בית על מים רבים מאת אמונה אֵלון. כנרת זמורה ביתן, 2016, 286 עמ'.
תמונה שהוא רואה בחטף במוזיאון היהודי באמסטרדם, תטלטל את עולמו של יואל בלום, סופר ישראלי ידוע ומצליח, ואת כל מה שחשב כי הוא יודע על עולמו. התמונה תחשוף רמז לסוד הגדול בעברו; המתגלה לו כשהוא שב ארצה מהביקור שנועד לקדם את ספרו האחרון שיצא בהולנד, ומבקש הסברים מאחותו. ואילו לנו, הקוראים, ייחשף הסוד אט אט במהלך הספר.
בלום שב לאמסטרדם כדי להבין. כדי לפצח. ובעיקר כדי לכתוב את הסיפור. את סיפורו. הוא מתמקם במלון מוקום ("מקום", כינוים המפתיע של ההולנדים לעירם), בסמוך מאוד למקומות שבהם התרחש אותו סיפור בימי הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה. [באותה הולנד שאחוז ההשמדה של יהודיה בשואה היה הגבוה ביותר באירופה, אציין]. יואל צופה בדיירים אשר מאכלסים כעת את אותן דירות, רוקם בדמיונו את סיפורם, אך בעיקר טווה מן החלון האחורי את סיפורו הוא ואת סיפור משפחתו. בפסק הזמן שהוא לוקח מחייו הרגילים בירושלים הוא משנה את לבושו ואת חזותו; והאופן שבו מסוֹפֵר מוּכּר הוא נהפך ללא בר-זיהוי מקביל להתרחקותו מכל המוכר והידוע לו עצמו על זהותו.
מוקדם מאוד בספר ברור כי מה שנראה איננו מה שהוא. אך מה בדיוק היה – מהו אותו עבר וכיצד הוא משפיע על מי שיואל בלום הוא כיום – כאן הספר מפליא לעשות באופן חשיפת הסוד הגדול. שכן כמה תסריטים נכתבים במוחה של הקוראת לגבי ארועי העבר וכיצד שינו את משפחת בלום, שעה שיואל מפלס את דרכו ברחובות אמסטרדם. ובכל פעם קורס התסריט שמשחזרת הקוראת, ונחשפת שכבה מוצפנת נוספת, עד לגילויו הסופי של הסוד. סוד החודר לליבת זהותו של יואל בלום בעומקים שלא ניתן היה לשער. זוהי דרמה אנושית מכאיבה ומרתקת.
הספר מכליב שתי וערב את סיפור השואה של סוניה בלום ושני ילדיה עם סיפורו של יואל המתחקה אחריו. הקטעים שבהם מסופר סיפור העבר הם הטובים בספר. גם האופן המיוחד שבו אלון שוזרת את שני הסיפורים זה בזה, ממש באותו משפט לעיתים. כך מתערבבים הזמנים ויואל מהלך ברחובות אמסטרדם ממש יחד עם אמו המנסה נואשות להציל את ילדיה. התחושה שדרך הסיפר הזאת יוצרת היא אכן של מים זורמים כל הזמן, עבר, הווה ועתיד. מים, כך מתברר, שלא עברו ואינם. וגם אינם מכסים ולא מכבים. לעומת זאת, יש בקטעים אחרים חריקות, ובעיקר טון דידקטי מעצבן לעיתים. גם על קטעי ההגיגים המשובצים ניתן היה לוותר, ברובם. הספר, בקצרה, היה נשכר מעריכה מוקפדת יותר מאשר זו שזכה לה. כזאת שהיתה מנכשת את המיותר ומהדקת את הכתוב. עדיין, הסיפור עצמו הוא כה עוצמתי, עד שהוא ללא ספק מכסה על פגמיו הקלים של הספר. זוהי דרמה וטרגדיה שלא תשוער, של בחירה, אשמה, כפרה ואהבה, שרק ארועים בסדר גודל של השואה יכולים לזמן לחייו של אדם. ועדיין, היא מזומנת. והסיפור הזה, על סודו של יואל, הלך עמי עוד ימים רבים.
