העיתונאי המוערך נחום ברנע פירסם ביום שישי האחרון אייטם תמוה בטור שלו ב'ידיעות'. ברנע תיאר בו צילום של מועמדת לפריימריז במפלגת העבודה ב-2005, שצולמה באותה עת צועדת את צעדת הבוקר שלה "בבגד גוף שחור, צמוד, חושפני, שנועד להבליט את מה שביקשה להבליט". בינתיים נבחרה המועמדת, גילה את אזנינו. "היום, אני משער, היא יכולה להרשות לעצמה להצטלם בלבוש מלא". מהמועמדת העלומה עבר ברנע לעיתונאית מרב מיכאלי, תוך שהוא מחמיא לה על רצינותה, כנותה ומלחמתה העקבית למען השקפותיה הפמיניסטיות. אפרופו פרשת קצב הביעה מיכאלי את המשאלה, ממשיך ברנע, שיפסיקו אחת ולתמיד להתייחס אל נשים כאל אובייקט מיני.
מיד – הפלא ופלא! איך כל החוטים מתחברים! – נזכר ברנע ב"תצלום ההוא". שבו הוצגה הפוליטיקאית "באופן כל כך בוטה כאובייקט מיני". ומכאן הדרך סלולה אל התכלית: התנהגות הנשים (המתלוננות) בפרשת קצב אינננה מובנת. "הלקח מהפרשה לא יכול להיות שנשים הן תמיד מסכנות, חסרות ישע, מופקרות לגורלן. יש להן רצון משלהן. יש להן כוח (…) השאלה אם נשים נתפסות כאובייקט מיני תלויה גם בהן, לא רק בגברים סביבן". כדי להיבחר, למשל, הן מצטלמות בלבוש חושפני ומבליט.
לרוץ בבורקה
זהותה של הפוליטיקאית העלומה התבררה עד מהרה, כשח"כ שלי יחימוביץ העלתה פוסט תשובה מחודד בבלוג שלה, שבו קרעה את ברנע לגזרים. התצלום המקורי מלווה את הבלוג, והופך את "הפנטזיות הסודיות" של ברנע, כפי שכינתה אותן יחימוביץ – ללעג ולקלס. בגד גוף שחור, צמוד, חושפני ומבליט? חולצה ארוכת שרוולים מהוהה במקצת, מכנסיים קצרים ונעלי ספורט עם גרביים. איך רצה ברנע שייצאו נשים לרוץ בטיילת, בבורקה? או סתם "בלבוש מלא"? ברנע היה למשל ולשנינה; והאייטם התמוה שלו – לגול עצמי שקיבל כיסוי מובלט (אף כי לא בבגד גוף צמוד) בעיתון המתחרה ולווה בשלל דאחקות (חביבות, יש להודות) במדיה החברתית.
הפרד ומשול
הטכניקה של ברנע שקופה. בין שתי הפמיניסטיות – יחימוביץ ומיכאלי – הוא מנסה לתקוע טריז. האחת כנה, רצינית ועקבית; השנייה – רוצה להיות אובייקט מיני. אז איך הראשונה יכולה לדרוש מאתנו, הגברים, להפסיק להתייחס אליכן הנשים כאל אובייקט מיני? הנה, אפילו החבֵרה הפמיניסטית שלך רוצה להיות אחד כזה. אגב, את התפקידים ביניהן אפשר להחליף בפעם הבאה, זה לא באמת משנה. מה שמשנה הוא העיקרון שהוא מפעיל, שבדרך-כלל קוראים לו הפרד ומשול.
רציתן? – קיבלתן
ברנע לא לבד. בפרשת קצב ליוו אותו העיתונאי ירון דקל שקבע כי נפילת קצב מממעמדו הרם עצמה היא כבר בבחינת תחילת ריצוי העונש ולכן יש להקל בזה שייגזר בבית המשפט; ושר המשפטים לשעבר יוסי ביילין, שהגדיל לעשות וקרא לחון את קצב מיד לאחר גזירת דינו, בנימוק שלא מגיע לנו שנשיא לשעבר יישב בכלא. בפרשות קודמות היה שם גם ירון לונדון. והיו אחרים. הזרזיף העכור הזה, אני מנחשת, יגבר לכדי זרם עז יותר מיד לאחר שייגזר דינו של קצב. יהיו עוד כמה חברים במועדון הישן הזה, של אחוות הבנים, ה-old boys' network, שיזדקפו מוכנית כדי להגן על אחד מהחברים. ולשם כך – "לא פוליטיקלי קורקט" כפי שכותב ברנע, אבל חיוני – יערערו את גרסת הקורבנות והמתלוננות (שכבר איננה גרסה, אגב, אלא עובדה שבית המשפט קיבל וסמך את ידיו עליה). יציגו אותן, כדרך שעשה ברנע, כמי שרוצות שיתייחסו אליהן כאל אובייקט מיני. אז שלא יתלוננו. רציתן? – קיבלתן. כדברי אחד הסנגורים של קצב לארגוני הנשים. בסוף דווקא הוא קיבל. אך התזה היא עדיין אותה תזה ישנה ומכוערת של האשמת הקורבן, כפי שמיטיבה יחימוביץ לאבחן.
