• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« בפאב לא, בחדר הרופא – כן
SHANA TOVA? »

הארץ האכזרית שנקראת ילדות

15 בספטמבר 2012 על-ידי נעמה

ילדת פלא מאת רוי יקובסן. מנורווגית: דנה כספי. כתר, 2011, 242 עמ'

הוריו של פין נפרדו כשהיה ילד קטן ולאחר שהקים משפחה חדשה נהרג אביו בתאונת עבודה. אמו של פין מגדלת אותו לבדה בשיכון באוסלו. לחייהם של השניים נכנסים שניים אחרים. דייר משנה שהאם משכירה לו חדר בדירה כדי להגדיל את הכנסותיה הזעומות. וילדה, בת משפחה שהם אוספים לביתם בנסיבות עגומות. לינדה היא אחותו למחצה של פין, מנישואיו השניים של אביו, שאמה לא יכולה לגדלה.

השינוי הזה בחייהם מהווה מפנה גדול יותר משאפשר לתאר. 'ילדת פלא' הוא סיפור של התבגרות; התבגרותו הקשה והכואבת של פין. יקובסן מתאר בעדינות אך בבהירות את התהליך האמביוולנטי של ההתרחקות וההיפרדות מהאם, הקורה במקביל לאימוצה לחיקם של לינדה הקטנה. לינדה היא ילדה מיוחדת. ומעוררת בפין את הצורך לסוכך ולהגן עליה מעל לכל ציפיה סבירה מילד בגילו. הגנה שגם קולעת אותו לקשיים רבים.

המספר הוא פין הילד. מבעד לעיניו אנו רואים את ההתרחשויות. ואת מה שאינו מסוגל עדיין להבין אמורים אנו להבין דרך המבע המשולב של פין הילד וזה שלו כמבוגר המספר את סיפורו. כך יכול המחבר לנטוע בנו הבנות מוקדמות מאחורי גבו של פין הילד. אולי גם תובנות. לא את כל הרמזים בטוח שאנו קולטים. הילדות היא ארץ רחוקה ואכזרית. ולפעמים גם כמבוגרים קשה לנו לתפוס את האופנים המורכבים שבהם היא שרטה את נפשנו וצילקה אותה.

לא פחות מסיפור התבגרותו של פין, 'ילדת פלא' הוא סיפור נסיונה של האם להתגבר על ילדותה בעזרת "ילדות שנייה" שאותה היא חווה דרך הבת שהיא אוספת אליה. המעירה בה את זכרונות ילדותה הכואבת שלה. עד כמה ילדינו מהווים עבורנו אמצעי "תיקון"? זוהי אחת השאלות הקשות שמעורר הספר הזה. כך שעל אף שהוא בעיקרו סיפור של התבגרות הוא איננו רק כזה; והוא ודאי איננו כלל סיפור חניכה רגיל. שני פרקיו האחרונים הם שוברי לב בדרכים שקשה לדמיין כי אפשריות.  ודווקא בגלל סגנון הסיפר הסקנדינבי המאופק שכתיבתו של יקובסן מתאפיינת בו, והריחוק שבו מנסה פין להתמודד עם הכאב. הם משאירים אותנו עם קושי לנשום בגלל הכאב שהם מעוררים. 
It’s never too late to have a happy childhood, גורסת גלויה התלויה מעל שולחן העבודה שלי. Is it, really?

'ילדת פלא' הוא ספר קשה ועצוב. הוא מצויר במכחול אמן מעודן, אך מנקד את כאבי הקיום באופן שלא מקל עליהם כלל. הוא חושף כיצד מבוגרים מאמללים ילדים בדרכים שונות, אישיות-ישירות או ממוסדות. גם כשכל כוונותיהם טובות. ולא תמיד הן כאלה. הילדות היא אכזרית. והחיים שבאים אחריה אכזריים לא פחות.

Roy Jacobsen, VIDUNDERBARN

כל ביקורות הספרים

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בספרים | מתויג ביקורות ספרים, ילדות, ילדת פלא, רוי יקובסן | 4 תגובות

4 תגובות

  1. ב- 15 בספטמבר 2012 בשעה 21:41 דבורה

    יש נטיה לצבוע את הילדות בוורוד, ולצערי כבר מתחילת הדרך אנחנו פוגשים גם צבעים אחרים,
    חושבת שהמפגש עם ספרים החושפים סיפורי ילדות מאפשר מפגש אמיתי עם הילדות שלנו. תודה על תיאור הספר וההמלצה.
    שתהיה שנה שמחה


  2. ב- 16 בספטמבר 2012 בשעה 00:35 ella

    אני באמת ובתמים לא מבינה מה גורם לאנשים לקרוא ספרים כאלו. למה לעשות את זה לעצמך? ברצינות. לא מספיק מבאס, מדכא ומדכדך מה שקורה לאנשים קרובים? לאנשים רחוקים?


    • ב- 16 בספטמבר 2012 בשעה 10:53 נעמה

      "אפשר לשאת בכל הייסורים אם הופכים אותם לסיפור או מספרים על אודותיהם סיפור" (איזק דינסן).
      הכוח האמנותי, הספרותי-פואטי במקרה זה, הוא (בין השאר) ביכולת להעניק לא רק התבוננות, לא רק תובנות, אלא חוויה רגשית-פנימית עמוקה על "מה שקורה". לפעמים קוראים לזה קתרזיס. זיכוך.


  3. ב- 20 בספטמבר 2012 בשעה 16:33 Uri Baruchin

    איזה נחת, נעמה.
    תודה על הגילוי. יתווסף לרשימה.



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie