• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« מי ראשון בתור
הכול ולא כלום »

הבו לנו שפחות חביבות

13 בנובמבר 2010 על-ידי נעמה

שעבוד האישה, מאת ג’ון סטיוארט מיל. מאנגלית: שונמית ליפשיץ. עריכה מדעית והערות: ד"ר עמוס הופמן. הקדמה: ד"ר יופי תירוש וד"ר זהר כוכבי. הוצאת רסלינג 2009, 190 עמ'.

ג'ון סטיוארט מיל (1806-1873) הוא מהאבות המייסדים של הליברליזם. המסה 'על החירות' היא קרוב לוודאי הטקסט המכונן של הליברליזם הקלאסי וחיבורו הידוע ביותר של מיל. באיחור רב יוצאת בעברית המסה החשובה 'שעבוד האישה' המצטרפת אל 'על החירות', כשהיא משלימה ומרחיבה את תפיסתו הליברלית של מיל. זאת בחייבה אותו להתמודד עם דיכוי נוכח ונרחב של קבוצת בני אדם שנמנעות מהם חירויות יסודיות, שמעיגונן והגנתן שואב הליברליזם את שמו.

על אף שאנו קוראים בו בעברית 150 שנים לאחר שהתפרסם לראשונה, ניתוחו של מיל עדיין רלוונטי הן כחיבור פמיניסטי הן כחיבור ליברלי. אף כי מאליו מובן שאין זה חיבור בן ימינו.

אשר לפמיניזם, אין ספק שהפרוגרסיוויות, המקוריות ואומץ לבו של מיל זוהרים ביתר שאת כאשר זוכרים מתי פורסם 'שעבוד האישה' ועל רקע אילו חוקים, מוסכמות ונהגים חברתיים. אך האמת העצובה היא כי ישנן גם היום חברות לא מעטות שניתוחו עדיין תקף ביחס אליהן. תרבויות שבהן העובדה הפיזית הפשוטה נהפכת לזכות חוקית, זכות הכוח או חוק הכוח בלשונו של מיל. וגם חברות שנחלצו כביכול מתפיסה זאת, על אף כל המלל על "פוסט פמיניזם", עדיין לא השלימו את המהלך של שחרור מלא של נשים. לא רק מחוקים מפלים אלא גם מפרקטיקות ומוסכמות דכאניות, שאינן נותנות להן אפשרות לבטא את עצמן במלואן ובאופן החופשי שמיל מאמין שבני-אדם זכאים לו.

אשר לליברליזם של מיל, הרי זה נמצא בעשורים האחרונים תחת מתקפה חזיתית הרואה בו תפיסה מוגבלת ואף פשטנית; חסרת עומק ניתוחי; שאינה מייצגת ומסבירה כראוי את המצב האנושי והחברתי המורכב; ומודל השוויון שלה פורמליסטי ולא מעודן. מיל אכן רואה ביחיד, באושרו וברווחתו את המדד האולטימטיווי. בכך הוא מייצג נאמנה את הליברליזם הקלאסי. אך כבר אצלו ניתן למצוא חשיבה מורכבת ורב-ממדית הרבה יותר מזו המיוחסת לליברליזם (ולפמיניזם הליברלי) בידי מבקריו. בכך הוא מטרים את ההתפתחויות המעניינות בחשיבה הפוליטית שיגרמו לפחות לזרמים מרכזיים בליברליזם להיפתח לביקורות, לאמץ את חלקן ולהכילן בתוכו. תוך שהוא נהפך באופן זה לא רק למורכב ומעניין הרבה יותר כתיאוריה מסבירה ומפרשת, אלא לרלוונטי כהנחיה לפעולה חברתית ופוליטית ולחשיבה עליה. כך, למשל, מבקר מיל בחיבור זה את דיכוי הנשים בספֵרה הפרטית (שב'על החירות' הזהיר מפני התערבות יתר בה מצד החברה והמדינה). ובכך מאתגר בעצמו את ההפרדה בין הפרטי לפוליטי, שהתנועה הפמיניסטית תקרא עליה תגר כמאה שנה לאחר מכן. הוא גם מיטיב לאבחן ש

מעמדן שונה מזה של כל הקבוצות המשועבדות האחרות, בכך שאדוניהן דורשים מהן דבר-מה נוסף מעבר לשירות עצמו. הגברים אינם מסתפקים בצייתנותן של הנשים, הם חפצים ברגשותיהן. כל הגברים, מלבד האכזריים ביותר, מבקשים שהאישה הקרובה להם מכול לא תהיה שפחה מתוך כפייה אלא מתוך רצון; לא סתם שפחה, אלא שפחה חביבה.