אבל מכוער ככל שיהיה, זהו קרב מאסף. של מי שמתקשה לוותר על זכויות היתר שלו לנוכח ההבנה המחלחלת בו שהכללים השתנו. התלונות על אלימות מינית הולכות ונצברות לנגד עינינו לא משום שהיא נפוצה היום יותר מבעבר. אלא משום שנשים אוזרות כוח ואומץ – על אף כל הנחום ברנעים, הירון לונדונים והיוסי ביילינים של העולם – לשים לה סוף. משום שהיום נשים אינן שותקות ומשיבות לנחום ברנע ולחבריו. דור חדש של נשים גדֵל אל תוך הפמיניזם באופן טבעי ובוטח. אפילו מתבדח. דור חדש של גברים רוצה בשוויון ובחברה אחרת. שבה בני אדם מתייחסים זה אל זה כשווים. לא כאל אובייקט מיני גרידא ה"מזמין" ניצול וכפייה. ואלה הן החדשות הטובות.
קרוא וכתוב 
ההנחה שלי היא שלא יהיה כאן מאבק מי-יודע-כמה.
אמנם קצב הוא גבר, וחבר האליטה, אבל הוא בכל זאת מזרחי. בשביל אלה אנחנו לא מקריבים יותר מדי.
ובגלל שהוא מזרחי מגיעה לו הנחה?
להיפך, בגלל שהוא מזרחי האליטה לא תיאבק למענו.
אם אתה שואל על נק' המבט שלי, הוא צריך לעוף לכלא להרבה זמן בלי קשר לכלום.
נרגעתי (-:
אני חושב שגם קצב הוא קורבן. קורבן של מחלתו הוא. לדעתי התנהגותו נובעת ממחלת נפש. והוא, ובעצם כל סוטי המין, האנסים והפדופלים באשר הם צריכים לזכות לטיפול. אבל במדינת ישראל במקום בית חולים אנשים מקבלים כלא. במקום לדון באופן הטיפול באנסים, מבליטים את הפרטים הצהובים.
השאלה העיקרית והבעיתית היא כיצד ישראל מטפלת בסוטי המין שלה ומגנה על הציבור מפניהן. קצב, בדיוק כמו בני סלע ישתחרר מהכלא מסוכן כפי שהיה כשנכנס אליו. אולי אפילו יותר.
הבעיות של הנשים בארץ הן נגזרת של הבעיות החברתיות. כשלון המערכת הסוציאלית פוגע בנשים יותר, משום שבתוך השכבות המוחלשות, הנשים מוחלשות עוד יותר. בדיוק כפי שהנשים הערביות סובלות יותר מהאפליה כלפי המגזר הערבי.
צריך לנצל את מעשיו של כבוד הנשיא בפרופרציה החברתית הכללית. ולדון בבעיות של מערכות הענישה והרווחה.
חולי נפש מאושפזים ולא נכלאים. הטענה כי קצב חולה נפש לא הועלתה אפילו ע"י סנגוריו. ואני בד"כ מעדיפה להשאיר אבחונים פסיכיאטרים למומחים בכך.
אבל הרבה יותר חשוב: רוב רובם של האנסים אינם חולי נפש ולא סוטי מין. אונס גם איננו ביטוי ל"יצר מיני". אונס הוא ביטוי לאלימות. ולשליטה בנשים. יש על כך מחקרים לא מעטים. והוא חלק ממבנה חברתי המאפשר להפעיל אלימות כלפי נשים. הבעיות של הנשים בארץ אינן "נגזרת של הבעיות החברתיות" (ולא נגזרת של הכיבוש כפי שכתבת בתגובה לפוסט קודם). אלא בעיה חברתית בפני עצמה. בעלת ייחודיות משלה. לכן זה גם לא "בעיות של נשים".
