• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« יש ילדים בתמונה
כנסו כנסו! זה בחינם. והכותבים עבדים »

רגע, איפה שמתי את התיק שלי?

24 באוקטובר 2010 על-ידי נעמה

לקמפיין הזה, שמסעיר את חוצות פייסבוק, התוודעתי לא באופן בלתי-אמצעי, אלא דרך הפוסט הביקורתי הזה. שבהזדמנות זאת זיכה את קורא הרסס שלי בבלוג מבטיח נוסף. בתכלית הקיצור: אוקטובר הוא חודש המודעות לסרטן השד. בקמפיין הפייסבוק רשמו נשים בסטטוס שלהן את התשובה לשאלה (הסמויה) “איפה את שמה את התיק שלך כשאת נכנסת הביתה?”,כשהתשובה (גלוית הסטטוס) צריכה להתחיל ב”אני אוהבת”. למשל: “אני אוהבת על השולחן”, “אני אוהבת על המטבח”. הבנתם את הרעיון. מין טיזינג כזה. הפוסט המומלץ מאד המלונקק לעיל, מנסח בבהירות מה הבעיות בקמפיין הזה. אבל כרגיל, הוא עצמו נהפך עד מהרה למוקד של מחלוקת זוטא. לא כולן אהבו את מה שנראה להן כנשים שאומרות לנשים אחרות מה פמיניסטי לכתוב על עצמן ומה לא. ומכאן הדיון הוסט מהעניין עצמו לשאלה האם הניסיון למשוך אליו את תשומת הלב, כפי שבוצע, הוא אנטי-פמיניסטי. לא סרטן השד ולא תיקים, אלא רק איפה נשים אוהבות את זה. כי הרי ברור שהן רוצות את זה כל הזמן ובכל מקום. או כך לפחות רוצה התעשייה הפורנוגרפית שנאמין. והאם הקמפיין בכלל פונה לנשים או מנסה למשוך את תשומת לבם של גברים דווקא? טענה נפוצה בזכות הקמפיין היתה שהוא השיג את מטרתו: תשומת לב רבה. עובדה, כ-ו-ל-ם מדברים על זה.

הטענה האחרונה דורשת התבוננות מיוחדת. האמנם הקמפיין השיג את מטרתו? בואו ניזכר בה רגע. העלאת המודעות לסרטן השד? לחשיבות הבדיקה השגרתית שצריכות נשים לעבור, כדי לאבחן אותו בשלב מוקדם וכך להגביר מאד את הסיכויים להירפא ממנו? בלי לקלל, התשובה היא לא. תשומת הלב ניתנה לקמפיין עצמו. לפרובוקציה. זה שמין מוכֵר זאת ממש חדשה ישנה. זה שקמפיינים פרובוקטיביים מושכים תשומת לב תקשורתית וציבורית – גם זה לא ממש גילוי מדהים. אבל כדאי לא לבלבל בין הבאזז והדיבור על אודות לבין השאלה האם מטרת הקמפיין הושגה. בעיני התשובה שלילית. אין לי שום ספק בכנות כוונתן של יוזמותיו. אבל בדרך, כרגיל, נרשמו נפגעים. כמו שכתבה מישהי: “העניין כאן הוא לא החופש לעסוק במיניות, העניין כאן הוא זילות של עניין כואב לנשים רבות. ולבנותיהן.” נכון. כי בעוד שהומור הוא בהחלט כלי נשק חיוני גם במאבק בסרטן, הוא כזה כאשר החולים בוחרים בו. לא כאשר מציגים את מחלתם באופן זול או מגוחך. (אני מקווה שלא צריך להצהיר הצהרת טובין אישית כדי לומר זאת). זה באמת עניין כאוב מכדי שהוא יעבור את כל המניפולציות האלה, ובמיוחד את זה שאמנם כולם מדברים על הקמפיין, אבל השאלה אם הוא הניע נשים לפעולה המתבקשת מקבלת, כנראה, תשובה שלילית. לכן אפשר להצטרף לליהי יונה בהצעה לכתוב משפט אחד בסטטוס: “לכו להיבדק”.