המהפכה הפמיניסטית שתבוא אכן תעמיק חדור מכל המהפכות האחרות בהבינה שגם התא המשפחתי עצמו צריך להשתנות; בהיכנסה אל חדר המיטות ממש. ושונה מכל השאר בכך שהמדוכאות חולקות את יצוען עם מדכאיהן.

ד"ר יופי תירוש וד"ר זהר כוכבי כתבו הקדמה מקיפה ומאירת עיניים. אך דומה כי אורכה (מעל 30 עמ', כשהמסה עצמה אוחזת 140 עמ') ואופייה היו מיטיבים אתה לו היתה מתפרסמת, בשינויים המתחייבים, דווקא בסוף הספר, כאחרית דבר. מוזכר בה בקצרה הדיון הער שהתקיים בשאלה עד כמה היתה זוגתו של מיל, הארייט טיילור, שותפה לכתיבת 'שעבוד האישה' בפרט ולכתיבתו בכלל. בהתייחסותו של מיל עצמו לנושא, הוא טוען ש:

כאשר שני אנשים חולקים לחלוטין במחשבותיהם ובהשערותיהם; כאשר כל הסוגיות המוסריות או האינטלקטואליות בעלות העניין נדונות ביניהם בחיי היום-יום… אין לשאלה מי מהם אחז בעט נפקות רבה ביחס לשאלת המקוריות (…) כל מה שפירסמתי היה עבודתה של אשתי כפי שהיה שלי.

נשאלת השאלה, אפוא, מדוע למרות השותפות המוחלטת כמעט במחשבה, ביצירה ובעבודה, מתנוסס מעל הפרסומים הללו אך ורק שמו של מיל. וללב מתגנב הספק שמא גם כאן, הנאורים שבליברלים אינם מיישמים את שהם מטיפים לו. הנה לנו עוד דוגמא למה שמיעט להשתנות ב-150 השנים שעברו מאז ראה אור הספר המאלף הזה.

הביקורת התפרסמה לראשונה בהעוקץ

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בספרים, פמיניזם | מתויג ביקורות ספרים, ג'ון סטיוארט מיל, הארייט טיילור, זכויות נשים, ליברליזם, שעבוד האשה | 8 תגובות

8 תגובות

  1. ב- 13 בנובמבר 2010 בשעה 08:52 דפנה לוי

    פשטות הניסוח והניתוח – נדמה לי ששם כוחו של מיל, והוא עדיין טקסט פמיניסטי מעורר מחשבה, גם אחרי 150 שנה. אולי יעניין אותך לקרוא שיחה קצרה שקיימתי עם יופי תירוש על התרגום ועל מיל:
    http://tinyurl.com/3y7xm6b


  2. ב- 13 בנובמבר 2010 בשעה 10:43 עדי בן יעקב .

    מאלף. במיוחד לי שבושתי אני מודה שגם את על החירות לא קראתי במלואו אלא הסתפקתי בדובשני ואני ממתין לסרט עדיין. שתי הערות לסדר על הנושא:

    כפי שמורחב בלינק הנהדר של דפנה, אזי גברותי הנכבדות ולפני שאני שולח אתכן לברר I wonder where the devil my slippers are, אני רוצה להזכיר שגם בארץ ולא רק בעולם כולו בכללותו לפחות כ40% מהנשים (חרדים וערבים צריך לזה איזה ראשי תיבות טובים ) חיות בחברה שפורמאלית אינה מקבלת את האישה כיצור עצמאי בעל זכויות משל עצמו וכדאי תמיד לזכור את זה.
    הנשים הללו דרך כלל מאד לא מוטרדות בקושיה האם אדונן יחלוק עימן את הקרדיט על המסות שהוא כותב. אלא מתעסקות באלמנטים הרבה יותר בסיסים של חוסר השוויון. ו
    בכלל כפי שהכותרת מרמזת להיות בעל שפחות או למצער שפחה אחת זה על פניו הרבה יותר נוח מאשר האלטרנטיבה, ולדעתי אחד האתגרים הגדולים שיעמדו בעתיד לפני ההוגים והוגות בנושא לתת כבוד ומקום גם לעובדה שגברים "נדרשים" לוותר על זכויות היסטוריות שיש להם משחר האנושות ושזהו הזכרון הקולקטיבי של כולנו גם של הפוסט פמניסטית הכי רדיקלית שבנמצא.

    בניגוד לציטטא של מיל שנשים נדרשות גם לאהוב את משעבדיהן וחיות איתם במיטה אחת. ובכן סוג הקשר הזה אינו יחודי כל כך אך ורק ליחסים של נשים וגברים. בתפיסה היהודית ובטח החסידית זה בדיוק סוג הקשר שנדרש עם קב"ה, נאמנות ונתינה מוחלטת מתוך בחירה ואהבת אמת.

