרות ותמציתיות המובאות מתחת לערכים שונים, ומבטאות את רוחו: לא בחדשות.
קרוא וכתוב 
Ah, bring hadashot back from its grave. So refreshing and accurate. A must read to every writer and editor. Than you!
מעולה! תודה שהבאת לכאן.
בהחלט דורש הפצה לעיתוני ההווה, אם היה שם מי שיקרא. במיוחד כמובן את הסעיפים הקשורים לנשים ולעבירות מין.
את הסעיף על המילה 'אני' הייתי שולחת דחוף ל'העיר'.
כדאי לסרוק ולהפיץ ברבים. מכיוון שהעיתון לא קיים יותר אני מניח שאין בעיה של זכויות יוצרים. לכל היותר אפשר לשאול את אסתרון שבוודאי לא יתנגד לפירסום.
זכויות יוצרים קיימות בלי קשר לכך שהעיתון קיים או לא. נכסיו הם בבעלות של אדם או חברה וכך גם זכויות היוצרים. יש לשער שמישהו בקבוצת שוקן יודע מי מחזיק בזכויות היוצרים.
ראיתי בקישור שעידו נתן בטובו ששוקן מבקש לקרוא לקבוצה "קבוצת הארץ" ולא "קבוצת שוקן".. 😉
ממש עושה חשק להרחיב את הרשימה בחלק השני ולהוסיף ערכים 🙂
לדוגמא השימוש שנועד לתאר אמת שכולם מודעים אליה אך מתעלמים ממנה. הלוא הוא מקרה ה"אין זה סוד".
הארץ לחג, עמ' 6 :
"אין זה סוד שמעטים התיקים במשטרת ש"י שמגיעים לידי כתב אישום בכל הקשור לאלימות של מתנחלים נגד פלסטינים."
נו באמת…הייתי מוסיף גם "מעטים יודעים שבכל ידוי אבנים של ערבים על מתנחלות שמסיעות תינוקות ברכבן מצליחה המשטרה לעצור את החשודים ולהגיש נגדם כתבי אישום בגין ניסיון לרצח בתוך 24 שעות".
ועוד בקטנה השימוש בתואר "מפלגת הימין הקיצוני"…אין זה סוד שמספר ההתייחסויות בתקשורת למפלגות ימין קיצוני גבוה באופן קיצוני מהשימוש בתואר "מפלגת השמאל הקיצוני".
מספיק לנו שלעסתם עבורנו את הידיעה בשמאל וימין. קיצוני או לא אנחנו כבר נדע להחליט לבד, תודה.
נפלא. אעזור לך בסריקה אם יש צורך.
אם וכאשר זה לא תמיד כפילות מיותרת. לפעמים "אם" הוא דו משמעי. למשל משמעות המשפט "אם אזכה בלוטו אתרום את כל סכום הזכיה" יכולה להיות "אם אזכה בהגרלה הבאה בלוטו אתרום את כל סכום הזכיה" או "אם אזכה בהגרלה כלשהיא בלוטו אתרום את כל סכום הזכיה". אם וכאשר הופך את התנאי של ה"אם" לתנאי מתמשך, ואת המשפט לחד משמעי.
והלוואי שלפחות הארץ היו מאמצים חלק מהכללים האלה. אגב הקרדיט לא מגיע לאודי אשרי ?
והנה מסמך הסגנון של "הארץ".
מעורר געגועים לעיתון מקורי ודעתני, חצוף ומרענן שלא התבייש לקרוא תגר על הסדר הקיים. "יוחזר 'חדשות' ויפה שעה אחת קודם!"
קראתי בהנאה ובחיוך למרות שעם כמה מן הכללים אינני מסכים.
בכל מקרה, לא על הכללים הללו תתאושש שפת התקשורת.
כמה יפה!
כשאני קורא מסמך כזה שיש בו ביקורת עצמית וגם ענווה של הכותב (כך אני מתרשם מהציטוטים) זה לא עושה לי חשק לפנות לכל העולם בהתרסה "ראו כמה אתם דפוקים – הפנימו מה שכתוב כאן" אלא לפשפש במעשי ולבדוק שמא אני חוטא בהכללות, גסויות, והיבריס; ולתקן את הטעון תיקון.
מכיוון שאינני דתי-אינני עוסק ביום כיפור ובתקופה שלפניו ב"חשבון נפש" וב"סליחות" וסבור שכל עת יפה לכך, למשל היום י"א בתשרי 19/09/2010.
I cannot speak to proper Hebrew, but the original claim that “if and when” were redundant is quite mistaken. The word “if” treats some protatic state or event as hypothetical, and itself says nothing about the time at which the apodatic state or event will prevail or occur. The bald word “when” strong suggests that the only uncertain about the protatic state is its time of occurrence, and indicates that the apodatic sate or event will arise virtually immediately. In combination (“if and when”), the protasis is left uncertain, and the apodasis is treated as virtually immediate.
Concrete examples:
“If the procedure fails, he will die.” The procedure may or may not fail; if it fails, the subject will die.
“When the procedure fails, he will die.” The procedure is presumed to fail; at the time that it fails, the subject will die.
“If and when the procedure fails, he will die.” The procedure may or may not fail; if it fails, at the time that it fails, the subject will die.
כמה מרענן לקרוא משהו מדויק מלפני 20 שנה. כמה עצוב שזה מעלה אבק כבר 20 שנה. לא שהחוברת עצמה נעלמה מהנוף, אלא שהתכנים עצמם נראים כל כך אנכרוניסטים לעיתונות של היום.
[…] להתנהג באופן המכבד את העיסוק גם באופן פרטי. רק לא מזמן כתבתי על ‘סגנון חדשות’. בחלק של האתיקה נמצאה הדרישה הבאה: “התנהגותנו, הפרטית […]