שתי מילים אחרונות:

א. אף כי שיעורם נמוך, גם גברים חולים בסרטן השד.
ב. יש בדיקות ידועות ואמינות לגילוי מוקדם של סרטן השד. סרטן השחלות, לעומת זאת, מכונה “המחלה המתגנבת”. זהו הסרטן החמישי בשכיחותו בקרב נשים וגורם התמותה הראשון מבין גידולי מערכת המין הנשית. אך ברוב המקרים הוא מתגלה בשלב מאוחר ואז אלים וקטלני עד אימה.

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם במדיה, פמיניזם | מתויג סרטן השד, פייסבוק, פרובוקציה, קמפיין | 16 תגובות

16 תגובות

  1. ב- 24 באוקטובר 2010 בשעה 07:24 חנה בית הלחמי

    התוודעתי לעניין בו זמנית ממך (לינק לבלוג של ראומה) ומחברה ששלחה לי בקשה להצטרף לקמפיין. במקביל לקמפיין הבעייתי הזה, יש כעת מחאות קשות על קמפיין "נשים למכירה" של הקואליציה נגד סחר בנשים. האם שני קמפיינים הם כבר תופעה – של הפנמת קודים גבריים-פטריארכאליים כדי למחות נגדם?


  2. ב- 24 באוקטובר 2010 בשעה 07:28 עדי הידוע

    הקמפיין הזה בא לקדם שני דברים והוא הצליח עם שניהם.
    הראשון הוא את הקופירייטר שהמציא אותו והשני הוא את המודעות לסרטן השד.
    אתם מפספסים את העיקר.
    נכון שלמשפט "אני אוהבת את זה על המנורה" אין שום קשר לסרטן השד אבל הוא כן מעורר סקרנות וכששואלים, אין באמת מישהי שלא תספר את "הסוד הכמוס".
    כששאלתי ידידה מה פשר הסטטוס, היא ענתה לי וכן (!) בכך היא העירה את המודעות שלי לסרטן השד, ככה גם עוד עשרות אלפי בחורות אחרות ששאלו וקיבלו תשובה או קיבלו את ההודעה ישירות לתיבה הפרטית.
    בכל כתבה שעשו על זה הזכירו את הקשר של זה לסרטן השד.
    קוקה קולה יכלו לעשות את אותו קמפיין וזה היה עובד כמו שזה היה עובד על כל דבר.

    הקמפיין בהחלט השיג את המטרה, חבל שאתם לא מבינים את זה והולכים עם הראש בקיר.


  3. ב- 24 באוקטובר 2010 בשעה 08:26 דפנה לוי

    מסכימה איתך לגמרי. לפעמים המסר (לכו להיבדק) פשוט וברור ואין שום צורך לעטוף אותו במניפולציות.
    באותה הזדמנות – אני רוצה להמליץ על גליון לאישה שיצא השבוע וכולו מוקדש לחודש המודעות לסרטן שד. הוא מעלה כל מיני סוגיות שקשורות לנושא וגם אחת חשובה – לא תמיד לכו להיבדק זה עוזר. יש סוגים של סרטן שד שלא מתגלים בפשטות כזו, ובטח סוגים אחרים של סרטן, וגם יש איזו נטייה לחשוב שמי שחולה אשמה בזה כי היא לא נבדקה בזמן או כי היא לא באמת נלחמת או רוצה להלחם. מה שכתבת על כבודם של החולים חשוב ביותר על כן, ובאמת מקומם לראות את זילות הכאב.


    • ב- 24 באוקטובר 2010 בשעה 19:20 נעמה

      הטלת האחריות, או אף האשמה, על החולה היא נקודה חשובה, דפנה. מובן שיש אורח חיים לא בריא המגביר את הסיכון. מובן שיש אנשים המזניחים או אף מפקירים את בריאותם. אבל יש כאן משהו עמוק יותר. בעיני זה מתחיל בהשקפה שההחלמה היא בידי החולה. באחריותו. בעזרת מחשבה וגישה חיובית הוא ישיג אותה. ואם כך, אז רק מרחק צעד משם המסקנה שכנראה שגם המחלה באחריותו. ובאשמת הגישה השלילית שלו. החטא ועונשו. מקומם מאין כמותו.