    יש דרש יפה מאד של הלוביצ'ר בעניין הזה שמסביר את הביטוי "כפה עליהם הר כגיגית" , עבד נאלץ לשרת את אדוניו ומכוח אדנותו אבל החסידים בוחרים שיכפה עליהם הר כגיגית. (למותר לציין שאת הדרש היפה הזה שמעתי בחברת גברים בלבד? והנשים היו בעזרת נשים בחלק השני של הבית והכינו אוכל) .

    אבל לא רק בחב"ד , בכל המיששן סטיטמנט של כל מיני תאגידים גדולים נדרשים העובדים לא רק לבוא לעבודה אלא ממש לאהוב את התאגיד. ולקיים איתו יחסים מורכבים של נאמנות מוחלטת אם לא תמיד אז לפחות עד הרה אירגון הבא. בקיצור הקשר הזה שבו המשועבדת נדרשת להגיד תודה ולמחוא כפים בכל פעם שבעלה ובועלה מבקש משהו הוא לא יחודי כל כך רק לקשר בין גברים ונשים וזאת כאמור בניגוד גמור למה שמיל אמר.


  3. ב- 13 בנובמבר 2010 בשעה 20:57 דפנה לוי

    מעניינים דבריך עדי. והרשה לי להוסיף תהיה: אמנם נוח יותר להיות בעל שפחות וכנראה קל להיות משעבד אבל בהיותנו יצורים תבוניים הייתי מצפה מרוב הגברים שייצרבו בסידור הזה ולו מתוך הבנה שבחברה משעבדת המון פוטנציאל אנושי הולך לאיבוד ואיזה דברים נהדרים (למשל מות פילוסופיות) יכול הפוטנציאל הזה ליצור אם לא ידוכא.


  4. ב- 13 בנובמבר 2010 בשעה 23:29 עדי בן יעקב .

    על כן כתבתי זה על פניו יותר נוח…


  5. ב- 14 בנובמבר 2010 בשעה 13:48 עדי בן יעקב .

    לדפנה
    אני מוחה בקול גדול על טענתך שגברים הם יצורים תבוניים בעניני נשים ובטח בעניני תשמיש. הדבר הוכח פעם אחר פעם לאורך כל ימי ההיסטוריה האנושית. אבל יתרה מזאת אני לא אוהב את הנימוק התועלתני במלחמה לשוויון בטח מיגדרי אבל גם אחר. השוויון הינו ערך כל כך חשוב שגם אם אינו יעיל יש לדגול בו. ודוגמאות אפשר להביא מלא החופן החל בבעלות על עבדים סתם שהיא בוודאי יותר נוחה מאשר העסתקם וכלה בהליכה לערב הורים בבית הספר. למרבה הצער הרבה מאד פעמים זה כדאי להתנהג כחזיר זה פשוט יותר נוח. כיצורים תבוניים אנו אמורים לזהות את היתרונות שבחיים יותר שיווניים למרות היותם פחות יעילים. זה אגב ולא במפתיע הטיעון כנגד הקפיטלים שהעלה את היעילות לדרגת ערך עליון.

    ככלל המעבר לחברה שיוונית כולל תמיד גם נטילת זכויות ממעמדות מסוימים במקרה של הפמינזם זה ממחצית האנושות. אין שום דרך לעשות את זה אך ורק בנעימים או בשיקולי יעילות. ועל כן בארננאד שאו אמר
    I learned long ago, never to wrestle with a pig. You get dirty, and besides, the pig likes it


    • ב- 14 בנובמבר 2010 בשעה 13:53 נעמה

      כדאי לזכור רק שג"ס מיל היה לא רק ליברל אלא גם פילוסוף תועלתני. על כן אין להתפלא שהוא, לפחות, מקדיש לנימוק התועלתני נתח נכבד בספרו.


      • ב- 14 בנובמבר 2010 בשעה 18:03 עדי בן יעקב .

        אבל זאת הבעיה בעצם זה התמצית של הבעיה כמעט בכל תחומי החיים יעילות ופרגמטיות הם יכולים להיות כלים לא רעים לבצע דברים אולם ברגע שהם הופכים לערך הם מזיקים יותר מאשר מועילים.


      • ב- 14 בנובמבר 2010 בשעה 18:10 נעמה

        לא מדובר במקרה הזה ב"יעילות" ו"פרגמטיות". מדובר בתועלתנות כזרם בפילוסופיה. כזאת המתחילה בכלל מתועלתנות של היחיד.
        מכיוון שאינני תועלתנית, אין לך ויכוח איתי. אבל את מיל צריך לקרוא בהקשרו הנכון.



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie