קרוא וכתוב

המגפה הסמוקה מאת ג'ק לונדון. מאנגלית ואחרית דבר: ניצה פלד. נהר, 2017, 108 עמ'.

לאחר עלייתו של טראמפ לשלטון בארה"ב היתה עדנה לספרים מסוגת הדיסטופיה. על-פי הדיווח, ספרים כמו '1984' ו'חוות החיות' של ג'ורג' אורוול, 'עולם חדש אמיץ' של אלדוס הקסלי, 'פרנהייט 451' של ריי בראדבורי, 'מעשה השפחה' של מרגרט אטווד, ו-'It Can't Happen Here' של סינקלר לואיס – רשמו מגמת עלייה מרשימה במכירות.

עוד תוך כדי הקמפיין של טראמפ, המלצתי לקרוא את 'הקנוניה נגד אמריקה' של פיליפ רות'. לאחרונה אני חושבת יותר על 'להיות שם' של קושינסקי.

לחובבי הז'אנר הצטרף כעת 'המגפה הסמוקה' של ג'ק לונדון, שראה אור בהוצאת נהר. זהו ספר המזכיר יותר את תת-הסוגה שאליה שייך, למשל, גם 'הדרך' של קורמק מקארתי. ספרים המתארים לא את הציוויליזציה המתפתחת לכלל מפלצת, או שמשליטים עליה עקרונות רודניים, אלא את הציוויליזציה שהושמדה, בדרך זאת או אחרת, ואת חיי הפרא הנגזרים על השורדים.

ההווה הסיפורי מתרחש ב-2073, שישים שנה לאחר המגפה הסמוקה. אחד הבודדים ששרדו, מי שהיה פרופסור לספרות אנגלית בברקלי, מנסה לספר לנכדיו על המגפה ולא פחות מכך על החיים לפניה. אך איך מסבירים מהי ציוויליזציה למי שהם בחזקת ילדי פרא, שהשפה שבה הוא משתמש, והמושגים הבסיסיים של העולם שהיא משקפת – אינם מוכרים להם?

בנובלה הקצרה של לונדון, שראתה אור לראשונה ב-1928, הגורם להשמדת הציוויליזציה איננו מעשה ידי אדם, ואזהרה מפניו, אלא מחלה נוראית; שאנשים מתים ממנה תוך שעה בדרך כלל, ולכל היותר מאריכים לחיות מספר שעות מרגע שנדבקו בה. אך מיצירות ספרות אחרות – 'הדבר' של אלבר קאמי הוא כמובן דוגמא מובהקת – כבר למדנו כי גם מגפה יכולה להיות מטאפורה חברתית. רמז לכך כאן יכול להיות שבעוד שהחברה שהושמדה היתה חברה מעמדית מאוד, פלוטוקרטית, הרי המגפה איננה מבחינה בין המומתים. "ממילא כולם מתו, הטובים והרעים, היעילים והרכרוכיים, אלה שאהבו לחיות ואלה שסלדו מהחיים. עברו מן העולם. הכול עבר". עם זאת לא נראה כי מוטיב זה הוא עניין מרכזי בספר. אלא האנושות שחזרה למצבה הפראי והשאלה איך תכוּנן מחדש. "זה יהיה אטי, אטי מאוד; לפנינו טיפוס ממושך; כל כך עמוקה היתה הנפילה שלנו". גיבורו של לונדון איננו פיזיקאי או כימאי, שיכול היה לתרום לכך באופן מעשי, כדבריו. עיסוקו הוא מילים. כל שנותר לו הוא לקונן על השתלטות הבורות, ולנסות להעביר לדורות הבאים את חשיבותו של הידע. הקושי הוא שגם כשתיכון מחדש הציוויליזציה, יבוא שוב גלגולה הבא: "ציוויליזציה חדשה תתפתח באחד הימים הרחוקים. ואיזו תועלת תצמח מזה? כמו שהציוויליזציה הישנה עברה מן העולם, כך תעבור גם החדשה".

בימים של "fake news", "עובדות אלטרנטיביות", וציוצים מטורפים של נשיא ארה"ב בטוויטר, הדיסטופיות למיניהן מספקות לנו מבט על, ותובנות שהכרחיות כדי לתת הקשר, עומק ומובן.

Jack London, The Scarlet Plague.

כל ביקורות הספרים