  4. ב- 24 באוקטובר 2010 בשעה 14:36 Ruth Benedict

    תודה על ההפנייה לפוסט המרתק.
    סביר להניח, כפי שרשמת, שהקמפיין לא הניע נשים לפעולה. וגם אם מדובר במלחמת קודש שעיקרה העלאת מודעות, הרי שישנם דרכים פחות זולות לעשות זאת.
    אבל אני מניחה שהעלאת מודעות בקרב הנוער הינה גם מטרה, ובזאת הקמפיין כן הצליח. אני לא הייתי מודעת לנושא לפני גיל 20.


  5. ב- 24 באוקטובר 2010 בשעה 14:36 עדי בן יעקב

    וסליחה שאני מתערב אבל הצורך בבדיקות מקדימות הוא לא יחודי לסרטן השד.
    אבל אני תמיד מחפש מי מנצל את זה לרעה. ואני לא בטוח שהמסר האנטי פמיניסטי הוא המשמעותי כאן יותר ניראה לי שיש מישהו שמרוויח כאן כסף ואני אל בטוח שאני יודע איך אבל לא אתפלא אם זה חברות הפרסום מנצלות קמפיינם כאלה לבחינת אסטרטגיות וניסיונות.


    • ב- 24 באוקטובר 2010 בשעה 14:42 נעמה

      למה, עדי: תתערב, תתערב…
      הנה שני הפני שלי, לגבי הרישא שלך. ודאי שהצורך בבדיקות מוקדמות איננו ייחודי לסרטן השד. אבל:
      א. אוקטובר, כאמור, הוא חודש המודעות לסרטן השד. יש חודש אחר לסרטן המעי הגס, למשל.
      ב. אני לא עד כדי כך מצויה בכל סוגי הסרטן, לשמחתי, ואני בטח לא רופאה. אבל אני כן יודעת ש-(1) אחוז הריפוי מסרטן השד המתגלה מוקדם הוא היום גבוה במיוחד; (2) הבדיקות המוקדמות אינן פולשניות (לעומת אלה של סרטן המעי הגס, למשל) או כואבות. זה אומר שיש כאן רווח עצום שהמחיר שלו הוא רק טרחה קטנה.


  6. ב- 24 באוקטובר 2010 בשעה 15:35 עדי בן יעקב

    אני דווקא די מעורה ואין לי כמובן שום דבר נגד החודש הזה ואו הקמפיינים הללו. ואין שום דרך להמעיט בחשיבות הבדיקה המוקדמת.
    אני פשוט המון פעמים מרגיש שכל מיני אנשים תופסים טרמפ על הדבר הזה. לי יש הרגשה שהקמפיינים הללו זה שדה הנסיונות של חברות הפרסום.


  7. ב- 24 באוקטובר 2010 בשעה 16:26 גם אני אוהב את זה לא סקסיסטי « קץ הפלאות

    […] מחו"ל, הותקף על האקראיות וחוסר-היעילות שלו, ובעיקר על הסקסיזם שלו, בצדק. אבל אותי עניין מאמרה של ליהי יונה באנ-אר-ג'י, שהוא […]


  8. ב- 24 באוקטובר 2010 בשעה 19:37 איה

    זה שאנשים אומרים "סרטן השד" עדיין לא אומר שהמודעות לסרטן השד עלתה, אם משהו יגיד לי שכמות הנשים שנבדקו כתוצעה מהקמפיין הזה עלתה ב50% אני מוכנה לאכול את התיק שלי, או לחלופין, לאהוב לשים אותו על המנורה. אבל אם נוצרה פה איזשהי השפעה מעבר לדיון על פמיניזם היא הקשירה של סרטן השד לכל מיני ענייני נשים לא חשובים כמו תיק והרצון להתפס כסקסית.


