קרוא וכתוב

ילדת פלא מאת רוי יקובסן. מנורווגית: דנה כספי. כתר, 2011, 242 עמ'

הוריו של פין נפרדו כשהיה ילד קטן ולאחר שהקים משפחה חדשה נהרג אביו בתאונת עבודה. אמו של פין מגדלת אותו לבדה בשיכון באוסלו. לחייהם של השניים נכנסים שניים אחרים. דייר משנה שהאם משכירה לו חדר בדירה כדי להגדיל את הכנסותיה הזעומות. וילדה, בת משפחה שהם אוספים לביתם בנסיבות עגומות. לינדה היא אחותו למחצה של פין, מנישואיו השניים של אביו, שאמה לא יכולה לגדלה.

השינוי הזה בחייהם מהווה מפנה גדול יותר משאפשר לתאר. 'ילדת פלא' הוא סיפור של התבגרות; התבגרותו הקשה והכואבת של פין. יקובסן מתאר בעדינות אך בבהירות את התהליך האמביוולנטי של ההתרחקות וההיפרדות מהאם, הקורה במקביל לאימוצה לחיקם של לינדה הקטנה. לינדה היא ילדה מיוחדת. ומעוררת בפין את הצורך לסוכך ולהגן עליה מעל לכל ציפיה סבירה מילד בגילו. הגנה שגם קולעת אותו לקשיים רבים.

המספר הוא פין הילד. מבעד לעיניו אנו רואים את ההתרחשויות. ואת מה שאינו מסוגל עדיין להבין אמורים אנו להבין דרך המבע המשולב של פין הילד וזה שלו כמבוגר המספר את סיפורו. כך יכול המחבר לנטוע בנו הבנות מוקדמות מאחורי גבו של פין הילד. אולי גם תובנות. לא את כל הרמזים בטוח שאנו קולטים. הילדות היא ארץ רחוקה ואכזרית. ולפעמים גם כמבוגרים קשה לנו לתפוס את האופנים המורכבים שבהם היא שרטה את נפשנו וצילקה אותה.

לא פחות מסיפור התבגרותו של פין, 'ילדת פלא' הוא סיפור נסיונה של האם להתגבר על ילדותה בעזרת "ילדות שנייה" שאותה היא חווה דרך הבת שהיא אוספת אליה. המעירה בה את זכרונות ילדותה הכואבת שלה. עד כמה ילדינו מהווים עבורנו אמצעי "תיקון"? זוהי אחת השאלות הקשות שמעורר הספר הזה. כך שעל אף שהוא בעיקרו סיפור של התבגרות הוא איננו רק כזה; והוא ודאי איננו כלל סיפור חניכה רגיל. שני פרקיו האחרונים הם שוברי לב בדרכים שקשה לדמיין כי אפשריות.  ודווקא בגלל סגנון הסיפר הסקנדינבי המאופק שכתיבתו של יקובסן מתאפיינת בו, והריחוק שבו מנסה פין להתמודד עם הכאב. הם משאירים אותנו עם קושי לנשום בגלל הכאב שהם מעוררים. 
It’s never too late to have a happy childhood, גורסת גלויה התלויה מעל שולחן העבודה שלי. Is it, really?

'ילדת פלא' הוא ספר קשה ועצוב. הוא מצויר במכחול אמן מעודן, אך מנקד את כאבי הקיום באופן שלא מקל עליהם כלל. הוא חושף כיצד מבוגרים מאמללים ילדים בדרכים שונות, אישיות-ישירות או ממוסדות. גם כשכל כוונותיהם טובות. ולא תמיד הן כאלה. הילדות היא אכזרית. והחיים שבאים אחריה אכזריים לא פחות.

Roy Jacobsen, VIDUNDERBARN

כל ביקורות הספרים