אין שום "כבוד" בנשיא, ובבעיות של מערכות הענישה והרווחה לא צריך לדון דווקא בהקשר של עבירות כלפי נשים.
אכטונג: אני חושב שגם היטלר הוא קורבן. קורבן של מחלתו הוא. לדעתי התנהגותו נובעת ממחלת נפש והוא, ובעצם כל הנאצים, הפשיסטים והדיקטטורים באשר הם צריכים לזכות לטיפול. אבל בגרמניה במקום בית חולים הנאצים מקבלים כלא, במקום לדון באופן הטיפול בנאצים מבליטים את הפרטים הצהובים.
השאלה העיקרית והבעייתית היא כיצד גרמניה מטפלת בנאצים שלה ומגנה על הציבור מפניהן (!). היטלר, בדיוק כמו מוסוליני, ישתחרר מהכלא מסוכן כפי שהיה כשנכנס אליו. אולי אפילו יותר.
….
צריך לנצל את מעשיו של כבוד(!) הפיהרר בפרופורציה החברתית הכללית ולדון בבעיות של מערכות הענישה והרווחה.
קצב הוא קורבן של תאוות כוח שמוצאת את ביטוייה באלימות נתוכננת, מודעת ומושכלת (מצידו) כלפי נשים. הוא לא סוטה מין אלא עבריין מין.
מעניין איך כשמרחף איום סמוי על ההגמוניה הגברית, הופך ראשון שוחרי זכויות האדם לאחרון המיזוגנים. או שמא זה לא ממש מעניין, וגם לא ממש מפתיע?
נעמה,
לגבי יוסי ביליין – נדמה לי שאת מגזימה ועושה לו עוול כשאת משייכת אותו לאותו מועדון של ברנע.
אני חושב שאותה אמירה שלו, שאת מזכירה בפוסט, היא אמירה נואלת ושגויה, אבל היא בהחלט לא מספיקה בשביל לקבוע שהוא, ביילין, מחזיק באותו הלך רוח מפוקפק ושובניסטי שברנע מחזיק בו.
אלא אם כן את נאחזת בדברים אחרים שהוא אמר או כתב בעבר
הוא שונה סגנונית מברנע אבל לא מהותית. מדובר בכל המקרים הללו במועדון הגברים שמתכנס להגן על הטריטורייה שלו. ההבדלים ביניהם נמחקים אז. כך היה גם כשהצטופפו הפוליטיקאים הגברים משמאל לימין כדי להעיף את ציפי לבני ה"פולשת" מחלקה העליון של הפירמידה. אמרה על זה בזמנו אחת הפמיניסטיות האמריקאיות: "תקרת הזכוכית אינה עשוייה מזכוכית אלא משכבה צפופה של גברים". ככה זה נראה. ביילין, ירון דקל, ברנע ודומיהם.
אני לא בטוח שאני זוכר/ מכיר את אותו ניסיון העפה עליו את מדברת.
בכל מקרה, ההערה היא אותה הערה: יש לך אמירה מפורשת לצטט, או תיאור ממשי של התנהגות, באותה פרשה, שיחזקו את אותה קביעה לגביו?
בשבילי זה מספיק לחלוטין.
הקריאה של ביילין היא יריקה בפרצופן של נשים. ובעיקר באלו שגופן וכבודן היו למרמס ע"י מי שהיה נשיא והורשע כאנס. היא מבהירה היטב מה סדר העדיפויות שלו.
במחשבה שנייה – נוטה לקבל.
יכול להיות שאת צודקת שהאמירה הזו לבדה מספיקה בשביל לשקף את מה שאת טוענת
פוסט חד ויפה
הקושי היחיד שלי הוא עם הביטוי "זכות היתר". להיות שוביניסט זה לא "זכות יתר". גם אם לא נכנס לסמנטיקה של מהי זכות, השוביניזם פוגע יותר בנשים, אבל הוא פוגע מאוד בגברים. גבר שוביניסט הוא אדם שמצוי בעצמו בסוג של תודעה כוזבת שגורמת לו להרגיש שיש משהו טוב באלימות, ולהגדיר את הזהות שלו דרך דיכוי של אחרים. במילים אחרות, שוביניזם הוא מצב תודעתי שמפצה על אישיות חלשה ולא שלמה.
