קרוא וכתוב

דברי מתיקה מאת איאן מקיואן. מאנגלית: מיכל אלפון. עם עובד 2013, 395 עמ’.

סרינה פרוּם היא בתו של הגמון אנגליקני שגדלה במזרח אנגליה. אהבתה העיקרית היתה נתונה לקריאה, אך הצטיינותה במתמטיקה – סוג של כישרון טבעי שניחנה בו ללא צורך להתאמץ – הביאה אותה, בלחץ מתון של הוריה, ללמוד את המקצוע הזה בקיימברידג’. היא סיימה את התואר ללא הצטיינות – פרט שיתברר כבעל משמעות בעלילה; שכמו תמיד אצל מקיואן, משובצת פרטים שיתבררו בדיעבד כפרטי מפתח.
כך זנחה סרינה את השאיפה ללמוד ספרות אנגלית באוניברסיטה פרובינציאלית, מה שלדעתה היה מסב לה אושר. וחייה עלו על מסלול שונה לחלוטין. שכן בקיימברידג’ היא תפגוש את מי שעתיד לגייס אותה לקריירה הקצרה שלה בשירות החשאי הבריטי. בסיום הפרק הראשון מתארת אותו סרינה באופן פיוטי במיוחד, הגורם לנו להשתהות. זהו קטע הממחיש את העומק, הכאב והקסם שאליהם יכולה להגיע כתיבתו של מקיואן:

הוא עתיד היה לשנות את חיי ולנהוג באכזריות נדיבה כשהתכונן למסע שממנו לא יכול היה לחזור, ואם אני יודעת עליו כל כך מעט גם היום, זה משום שהתלוויתי אליו רק בחלק קטן מאוד של הדרך.

את זאת שהסוף, לפחות של הקריירה, יהיה רע אנו למדים מיד מן הפסקה הראשונה של הספר:

…לפני קרוב לארבעים שנה נשלחתי למשימה סודית מטעם שירות הביטחון הבריטי. לא שבתי בשלום. שנה וחצי מיום גיוסי פוטרתי, לאחר שהמטתי קלון על עצמי והבאתי אסון על אהובי, אם כי גם הוא בהחלט תרם למפלתו.

נשאר לנו רק ללמוד מה בדיוק קרה ועוד יותר מכך – איך. והרי זה כל העניין וזוהי כל ההנאה בקריאה כשמדובר ברומן הכתוב היטב כמו שיודע להפיק תחת ידיו מקיואן.

אני אוהבת את מקיואן. ונהניתי מהספר. מבין ספריו הייתי ממקמת את ‘דברי מתיקה’ באמצע. הוא לא נמנה עם ספריו הטובים ביותר כמו ‘אמסטרדם’, ‘כלבים שחורים’ או ‘אהבה עיקשת’. שלא לדבר על ‘כפרה’, שקשה לשחזר את ההישג שלו. הוא טוב ומהנה יותר מהאחרים. כשמו – ‘דברי מתיקה’ – הוא ממתק. ולא חסר בו גם טוויסט שהופך אותו למתוחכם במידה.
אין לטעות בנימה הקלילה שלו: כמו כל ספריו, גם ‘דברי מתיקה’ נסמך על תחקיר יסודי שביצע מקיואן. כתמיד הוא שולט בתקופה וברוח התקופה ובנושאים שהוא כותב אודותיהם. ’דברי מתיקה’ מיטיב להעביר את הרוחות החברתיות והפוליטיות של התקופה, תחילת שנות ה-70 בבריטניה.