  9. ב- 24 באוקטובר 2010 בשעה 21:52 תמר אגמון

    תודה על הפוסט הזה.
    הבוקר כתבתי בסלונה מחשבות דומות
    http://saloona.co.il/ktivayoledet/?p=30?p=30


  10. ב- 24 באוקטובר 2010 בשעה 23:44 גרייף

    דיון על פמיניזם זה דבר חשוב. במקרה הזה, נראה לי שכדאי להפריד בין שתי שאלות: האם הקמפיין היה אפקטיבי? כנראה; פרסום לא מתוחכם אין פירושו בהכרח פרסום לא יעיל. מטרת הקמפיין הייתה שיותר נשים ידעו שהשבוע הוא שבוע המודעות לסרטן השד. אני מאמין שכך היה.

    השאלה שעוררה את המחלוקת, אבל, הייתה שאלת הלגיטימיות בשימוש במיניות נשית, או ברמיזות למיניות נשית, כדי לפרסם משהו. כמו שציינה ידידה שלי, מה הקשר בין ארנק לבין סרטן השד? ובכן, אין קשר. באותה מידה הקמפיין הפרסומי יכל להשתמש בתמונות של נשים ערומות, או גברים ערומים, או לפרסם עם גלעד שליט ממשמש שדיים – כל דבר שהיה גורם להרבה אנשים לדבר בצורה שטחית על שבוע המודעות היה משרת את אותה מטרה. אבל דווקא השימוש במיניות נשית, דווקא נשים שמדברות על עצמן כאובייקט מיני, מעורר מחלוקת; גורם לזעם. למה? כי פמיניסטיות שמקבלות כנתון את זה שהן חיות בפטריארכיה, שבה כל רמז למיניות נשית מתרגם אוטומטית להזמנה לאונס, רוצות להחריש את המיניות הזו, שאף אחד לא ידבר עליה או יצביע עליה או יתייחס אליה (כי זו הטרדה מינית), שאף אחת לא תזכיר אותה או תעודד אותה או תתגאה בה (כי אז זה חפצון עצמי) – רק כך נתחמק מהפטריארכליות. ובכן, לא. כך ננציח אותה, נצדיק את המחשבה שאכן, מקומה של המיניות הנשית במין מערה ורודה מגוננת כזו, שבה רק לנשים מותר לדעת שנשים אחרות הן יצורים מיניים. No men allowed.

    ובכן, אני אוהב את זה על השולחן, ועל השטיח, באמבטיה, ובסלון. אני לא חושב שהאמירה "אני אוהב את זה על X" פירושה "אני תמיד אוהב את זה" או אולי "אני אוהב את זה עם כל אחד". אם נתחיל להתנהג כאילו לנשים מותר לדבר על המיניות שלהן בלי אוטומטית להיחשב כפרוצות שתמיד מוכנות, אולי גם ניצור את המצב הזה בסביבתנו.


    • ב- 25 באוקטובר 2010 בשעה 16:07 עדו

      דווקא היתה פעם פירסומת בנושא הזה, היא התחילה בתמונה של חזה נשי שופע במחשוף נדיב ואז הופיעה הכתובת "יש כאלו שמראים את זה סתם לנו יש סיבה" גם שימוש ב'רמיזה למיניות נשית' וגם פמיניזם במכה אחת.


  11. ב- 25 באוקטובר 2010 בשעה 16:50 mor

    מסכימה לכל מילה הקמפיין הזה מלבד לעורר באזז לא שלח אף אישה להיבדק.


  12. ב- 31 באוקטובר 2010 בשעה 10:49 נעמה


  13. ב- 16 במאי 2013 בשעה 18:16 אנג'לינה ג'ולי לא לבד | קרוא וכתוב

    […] ג'ולי להעלות את המודעות לסרטן השד יותר מקמפיינים רבים (גם מעוותים) המוקדשים למטרה החשובה. למרות שקראתי בשנים האחרונות לא […]



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-647 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • בורדרליין
    • "משפחה, אני שונא אותך!": כוחה העוצמתי של הספרות
    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
  • סימניה

    מחר שוב תהיה לנו גינה פורחת
    חיסונים, התניות ונשיאה בעלויות
    אבישי בן-חיים הוא מנוול
    השורה התחתונה
    ישראל חייבת להבטיח חיסון פלסטינים
    היועמ"ש בלם ניסיון הפיכה
    כבשן האש ושמם הטוב של האנסים
    חושבת מדברת חושבת מדברת
    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie