קרוא וכתוב

הקרקס הנסתר מאת ג’ינפר איגן. מאנגלית: ברוריה בן ברוך. עם עובד 2015, 411 עמ’.

ספרה הראשון של ג’ניפר איגן, רואה אור בעברית 20 שנים לאחר צאתו ב-1995. ההתעניינות הזאת נובעת מההצלחה לה זכה ספרה ‘מפגש עם חוליית הבריונים’, זוכה פרס הפוליצר, שתורגם לעברית לפני שנתיים. לא אחת קורה שאנו מחפשים ספרים נוספים של סופר שספרו קסם לנו ודיבר אל לבנו. לא תמיד להליכת הקוראים אחורה במנהרת הזמן של הכתיבה, אל הספרים המוקדמים יותר, נודעת הצלחה. אבל ‘הקרקס הנסתר’ לא מאכזב. הוא מספק חוויית קריאה בשלה ומלאה ופשוט קשה להאמין שמדובר ביצירת ביכורים.

פיבי אוקונור בת ה-18 מתקשה להשתחרר. את ילדותה צבעו שני מקרי מוות במשפחה. מותו של אביה מסרטן ומותה הטרגי של אחותה הגדולה פיית’, ילדת פרחים של שנות השישים, בעת מסע באירופה. שמונה שנים לאחר מותה עוזבת פיבי בפתאומיות את עירה סן פרנסיסקו, את בית הקפה שבו היא עובדת ואת התכנית ללמוד בשנה שלאחר מכן באוניברסיטת ברקלי שאליה כבר נרשמה. עימות עם אמהּ מטלטל את תמונת עולמה, את מה שחשבה שהיא יודעת, את האופן שבו ראתה את הדברים. ובהחלטה אימפולסיבית היא עוזבת הכול מאחוריה ויוצאת אף היא לאירופה. למסע בעקבות אחותה. חלקו הראשון של המסע הוא ממש כזה. פיבי אוחזת בגלויות ששלחה פיית’ ועוקבת אחר מסעה תחנה אחרי תחנה, מדינה אחרי מדינה, כמעט כאחוזת דיבוק. נחושה למצוא את סודה של פיית’. סוד חייה וסוד מותה.

קסמן של שנות ה-60 האבודות, הסמים, המין החופשי, קבוצות הטרור של השמאל האירופי, וגם התשוקה להרס עצמי – בעקבות כולם תצעד פיבי במסעה. כשאת דרכה מנחה אהבתה שבורת הלב לאחותה. ויש עניינים וקשרים שהספר לא מבהיר דים. שהוא משאיר בנסתר, בצריך גילוי. מתחת לפני הקרקע רוחשת לעיתים מציאות אחרת. ודברים נקשרים בלולאות סמויות, אחרות מאלה הגלויות לעין.

קורים עדינים ונואשים של געגועים אין קץ לאחותה טווים את דרכה של פיבי. אך תמיד כשאנו מחפשים בנואשות שכזאת אחר אדם, משתוקקים לפצח את סודו, זהו סודנו אנו שאנחנו תרים אחריו.

‘הקרקס הנסתר’ הוא רומן חניכה. זהו ספר מסע, אך המסע החיצוני הוא ביטוי למסע המקביל פנימה שמנהלת פיבי. היא תגלה דברים על אחותה, עניינים יונהרו, אך יותר מכול יהיה זה הגילוי העצמי וההתמודדות הפנימית שיביאו להתבגרות, להכרה, לאמונה (faith) בעצמה, להשלמה, ולמציאת דרכה שלה.

איגן כותבת נפלא. שפתה מרהיבה, צבעונית, ממורקת, שופעת חיים. ותרגומה הנהדר של ברוריה בן ברוך עושה עם כתיבתה חסד. עם זאת, The Invisible Circus מתאים בעיני יותר להיקרא הקרקס הבלתי נראה. משום שלעומת נסתר (שהנחתי הראשונית היתה שהוא תרגום ל-hidden), הרי invisible הוא מה שאינו נראה ויתכן שאף אינו יכול להיראות. גילויו, אם אפשרי, יצריך חושים אחרים מחוש הראייה. ואולי זוהי דקדקנות מיותרת, שהרי מה שנסתר מהעין הוא מה שאינו גלוי לה. כך או כך, למה שאינו נראה לעין יש תפקיד בספר הזה.

Jennifer Egan, The Invisible Circus.

כל ביקורות הספרים