עובדת היותה אשה, למשל, מכתיבה לא מעט מן המסלול שאליו מתומרנת סרינה. זוהי חובתה כאשה ללמוד מתמטיקה בקיימברידג’, אומרת לה אמה בנחרצות, כדי שתפתח קריירה “אמיתית”. ולא תהיה “אלא עקרת בית משכילה מעט יותר ממנה”. בראיון העבודה שלה בשירות החשאי מתחוור לסרינה, לעומת זאת, כי כאשה תוכל להגיע לכל היותר לדרגת ע’ קצין. רק גברים נעשים קצינים ב-MI5. למעשה, היא מקבלת עבודה משרדית אפרורית, “משרת מזכירה בזויה בשני שלישים מהשכר המקובל”. מספר פעמים נרמז כי המשימה שהיא בכל זאת מקבלת מוטלת עליה לא רק בשל ידיעותיה בספרות אלא גם בשל חזותה החיצונית המלבבת. המשימה היא שתניע את העלילה, תעמוד במרכזה ותתן לה גם את הטוויסט המוזכר. סופה, כידוע מראש, גם לגמור לה את הקריירה.
מפעיליה של סרינה ב-MI5 אומרים לה לקראת הסוף: “נכנענו להרבה לחצים אופנתיים לגייס נשים, התוצאות הן פחות או יותר כפי שציפינו”. אך את המעשה שהם ודאי היו מייחסים יותר מכול לתכונות “נשיות” שבשלן הם מאוכזבים מגיוס הנשים – את המניפולציה הבוגדנית הנובעת מאהבה נכזבת, קנאה יוקדת וכניעה לרגשות – עושה בספר דווקא גבר.

קיימברידג’ שימשה קרקע פורייה לגיוס סוכנים לשירות החשאי הבריטי במלחמת העולם השנייה ואחריה, במלחמה הקרה. חלקם חצו את הקווים והיו לסוכנים כפולים. היו מי שברחו לבריה”מ ולא חזרו, אחרים נעטו חרפה. ספרים רבים וטובים נכתבו על הפרשיות הללו. (אחד הנפלאים שבהם הוא ‘המוקצה’ של ג’ון באנוויל). זו אינה התקופה שבה משרתת סרינה ב-MI5, אף כי שרידיה מהדהדים בספר כמו גם בחייה. אלו הם שלהי המלחמה הקרה וסרינה הגרילה את ה”צרות” באלסטר: היא משרתת במדור אירלנד.

גיבורה לא פחותת ערך ב’דברי מתיקה’ היא הספרות והכתיבה. מאחר שסרינה אוהבת לקרוא, ומרבה בכך, ניתן כמעט תמיד לקרוא באמירותיה על הספרים שהיא קוראת גם היגדים כלליים יותר על הספרות. לא עד כדי להפוך את הספר ליצירה מטא-ספרותית, אך בהחלט כדי לעשותו רב-שכבתי ומעניין הרבה יותר. מקיואן שוזר בספר כמה וכמה רמיזות אירוניות, לעיתים מלעיגות ממש, גם על הקריירה הספרותית שלו עצמו ועל תחבולות ספרותיות שהוא נוקט בהן. ויותר מכך לא אומר כדי לא לחטוא בספוילר.
כוחה של הספרות מניע כאן את העלילה. “מי אומר ששירה לא גורמת לדבר להתרחש? (…) כוח הדמיון והבדיון היה הכוח המניע מאחורי הביון”. כשהביון מנסה להתערב בבדיון, לעומת זאת, התוצאה היא כישלון. לא הייתי מהרהרת באות היחידה המפרידה בשפתנו בין “ביון” ל”בדיון” לולא היה הספר מגולל בגידות והונאות רבות כל-כך, עד שהוא גורם לחשוב על הקרבה בעברית בין “הונאה” ל”הנאה”. שגם ביניהן חוצצת אות אחת בלבד.

מקיואן מיטיב לכתוב והתרגום ככלל טוב למעט כמה פספוסים שהיו יוצאים נשכרים מעין חדה של עורך.  ‘דברי מתיקה’ עשוי תמהיל נכון של אהבה, פוליטיקה (או “ענייני השעה” כפי שהם נקראים כאן), היסטוריה, כאבי לב קטנים, בגידה ונחמה. ולעיתים הוא אפילו משעשע במידה. הרי לכם ספר לבלות איתו את החג.

Ian McEwan, Sweet Tooth.

כל ביקורות הספרים