לכן הויתור על השוביניזם, אם מתייחסים אליו ברצינות, הוא לא ויתור כלל. לי יש זכות גדולה, כגבר, שלנשים שסביבי יהיה טוב ככל הניתן. לי כאדם העולם טוב יותר אם מתייחסים בו לכולם ולכולן לא כאובייקטים מיניים. לי כאזרח מדינת ישראל יש מדינה קצת יותר טובה כי שלי יחימוביץ' נבחרה לכנסת בזכות כישוריה, ומדינת קצת פחות טובה אם יש חברות כנסת שנבחרות לפי המראה החיצוני שלהם.
1. בבקשה תוציאו את היטלר מכל דיון בבעיות של חברות אנושיות. זה לא עוזר.
2. גברת יחימוביץ עושה דברים יותר חשובים מלכתוב תגובה לשטויות של עיתונאי שהולך ומאבד את זה.
3. מישהו מרוצי טובתה צריך לכתוב על מה שהיא עושה לטובת נשים עובדות – חוק רכישת הטכסטיל יוצר עבודה לנשים. מלחמתה נגד 20 המשפחות והאוצר וזה רק טוק בק.
4. רצוי וחשוב שמי שחושבת עצמה פמיניסטית תדאג לדחוף את גברת יחימוביץ מה שיותר קדימה בפוליטיקה הישראלית
5. התמדה בזה יותר חשובה מדיון בברנע
6. תודה
אני הגזמתי כדי להראות עד כמה מופרך העיסוק בקצב כקורבן. הוא לא קורבן ולא בטיח.
קראתי פעם שהנביא מוחמד, היה לו שכן עוין, ולמרבית הפלא או לא, יהודי. יום אחד השכן לא הופיע כדי לקלל את הנביא עליו הברכה והשלום בשעה הפחות או יותר קבועה. גם הנביא ואמר לחבורה: בואו נברר מה קורה, אם הוא לא בא לקלל אותי הוא כנראה חולה וצריך לעזור לו.
אני לא זוכר אם הסיפור מסתיים בהמרת דת של השכן, או שהוא סתם מתואר כביטוי לאנושיות הנביא. בהשאלה, ברנע כנראה סובל ממשהו, וצריך לעזור לו.
ברנע סובל מאובדן הרלוונטיות מזה זמן רב.
מה שמטריד אותי יותר מאשר אידיוט כזה או אחר שכותב טור בידיעות על קצב הוא שקצב היה נשיא שלי במשך שבע שנים. כלומר שש"ס והליכוד העלו אותו כאשר ידעו אז שהוא אנס.
אני גרה בחוף הכרמל. ובימי השריפה ישבנו בבית שלושה ימים עם חלונות סגורים כי היה ענן עשן מעלינו וזיהום אוויר כבד. ואז כאשר אלי ישי בא לקיבוץ בין אורן והעיפו אותו משם הוא נעלב עד עמקי נשמתו. אבל המחדלים של ש"ס והליכוד מתחילים עוד הרבה לפני השריפה. ואחד מהם זה שהם העלו את קצב להיות נשיא. כבר אז ידעו. מישהו בכלל חוקר את זה?
אני עמדתי פעם וכיבדתי את קצב כאשר הוא נכנס לאולם מכון ון ליר לפתוח את אחד הכנסים הכי חשובים שהיו כאן. ועמדו לכבודו החוקרים הכי חשובים בעולם. וכולם עמדו לכבודו של אנס. אני לא יודעת האם לצחוק או לבכות. ואני חושבת לעצמי שגם בטח כאשר הוא בא למדינות אחרות אז נגנו את התקווה לכבודו ועמדו לכבודו ואמרו לו "כבוד הנשיא". וזה היה לכבודו של סתם אנס. ואז אחרי השריפה כאשר התגלה עכשיו שהוא אנס, המדינה הזו היא קרקס והיא מנוהלת כמו קרקס.
לא מצאתי לינק למאמר של ברנע בשום מקום. כאדם שקיים רק במרחב הווירטואלי, איך אני קורא את מאמר המקור?
אולי זה קטע כזה של מועדון הבנים הישן.
[…] אל דאגה: בכל מקרה ניתן פרשנות מינית לכל תכונה או פעולה שלכן, כפי שהרע לעשות דווקא נחום ברנע. כמעט הייתי אומרת שזה […]
[…] על שולחן – נמנים ומוזכרים. אפשרות אחרת היא לנהוג מנהג נחום ברנע, ולתאר פוליטיקאית כזאת, שעה שהיא רצה בבגדי ספורט […]